ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
העכבר בכה מאוד 

העכבר בכה מאוד

 
 
שירה גל

שמי שירה גל, אני עובדת בנענע. התחברתי לרשת ל-24 שעות. רצוף. זהו היום הארוך בחיי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
24 שעות עם חיבור אינטרנט לווריד - תודו שזה נשמע כה זוהר ומפתה, כאילו עוד רגע יגיח המנחה השרמנטי דין קיין מבין הקלעים ויגיד - בליב איט אור נוט, הבחורה הזו גלשה באינטרנט במשך 24 שעות ללא הפסקה, את מה שהיא ראתה שם, אנחנו יכולים רק לנחש. טייק א לוק. זה אומנם מאוד שיאי גינס סטייל, אבל ביננו, זו משימה פשוטה עד כדי מגוחכת. שותפתי לדירה, למשל, יושבת מידי יום על המחשב במשך 16 שעות, ונפרדת ממנו רק כדי לנמנם קצת לפני שהיא יוצאת לעבודה. ולה עוד אין אינטרנט בכלל, רק פסיכוזות. לא שאני שופטת אותה, חלילה, זה יכול לקרות לכל אחד, ולכן חשוב לשמור על סדר ואירגון.

התיישבתי על המחשב בתשע בבוקר ובראשי רשימה מסודרת של דברים שאני צריכה לעשות, אחרת אני אשכח את עצמי במשחקי רשת דבילים עד אור הבוקר. קודם כל, זה הזמן לעבור על המועדפים שלי ולשלוח את כל הג'אנק שהצטבר שם לעולם שכולו טוב. חוץ מזה, עלי להוריד סקייפ, פיירפוקס, וללמוד לתפעל את האימיול. בנוסף עלי להסתובב בצ'טים ולהתחזות להומו חטוב בן 19, כי ככה קבעתי. גם צידה לדרך הכנתי לי, בעיקר סיגריות ומיץ תפוחים דיאט. עולם ומלואו עומד להתרחש לנגד עיניי.
 

14:07

 
השעות הראשונות עברו בקלילות על גבול האושר הטוטאלי. שקעתי במשחקי רשת דבילים, העלתי תמונות לפליקר, הורדתי תמונות מפליקר, וצפיתי בכל הפרקים של ארץ נהדרת, קצרים, כוכב נולד ומשחק מכור. מעניין למה אנשים טורחים לצפות בטלוויזיה בכלל.
 

18:25

בעולם הוירטואלי אתה חייב שיהיו לך חברים, אחרת לא תוכל לשחק 'מולטי פלייר'. אח, איזה ביטוי, המולטי מתגלגל על הלשון, והלב מתחיל לפעום. הכרחתי היום בחורה שכמעט אינני מכירה להתקין את הגרסה החדשה והמתועבת של האייסיקיו, רק כדי לשחק איתי 'סלייד א למה', שלמען האמת, נמאס עלי די מהר, וגם עליה כנראה, כי היא עדיין לא חזרה אלי לסיבוב נוסף. שיחקתי גם RPS, שזה כמו טקטיקו, רק עם אבניו-מספריים ויפנים. הכול טוב ויפה, רק התלות הזו בזמינות של אנשים אחרים גורמת לי להעמיק את סימני הכסיסה באצבעותי. אין ברירה, צריך להיות חזקים, ולפצל את רשימת הקשר לשניים: אנשים שמוכנים לשחק איתי, ואנטיפטים חסרי תועלת. אין דרך טובה מזו כדי לדעת מי חבר טוב באמת.
 
 

20:06

 
אני מאוד אוהבת לסדר את המועדפים שלי, הבעיה היא שזה הפרוייקט שאינו ניגמר. הכול בגלל חוסר הביטחון הקלוקל שלי, שגורם לי להוסיף כמעט כל אתר שאני מבקרת בו במועדפים. זה חשוב? זה מעניין? זה לא משנה. אולי יום אחד אני ממש אצטרך מידע חיוני מאתר הכלבים הישראלי, או אחשוק בקופסת פיתיונות מפוארת? אי אפשר לדעת. וכך מתרכזים להם במחנה הפליטים "לינקס שלי" גלריות תמונות מרהיבות של 'משחק החיים' ז"ל לצד מעצבי שמלות כלה, וכולם חיים יחד בהרמוניה ושלווה.

אבל פרס הלינק ההזוי הולך, בלי שום ספק, לאתר המאגד בתוכו סיכומים כלכלים לגבי כל מיני פרחים, פירות ושאר ירקות. רוצים תחשיב כלכלי לאבוקדו? טבלת סיכום גד"ש וירקות? You’ve got it!. מדובר בנושא מרתק, והשאלה היחידה היא - האם מדובר בנתונים אמיתיים, או שמה זה אתר סטייה של תימהוני עם פטיש יוצא דופן במיוחד? כי אם יש נושא שהאינטרנט תרם בו לאנושות - זה האאוטינג להערצה מכל סוג שהוא. החל בסגידה אוראלית לפופיקים בולטים, כלה בסיפורי fanfics לסדרה האלמותית "להתבגר והתגבר". ועל מסע בין כוכבים, אגב, אני בכלל לא מדברת. אי אפשר לתאר את שפע השטויות ההזויות שצפות באינסטלציה של הרשת וכבר לא עושות רושם על אף אחד.
 

02:00

שתיים בלילה היא לא שתיים בלילה אם אין ברקע פעילות מוגברת של הורמונים חסרי שליטה. בדיוק בגלל זה חיכיתי עד עכשיו כדי לחדור לבלוג TV ולבדוק מה קורה שם. כשהתחילה ההיסטריה סביב הנושא התרחקתי, כי אני מנודה חברתית מטבעי. ועד היום התכחשתי ליצר הסקרנות בטוענה שאין לי כוח לעוד תהליך הרשמה מייגע. אבל עכשיו, כשבאמת לא נותר לי דבר לעשות, שום תירוץ לא יכול להיחשב כלגיטימי. חייבים לשבת מול המסך ולהסתכל לאנשים האלו בעיניים.

היתה שם בחורה צעירה שחבשה כובע מנומר וניסתה להיראות סקסית, לצערי. היה בחור חבוש אוזניות שהשמיע ליושבי הצ'ט את הגרסה שלו ל'האור בחיי', ועוד כמה חבר'ה שממש השתדלו להביא קהל. זה לא ממש הלך להם. הקרקס האנושי הזה היה בהחלט משעשע ומבדר, אבל בשעות כאלו מדד ההתלהבות שלי קשה להשגה. אני הגעתי לכאן כדי לראות אקשן, בטח לא בכדי לבקש שירים ולהתחיל עם בחורות. הסתובבתי דקות ארוכות באיזור המבוגרים בלבד וחיכיתי למשהו שיקרה, עד שהבנתי, שאכן משהו קורה לנגד עיני, ורק באיכות מאוד מטושטשת. התמקדתי כמה דקות במסך עד שפרשתי סופית. הדבר המטושטש ההוא הסתבר להיות כלב צ'יאוואה אומלל. האינטרנט הזה, זה משהו.
 

04:15

כך שרפתי שעתיים
 כך שרפתי שעתיים   
אתם חייבים להבין ששהייה ממושכת מול המחשב בהחלט עשוייה לדרדר את מצב הרוח הגופני שלכם אל מתחת לקו העוני. אחרי כמעט יממה של ישיבה ובהייה אני חשה כאילו צמד הסחוסים בברכיי הפכו באופן חד משמעי למחית פירה. הגב שלי עקום כחציל, ואישוני מטוגנים היטב. בנוסף אני גם רעבה, כפי ששמתם לב, וזאת למרות שאת רוב הפסקות ההתמתחות שלי אני מבלה בצעדה סוערת אל המקרר ובחזרה. אבל יש לציין בפרוטוקול שכל הקלקה על העכבר שורפת לפחות קלוריה וחצי, ולכן מידי רבע שעה אני עושה ריפרש, חוזרת אחורה, גוללת ימינה ושמאלה לפי הקצב, והכול בשביל הבריאות.
 

05:00

 
כבר שלוש שעות שלא קיבלתי אפילו אימייל אחד. בודד לי ועצוב. האייסיקיו השכיב את עצמו לישון ובפורומים מסתובבים עכשיו רק הספאמרים. שקלתי לפתוח בלוג פיקטיבי ולסגור אותו עד עלות השחר, אבל במקום שקעתי במשחקרשת צוהל שכולל חיסול חתולים. אל דאגה, אף חתול לא נפגע, אני כל כך עייפה שאפילו מיזעור חלון הדפדפן הפך להיות פעולה הדורשת ריכוז. לשעה קלה אף נרדמתי על המקלדת והתעוררתי עם האות צ' דבוקה לי למצח. מה עוד אפשר לעשות פה בשעות כאלו?
 

דקה לפני שעת השין:

הייתי בחלל וחזרתי, שיננתי את כל חוקי מרפי, חקרתי את עץ המוזיקה הישראלית, ואני יכולה להישבע שסיימתי לקרוא את ויקיפדיה. אני מרגישה כאילו הסתיים תהליך ההורדה של האינטרנט לתוך האונה השמאלית שלי, ובקושי נשאר שם MB אחד פנוי. אני סובלת מעודף מידע ומיגרנה, ואין שום דרך להיפטר מזה. לא נותר לי אלא להתנתק מהכסא (בתקווה שזה עדיין אפשרי) וללכת לישון, תלוי מה קרוב יותר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by