ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
דון ברק וסנצ'ו שרון 

דון ברק וסנצ'ו שרון

 
 
אורי רודריגז-גרסיא

יומיים לפני הבחירות, במטה ברק זחוחים: השטח שלהם; שרון ממשיך לשתוק, על פי עצת עוזריו, והפלסטינים מאיימים. אבל עכשיו לאף אחד כבר אין זמן לזה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברק מנצח בצמתים. שלטי תמיכה במועמד העבודה תלויים מחלונות אוטובוס (צילום: רויטרס)
 ברק מנצח בצמתים. שלטי תמיכה במועמד העבודה תלויים מחלונות אוטובוס (צילום: רויטרס)   
יומיים לפני הבחירות, מתנהגים דון ברק וסנצ`ו שרון בדיוק כמו באגדות. ברק, במעין זחיחות-דעת מהולה בלהט צבאי, מסתער על טחנות הרוח בחדווה. "השטח בידינו", הודיעו לי חגיגית במטה ברק, ואכן, לו היו הבחירות מתקיימות בצמתים, היה ברק זוכה בפער ניכר. סנצ`ו שרון לעומתו, נחבא אל הכלים יותר מתמיד. הוא מוביל את חמור הליכוד בשקט ובבטחה - ככל שישתוק יותר כן ייטב, אמרו לו יועציו, וסנצ`ו נכנס בהכנעה לתפקיד נושא הכלים השקט. אין יותר ראיונות (מביכים, יודו בסביבת שרון) בטלוויזיה, בהופעות הפומביות עדיף לדבר (אם בכלל) רק רוסית. דולציניאה, שזו אנחנו, לא מחכה בבית. את המצב לאשורו היטיבה לבטא אזרחית מודאגת בראיון לטלויזיה: "אם יזכה שרון, נברח מהארץ. אם יזכה ברק - הארץ תברח מאיתנו".

חבר למקצוע סיפר לי על תאורית ה"קוף העיוור" שלו: לו היה קוף עיוור מתמודד מול ברק, היה הקוף מנצח. במערכת הבחירות הנוכחית, נחלקים רבים בין רגש למשנהו: הפחד מאריאל שרון, האכזבה מאהוד ברק. כמו בחיים, גם כאן תנצח כנראה האכזבה. לא שמעתי עדיין אף אחד שמדבר על שרון תחת כותרת של "אכזבה". האיש עשה מה שראה לנכון לעשות, ולעיתים אף גרם נזקים עצומים, אולם זה מה שכולם ציפו ממנו. אף אחד לא התאכזב משרון כאשר היה בין האלופים שהציעו ב-67` לפתוח במלחמה עוד לפני החלטת הדרג המדיני; אף אחד לא התאכזב ממנו כשפתח במלחמת לבנון כשר הביטחון.

ברק לעומתו, חטא בחטא הקדום מכולם: חטא היוהרה. ביוהרותו כי רבתה, הבטיח לכולם כי ימלא את כל משאלות ליבם: לחילונים, לחרדים, לימנים, לשמאלנים. הבטיח מהפכה אזרחית והביא נישואים קונסולריים, הבטיח שלום והביא אינתיפאדה. הבטיח אחדות בעם והביא ממשלה מהמצומצמות (מהמצומצמות, מהמ-צומ-צמות) בממשלות ישראל. הבטיח מקומות עבודה, והוא עדיין עובד על פיתרון בעייתו של המובטל מתוכניתו של דודו טופז. בקרב בין הפחד והאכזבה ניצחה האכזבה, ובהפרש גדול.
 

אחרינו המבול

משאירים את הערמונים באש. חרדי על רק שלט של שרון בירושלים (צילום: רויטרס)
 משאירים את הערמונים באש. חרדי על רק שלט של שרון בירושלים (צילום: רויטרס)   
ביום שישי הצהירה קבוצה פלסטינית חדשה, מהם גם אישים מוכרים כמו סאיב עריקאת, ג`יבריל רג`וב, פייסל חוסייני ועוד, כי מהיום יש לפלסטינים "קוים אדומים" חדשים. עיקרי ההחלטה: החלטה 181 של האו"ם כבסיס למו"מ, ואי-ביטולם של הסעיפים הקוראים להשמדת ישראל באמנה הפלסטינית. משמעותה של החלטה 181 שנתנה ב-1947 פשוטה: שתי מדינות לשני עמים; הגליל, רובו ככולו שייך לערבים, גם חדרה ויפו.

במערכת הפוליטית עברה ההצהרה הלוחמנית בקול דממה דקה ובלתי מובנת. לראשונה מאז מערכת הבחירות, דיברו צוות התגובות של הליכוד והעבודה כאיש אחד. בליכוד הודיעו לי חגיגית שאין בכוונתם להתיחס כלל לנושא, בעבודה הפנו אותי באדיבות לאמ"ן (?!). כשניסיתי להסביר כי מדובר בעצם בחבורה מאנשי אמונו של עראפת, שאולי פעלו אף בברכתו של עראפת, המשיכו המועמדים למלא פיהם מים: זוהי לא עמדה רשמית של ההנהגה הפלסטינית, חזרו כמנטרה בשתי המטות. בעבודה למשל, כבר הספיקו לשכוח כי אמצו את עמדתם של גנדי וליברמן כעמדה הרשמית של הליכוד, למרות שהם רחוקים מהליכוד יותר משחוסייני רחוק מעראפת.

במערכת הפוליטית מתייחסים לכל העניין כאל שיגעון בחירות חולף של הפלסטינים. "אף אחד לא יעשה מעצמו צחוק ויתייחס לעניין, שבעוד כמה ימים יתברר כעורבא פרח" אמר לי פרשן בכיר. באמצעי התקשורת הפלסטינים לעומת זאת (כגון: אל ג`זירא), קיבלה ההצהרה כיסוי נרחב. בפרשה זו, התגלתה זילתה של המערכת הפוליטית במלוא מערומיה: במערכת בחירות שנסובה רובה ככולה על נושא המו"מ עם הפלסטינים, לא רוצה איש להתייחס להתפתחות החמורה החדשה הזו. אף אחד לא רוצה להציא את הערמונים מהאש, גם אם הערמונים הללו הם לב ליבם של הבחירות הללו. רק לסחוב עוד יומיים עם סיסמאות נבובות ולנצח, אחרינו המבול.
 

שני סיפורים קצרים, על שני אנשים קטנים

עצוב שבמערכת הבחירות הנוכחית מתמודדים שני גנרלים שזקנתם מביישת את בחרותם. ההבדלים ברמה האישית בין השניים, קטנים מאוד. ליקטתי כאן שני סיפורים שאולי יחשפו טפח או שנים מאופיים של המתמודדים בבחירות האישיות הללו. אין בסיפורים אלו שום אמירה פוליטית או אחרת, יש בהם אולי, ראי על מצבנו כחברה שאלו הם מועמדיה.

סיפור קטן על ברק:

לפני כשלושה שבועות ביקר ברק בקפה "קופי ענן" בקרית ענבים, במפגש עם גרעין העבודה בבית הספר "בליך" ברמת-גן, לפני הבחירות בבית הספר. התלמידים התאוננו על שימוש באמצעים לא הוגנים מצד פעילי הליכוד, תלמידי בית הספר. ברק, שחש עצמו בטוח מאוזניים עיתונאיות, ביקש פשוט מהתלמידים להפעיל יותר כוח ממה שמפעילים פעילי הליכוד. בתגובה להסתה אפשרית של ראש הממשלה לאלימות, ענו בדוברות העבודה כי דבריו הוצאו מהקשרם.

סיפור קטן על שרון:

ידיד שהיה קמב"ץ במלחמת לבנון, סיפר לי את הסיפור הבא. באחד הימים בתחילת ה"מבצע", הגיע שרון לביקור בגזרה הדרום מזרחית. שרון השקיף מעל גבעה על הכפרים שמתחת, וראה כפר קטן שאין בו נוכחות צה"לית. "מה זה?" שאל שר הביטחון, והמפקד בשטח אמר לו כי מאחר ולא התגלתה "פעילות עוינת" משטח הכפר, נמנע הפיקוד בשטח מלכבוש אותו בכוח ולהסתכן באבידות. שרון שאל בדבר הפגזה ארטילרית. "לא נורית משם אש" אמרו לו, "אין שום סיבה להפגזה". שרון פנה למפקד האוגדה ולחש כמה מילים באוזנו. מפקד האוגדה בחר כמה חיילים לחוליית גישוש, ושלח אותם לכפר. "אמרו להם", סיפר לי ידידי, "לברוח אם יגלו סימן לסכנה". החוליה התקרבה לכפר, והשבאב החלו מיידים אבנים. מפקד החולייה לא חשב פעמיים - והפנה את אנשיו לאחור. דקות ספורות לאחר מכן, החל צה"ל בהרעשה כבדה על הכפר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by