ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הכובש, הפורש והיורש 

הכובש, הפורש והיורש

 
 
אורי רודריגז-גרסיא

על מסע הכיבוש (שיש שיאמרו שהיה מתוכנן מראש) של אריאל שרון, על הצרות הקואליציוניות שמחכות לו, ועל קרב הירושה במפלגת העבודה. ניתוח פוסט מורטם של מערכת הבחירות

 
 
 
 
 
 
 
 
 

בא רק לשנה (וחצי)

נאום הניצחון של שרון. ללא מפלגת העבודה, סיכוייו לשרוד קלושים (רויטרס)
 נאום הניצחון של שרון. ללא מפלגת העבודה, סיכוייו לשרוד קלושים (רויטרס)   
בבוקר יום הבחירות התקשרתי לבת משפחתי שגרה בקיבוץ בדרום הארץ. היא לא היתה בבית, ובסלולארי סיפרה לי שהיא בדרכה לרמת-הגולן, מקום מגורי הוריה, על מנת להצביע בבחירות, ולחזור הביתה. בחישוב מהיר, הגעתי ל 600 ק"מ ביום אחד. "כל זה בשביל שרון?" שאלתי אותה. "זה לא בשביל שרון" ענתה לי, "זה נגד ברק".

הכתובת נגד ברק היתה על כל קיר וקיר ברחבי הארץ. גם ברק ראה אותה, כמו גם חברים משמאל ומהמרכז. ברק נשאר חייל עד לסוף הדרך: הוא הוביל, הוא ניווט, הוא נשא באחריות, והפסיד (מבחינתו) בכבוד, כמו חייל.

בימים משונים אלו, בהם הופכים פעילי ימין במעין מטומורפוזה משונה ליפי נפש, הגיע גם תורו של השמאל לעסוק בקונספירציות. יש כבר כאלה שרואים בהתנהלותו של שרון לכס ראש הממשלה כמסע מתוכנן לפרטים, שהחל בביקור שבהר הבית, הביקור שהצית את חבית האינתיפאדה וסופו שהתפוצץ לברק בפרצוף. יש שיאמרו שהיתה זה מלחמה בין שני גנרלים, כאשר זה מכין תוכנית מדוקדקת להסתער על השלום, וזה מכין תוכנית מפורטת לפתוח בעימות עם הפלסטינים. יש שיאמרו שבשביל שלום צריך שנים, ובשביל עימות מספיק אחד. יש שיאמרו.
 

ממשלה צרה צרורה

נאום ההפסד וההתפטרות של ברק.  מנע את הקמתה של ממשלה יציבה בכנסת מפולגת (רויטרס)
 נאום ההפסד וההתפטרות של ברק. מנע את הקמתה של ממשלה יציבה בכנסת מפולגת (רויטרס)   
שרון קיבל בירושה כנסת כמעט בלתי אפשרית. השוויון הפוליטי הבלתי אפשרי בין הגושים יקצר את ימיה של כל ממשלה שלא תקום, גם אם תהיה זו ממשלת אחדות. למרבית האירוניה, נראה כיום שגורל ממשלתו הטריה של שרון תלוי בעיקר בפרס. ללא מפלגת העבודה, סיכוייו של שרון לשרוד ולו בכדי להעביר את התקציב בעוד פחות מחודשיים, קלושים מאוד.

מהלך ההתפטרות של ברק (שוב) מנע בעצם (שוב) את הקמתה של ממשלה יציבה בכנסת מפולגת. כעת צריכים בליכוד לקוות במקרה הטוב למנהיג חדש בעבודה, שיצליח לכפות על חבריו אחדות כגיגית. במקרה הרע, עתידים חברי צוות המו"מ של שרון לנהל דו-שיח של חרשים עם פרס, שהקצין את עמדותיו בנושאים המדיניים בצורה משמעותית מאז ממשלת האחדות האחרונה בה היה שותף. מהלך ההתפטרות של ברק היה גם מעין נקמה מתוקה של סוף הדרך בשרון, בליכוד, וכמובן - בפרס.

האופציה הנראית לעין כרגע היא ממשלת ימין חרדית צרה צרורה של 58 חכ"ים, בה חברים לבד מגנדי וליברמן, גם ש"ס והחרדיות שיבקשו אתנן גדול ל"רשת הביטחון" החדשה לשרון. גם אם ישכיל שרון להימנע מצעדים מדיניים מרחיקי לכת בחודשיים הבאים, עדיין הוא צפוי לעמוד בפני שוקת שבורה אם יצליחו חבריו החדשים לקואליציה לבצע מחטפים בזמן הקרוב. כך למשל דורשת יהדות התורה את תיק השיכון. בפעם האחרונה שפורוש החזיק בתיק, זה נגמר בבניית עשרות אלפי דירות לחרדים במחירים מוזלים, הקפאת יתר הבניה, ושחיתות לדורות. גם ש"ס לא תוותר על התיקים החברתיים שמדירים את שנתו של מאיר שטרית בלילות. הישגים של מפלגות אלו בחודשיים הקרובים, ירחיקו את העבודה מאחדות עוד יותר.

שרון יכול לעשות כמעשה ברק, לקחת לעצמו את התיקים ה"בעייתיים" ולחכות לעבודה. בנאום הבחירות שלו הוא כבר רמז על הדרך שבה יעשה זאת: הקמת "קבינט כלכלי" בראשותו, אולי אחר כך יקים גם "קבינט חברתי" ויקנח ב"קבינט חינוכי". גם אם לא יחלק שרון תיקים כעת, עדיין יצטרך לחרוג ממנהגו ערב הבחירות ולהתחיל להבטיח. עם אולמרט המקורב לחרדים בצוות המו"מ שלו, סיכוי טוב שבהבטחות שינתנו יהיה בשר רב. התנהלותו של שרון בימים הקרובים תקבע את אורך חייה של ממשלתו הבאה: מחודשיים, ועד שנתיים.
 

המלך מת, יחי המלך

קרב הירושה במפלגת העבודה החל בדיוק עשרים שניות לאחר תום נאום התבוסה של ברק. בורג, שצולם במצלמות הטלויזיה כשהוא שעון על קיר רחוק במשך כל הנאום, החל לפלס את דרכו בתום הנאום לקדמת הבמה. לקח לו עשרים שניות להגיע לבמה, עוד שתי דקות להתראיין ולהצהיר שמעשהו של ברק הוא "מעשה אמיץ", יקח לו עוד כחודשיים להשתלט על התנועה לגמרי.

אין לו מתחרים רציניים: בן-עמי פרטיקולרי מדי ויש לו (כך לגרסת ערביי ישראל) דם על הידיים, לרמון יהיה קשה לצאת מתדמית הפוחלץ הממוסמר לקיר, פואד (מי זה? תזכירו לי) הודיע על התמודדתו בעיקר בכדי לסנדל מועמדים אחרים. לבורג תדמית "נקיה" והוא חף מעבר צבאי מהולל, רזומה שעמישראל קץ בו כבר מכבר.

"ראית מישהו ממפלגת העבודה שלא משתלשלת לו סכין חדה מחגורתו?" שאלה אילנה דיין את ברק ביום חמישי שעבר. ברק חייך חיוך עייף: כמו אילנה, גם הוא יודע שלאף אחד אין סכין חדה יותר מבורג. הסכינים של חבריו "לדרך" לא היו חדות מספיק בכדי להביא אותם לנאום התבוסה של ברק, ללחיצת היד הטקסית ל"יורש", ולנקוט בטקטיקה של מנצחים שיודעים שהקרב מונח בכיסם: "בעוד כמה ימים אודיע על החלטתי".

ברק מבחינתו, מוכן לתת לילד להשתעשע ולהשתפשף קצת בפוליטיקה של הגדולים. בעוד כמה חודשים, מקסימום שנה, יחזור לזירה הפוליטית כמעשה ביבי, ילטף את בורג על ראשו ויגיד לו: לך לנוח, הבוס חזר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by