ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו בחורה שאומרת כן 

כמו בחורה שאומרת כן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סיפור היה מספיק עצוב כדי שהוליווד תעשה ממנו מלודרמה. איש צעיר עם חצוצרה
 סיפור היה מספיק עצוב כדי שהוליווד תעשה ממנו מלודרמה. איש צעיר עם חצוצרה   

אז ככה: יש ז`אנר כזה, "סרטים מחורבנים שאיכשהו, בדרך פלא, הם סרטים נהדרים". לא מדובר על ז`אנר "כמה שיותר מטופש יותר כיף", שהוא ז`אנר נחות בעיני, כי כל כולו תלוי בכמה החברים שלך שנונים, וכמה עישנת לפני שפתחת את הטלוויזיה. לא, מדובר בפלא השמיני של הבריאה, משהו שלפי כל החוקים צריך היה להיות זבל, אבל יש לו קסם משלו.

מייקל קרטיז, מהעובדים החרוצים ביותר של הוליווד בשנות השלושים והארבעים, הוא במאי כזה. לפחות שני סרטים שלו נכנסים לרשימת מאה הגדולים של הז`אנר ("חג מולד לבן" ו"הדרך לסנטה פה"), וסרט אחד שלו לוקח את המקום הראשון של כל הזמנים בלי להתאמץ: קזבלנקה.

ניסיתם פעם לקרוא את התסריט של קזבלנקה? יש לכם מושג כמה הוא מטופש? הכל שם אידיוטי: העלילה, סיפור האהבה, השורות המפורסמות, שנשמעות כמו פרודיה של מונטי פייתון על שורות רומנטיות ("האם זו הלמות ליבי או התותחים של הגרמנים?") - ואיכשהו, הסרט הזה הוא קסם טהור, מתחילתו עד סופו.
 

שנתיים אחר כך ניסתה הוליווד לשחזר את ההצלחה המפתיעה של קזבלנקה עם "To Have and to Have Not", עיבוד שאין לו כמעט קשר לספרו המפורסם של המינגווי. הסיפור שונה כך שיהיה בדיוק כמו קזבלנקה, רק יותר טוב: בוגרט נשאר בוגרט, הוא עדיין גיבור בודד נגד משטר וישי המושחת (הפעם במרטיניק); במקום אינגריד ברגמן המלנכולית הוא קיבל את אהבת חייו, לוריין בקול; הווארד הוקס, מגדולי הבמאים בכל הזמנים, נשכר לביים, והוא הביא את וויליאם פוקנר שיכתוב את התסריט; ולתוספת מגע אישי הגיע וולטר ברנן, שחקן אופי קורע לב, במה שאולי היה תפקיד חייו. הפלא הגדול היה שהכל הצליח, הסרט מופלא, ועדיין - הוא לא קזבלנקה. הוא טוב יותר. הוא טוב מדי. אין לו את התמימות הנואשת שיש למייקל קרטיז.

"איש צעיר עם חצוצרה", שמוקרן היום, בוודאי אינו ראוי ללקק את סוליות "קזבלנקה" (באותו מקום בשמיים שבו סרטים מלקקים את הסוליות אחד לשני), אבל הוא דוגמה די טובה לסרט מחורבן שעושה לך טוב בלב. הוא מבוסס על סיפור חייו של ביקס ביידרבק, נגן הקורנית (חצוצרה קטנה) האגדי שמת בדמי ימיו. אמרו עליו שנגינתו דומה לכדורים הנורים מתוך קטיפה. הנגינה שלו אלימה, תוקפנית, ואם זאת מצליחה לשמור כל הזמן על זרימה מושלמת, מתוקה, כאילו אגבית. והסיפור שלו היה מספיק עצוב כדי שהוליווד תעשה ממנו מלודרמה.

ועדיין, קרטיז יודע לעשות מלודרמות כמו גבר שרואה בסתר טלנובלות (ובוכה). קירק דאגלס מרשים בתפקיד הראשי, לוריין בקול היא אהובתו, לואי ארמסטרונג והוגי קרמייקל (מגדולי הפזמונאים בעידן הג`ז) דופקים הופעות אורח, והמוזיקה נהדרת. אם רק היו טורחים להשתמש בהקלטות של ביקס עצמו זה יכול היה להיות מושלם, אבל לא; בהוליווד, כמו בהוליווד, צריך תמיד למצוא זיוף שנשמע "יותר טוב" מהמקור, ובפס הקול שומעים את הארי ג`יימס, מגדולי הבינוניים בכל הזמנים.

בן 28 הוא נפטר, ביקס. יהי זכרו ברוך. הגיטריסט אדי קונדון אמר עליו: החצוצרה שלו נשמעה כמו בחורה שאומרת "כן".

"איש צעיר עם חצוצרה", ערוץ הסרטים, רביעי 13:15

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by