ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האח הגדול מציץ לכם מהארנק 

האח הגדול מציץ לכם מהארנק

 
 
שוקי גלילי

תשכחו מ"פרטיות" - כבר מזמן שאין באמת דבר כזה, במיוחד אם אתם משתמשים בכרטיס אשראי. שוקי גלילי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפני כמה חודשים פורסם בחיים ברשת הטור המצויין הזה של תומר ליכטש (עוד לא מאוחר לקרוא אותו). ההצעה של ליכטש על רגל אחת: לטשטש את זהותנו המקוונת, כדי להערים קשיים בפני האח הגדול שינסה לבנות פרופיל שלנו. אם התרשמתם שהאיש פרנואיד - תחשבו על זה שוב.
 
פרנואיד? יכולהיות (תומר ליכטש)
 פרנואיד? יכולהיות (תומר ליכטש)   
מכיוון שממילא כל קיומנו הממשי עובר בהדרגה לפסים וירטואליים, ומכיוון שהכל סופו שייעשה חפיש, הפרטיות היא עולם הולך ונעלם. היום בו ניתן יהיה להרכיב את חלקי הפאזל שלנו שקיבלו ייצוג דיגיטלי, ולפצח את הסודות הכמוסים ביותר שלנו - הרבה פחות רחוק ממה שאנחנו חושבים.
 

הפרטיות שלכם: בקרוב גם ברשתות שיתוף הקבצים המובחרות

"פרטיות" היא מושג הפכפך ומטעה. תיאורטית, הזכות לפרטיות מעוגנת ומוגנת בכל ספר חוקים בעולם המערבי, ההומניסטי-ליברלי, בדיוק כפי שמוגנת זכות הקניין. מעשית, כל זכויות הקניין נמצאות בנסיגה מתמדת - גם כשמדובר בקניין פיזי, ועוד הרבה יותר מזה כשמדובר בקניין על נכסים מופשטים.
 
 
מיותר להרחיב את הדיבור על מה שקורה בימינו לקניין הרוחני ולזכויות היוצרים. החוק הליברלי מעניק אמנם ליוצר מונופול, קניין בלעדי, על יצירתו. אבל בעידן זליגת המידע הופך הקניין הזה נזיל ונדיף. אפשר להגביל את האפשרות לסחור ביצירות מוגנות; כמעט בלתי אפשרי להגביל את ההפצה הלא-מסחרית של כל מה שמיוצג דיגיטלית - מוזיקה, ספרים, סרטים, וכל המידע אודותנו.
הזכות לפרטיות, בסופו של דבר, היא זכות הקניין שלנו על נכסים מופשטים. זוהי זכותנו למנוע מאחרים לדעת עלינו דברים, הווה אומר - קנייננו הבלעדי על סוגים מסויימים של מידע שקשורים בנו. כמו סוגים אחרים של מידע, גם המידע הזה מיוצג דיגיטלית ולכן הוא זולג, זורם, מתפשט.
 

הכרטיס שיודע עליכם הכל

 
רשמית, המידע על מצבנו הכספי, בעיותינו הבריאותיות, או העדפותינו המיניות, הוא מידע פרטי שאסור למוסרו ולהפיצו. מעשית, המידע הזה - או רמזים עבים שמוליכים אליו - מפוזר בין מאגרי מידע שונים שלרשויות שונות יש אליו מידה זו או אחרת של גישה.

הדוגמא הטובה ביותר הם מאגרי המידע של חברות האשראי. הם יכולים לספר מה, מתי ואיפה קנינו. מספיק מידע מהסוג הזה, יכול לתת תמונה טובה של ההתנהגות הצרכנית שלנו, אבל גם מידע מדוייק למדי על מקום המצאותנו - בעבר ואולי גם בעתיד.

זהו מידע יקר ערך לרשויות אכיפת החוק, אבל הוא שימושי אפילו יותר לעבריינים מתוחכמים. קל מאד לתפוס פושע נמלט, למשל, אם יודעים אחרי איזה כרטיס אשראי לעקוב. אבל גם הרבה יותר פשוט לתכנן התנקשות, חטיפה או שוד. מידע על רכישות שימושי גם לעבירות סחיטה. הוא יכול לספר על המוצרים שהנסחט מעדיף לא לצאת מהבית כדי לרכוש אותם. אצל חלק מהאנשים מדובר בפיצה, אצל אחרים יש רכישות מעניינות יותר.
 

מיוחדים? הצחקתם את אמאזון

באינטרנט זה עוד הרבה יותר גרוע. היטיב לסכם את העניין קרייג בארט, המנכ"ל היוצא של אינטל העולמית, בביקורו בישראל השבוע: "אחרי שהיית פעמיים ב-Amazon, הם יודעים עליך יותר משהרופא שלך יודע עליך".

הפרופיל הצרכני שלנו, שמרכיבים אתרים כמו Amazon (או מנועי פרסומות מותאמות-אישית לצורך העניין) יכול לומר בדיוק רב מי ומה אנחנו. ממילא רוב האנשים מותאמים היום לקטגוריות צרכניות, ולא להפך. אבל האח הגדול, הבירוקרטי או הפלילי, יודע להפיק תועלת מפרטים נוספים - כמו מנהגו של פרט זה או אחר להשתמש בגלולות, אלכוהול, אינסולין, KY, ניירות גלגול או תרופה פסיכיאטרית.

כמובן שמי שהצליח לחדור למחשב שלנו ולחטט בו, ידע עלינו עוד הרבה דברים (על זה תוכלו לקרוא עוד קצת כאן).
 
וישנם גם רישומי שיחות הטלפון שלנו, היסטוריית הגלישה, או המידע שפיזרנו על עצמנו בבלי דעת ברחבי הרשת. רוב המידע הזה הרבה יותר נגיש וזליג ממה שאפשר לחשוב, ועם הזמן יימצאו גם הכלים שיאפשרו לחפש ולנתח אותו. אבל בינתיים, כבר עכשיו, השימוש בכרטיס אשראי מספר עלינו מספיק.
 

ואז גם יעלם הכרטיס

 
ואנחנו חיים היום בגן-עדן של אנונימיות בהשוואה למה שמצפה לנו. בתוך שנים לא רבות, הפלסטיק יהיה היסטוריה. אמצעי הזיהוי, התשלום וההגנה שאנחנו מכירים ייעלמו - הם יוחלפו באמצעים ביומטריים.

לתעודת הזהות, הכרטיס המגנטי והמפתח, יתרונות משלהם. אבל כולם ניתנים לזיוף ואת כולם אפשר לאבד. הם לא עוצרים פשיעה, לא תמיד מגנים עלינו, ולעיתים קרובות מדי גורמים צרות צרורות. הראשון ללכת, אגב, יהיה כרטיס האשראי דווקא. האבולוציה של אמצעי התשלום שואפת למקסם את מהירות המחזור של הכסף: לאפשר לנו תשלום מהיר, קל, חסר עכבות, מוגן. הפלסטיק מפריע.

הביומטריה תחסל את כל המגבלות האלה, בדרך לעולם חדש-מופלא. כזה שבו דלת ביתנו תיפתח רק עבורנו. שהמכונית שלנו תרשה רק לנו לנהוג בה. עולם שבו נשלם בהושטת יד, או במלמול שפתיים, ללא צורך להזדהות בשם. מזוהים חד-חד-ערכית בכל מגע עם מציאות היומיום.
איך נזדהה? לא בטביעה של אצבע (שאפשר לקטוע. רעיון שכבר הוצג בכמה סרטים). ולא, לא באמצעות רשתית העין למען השם. ברור שהביומטריה של העתיד תזהה אותנו בשלמותנו: גוף, ו-DNA, בחתיכה אחד, חיה ונושמת ליתר ביטחון.
 
אבל גם אז כדאי לזכור: בעולם כזה, כל ידית של דלת תהיה "דלת אחורית" למה שכינינו פעם פרטיות. ואנחנו נדע שזה מגיע, ונדע את המחיר, ובכל זאת לא נהסס להושיט את ידינו לאזיקי הזהב. בדיוק כשם שקיבלנו בברכת נעשה ונשמע את כרטיס האשראי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by