ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
רצח על סף המודם 

רצח על סף המודם

 
 
מיכל יפה

בשבוע שעבר נרצח גולש, אבל לא נראה שלמישהו ממש אכפת. בשבוע שעבר נפתח פורום שעוזר לאלה שבכל זאת אכפת להם. בשבוע שעבר התווכחו כולם על "כן לסמים ולא לסמים". והשבוע? השבוע בפורומים. כרגיל

 
 
 
 
 
 
 
 
 

רצח? רצח? אני בצ'ט

האינטרנט כזירת רצח. האמנם רק דמוניזציה של כלי התקשורת? (איור: יעל בן-דוד)
 האינטרנט כזירת רצח. האמנם רק דמוניזציה של כלי התקשורת? (איור: יעל בן-דוד)   
את כותרות עיתוני סוף השבוע שעבר היה קשה לפספס. "הבן שלי מת בגלל האינטרנט", נכתב בה. יום קודם הותר לפרסום כי אופיר רחום ז"ל נרצח אחרי שפותה ע"י צעירה פלסטינית אותה הכיר בצ`ט.

גם בימים שבאו אחר-כך ניתן היה לקרוא בעיתונות הכתובה דעות חריפות בגנות האינטרנט והאסונות שהוא טומן בחובו, ונדמה היה ששוב מצאה התקשורת שטן חדש שאפשר להפחיד את הציבור בעזרתו ולהאשים אותו בתחלואי החברה בכלל, והבטחון בפרט.

אבל מסתבר שגם התקשורת החוץ-אינטרנטית לא ממש יכולה לשנות את המציאות, ובקרב "קבוצת הסיכון", קרי – הגולשים, ניכרה אדישות רבה למקרה. תוך יום-יומיים כבר הפסיקו לדבר על זה.

לא כולם, כמובן, כי בפורומי האקטואליה השתמשו ברצח כעוד אחת מההוכחות לכך שאסור לאמין להם / חייבים לעשות הסכם שלום / צריך להצביע לשרון / עם פרס זה לא היה קורה – תלוי את מי שואלים. איש איש ודעתו המתלהמת עמו.

בפורום נוער ניסה מנהל הפורום לברר עם הגולשים האם הרצח השפיע עליהם באיזושהי צורה, אם הוריהם התחילו להתעניין יותר בהרגלי הגלישה שלהם או אם דיברו על זה בבית הספר, אבל כל מה שהוא קיבל היה תגובה אחת שמציינת באדישות, אם כי בצער, שמקרי רצח על רקע לאומני כבר נהפכו לשגרה, ולא מעניינים יותר מדי.

כנראה שזאת בעצם הסיבה שאמצעי התקשורת הבליטו כל-כך את עובדת ההיכרות דרך האינטרנט, כי לכתוב על עוד אדם שנהרג במהלך הסכסוך המיותר הזה באמת שלא מעניין כבר אף אחד. יאללה, שיבוא שלום כבר.
 

בית לנפגעי הטרור

שני פורומים חדשים הצטרפו בשבוע שעבר למשפחת הפורומים המורחבת שלנו, והסיבה שאני כותבת עליהם פה ובהרחבה, היא החשיבות הרבה שיש להם בעיני.

הראשון קשור לאייטם הקודם, ומטרתו לסייע לכל מי שרואה את עצמו נפגע נפשית (ישירות או בעקיפין) כתוצאה מהסכסוך הישראלי ערבי או כל מי שיש לו עניין בנושא הטראומה על רקע לאומי, או בשמו המקוצר: פורום נפגעי טראומה לאומית.

הפורום מנוהל ע"י אנשי מקצוע מעמותת נט"ל – עמותה לסיוע נפשי וחברתי לנפגעי טראומה לנפגעי טראומה על רקע לאומי. העמותה הוקמה על מנת לתת מענה נפשי וחברתי לאנשים שנפגעו כתוצאה מהסכסוך הישראלי-ערבי, למודעות הציבור בכלל ולמודעות אלה הנמצאים בסיכון בפרט.

הפורום חשוב גם למי ששפר עליו גורלו והוא לא נפגע ישירות כתוצאה מארוע כזה או אחר, כי כמו שכתבה שם משתתפת בשם סיגל, במדינה כמו שלנו הטראומה הקולקטיבית בהרבה מקרים הופכת לטראומה אישית.
 

אי-סוטול ואי סוטול

סמים קלים. עלים ירוקים, ולא רק של נענע (איור: יעל בן-דוד)
 סמים קלים. עלים ירוקים, ולא רק של נענע (איור: יעל בן-דוד)   
הפורום החדש השני שהוקם, והביא להרבה יותר תגובות סוערות, הוא פורום סמים קלים. מטרת הפורום היא דיון תיאורטי בנושא הסמים הקלים, הליגליזציה שלהם ונסיון לצמצם עד כמה שניתן את הבלבול הנובע מדיס-אינפורמציה ודעות קדומות.

עד כאן ההגדרה הרשמית, ומכאן – הרבה בלגאן. כל מי שחשב שמדובר בפורום חד צדדי שמטרתו לשכנע את המשוכנעים, טעה בגדול. גם כל מי שחשב שהאינטרנט הזה מורכב מחבורה של יאפים שמתמסטלים כל היום – טועה גם טועה.

המון הודעות נגד שימוש בכל סם שהוא הופיעו בפורום, וזה כשלעצמו מצויין. הפורום מיועד לדיונים וויכוחים בנושא הזה ממש. עוד כמה הודעות טענו שאין מקום לפורום כזה בנענע, וזה קצת פחות נחמד. "אם זה לא שם זה לא קיים", היא אולי פרפראזה נחמדה על הפרסומת של דפי זהב, אבל בחיים זה לא עובד ככה. בעיית הסמים לא התחילה ברגע שבנענע נפתח הפורום והיא לא תיגמר אם נסגור אותו.

והיו גם כמה הודעות שהתלוננו לגבי שמו של הפורום, שהרי "אין דבר כזה סמים קלים". אולי, אבל בסופו של דבר מדובר בסמנטיקה, והשם שנבחר בא להדגיש את הקו העיקרי של הפורום, דהיינו, דיונים בנושא הליגליזציה של המריחואנה. בכל אופן, משאל שהועלה בנושא הראה כי הרוב (שמונה גולשים, נכון לכתיבת שורות אלו) מעדיפים את שמו הנוכחי של הפורום, קצת פחות (שישה) רוצים ששם הפורום יוסב ל"פורום סמים" ועוד שלושה מעדיפים בכלל שם אחר (המלחמה בסמים, למשל).
נדגיש רק כי בכל מקרה, אין כוונת הפורום לעודד שימוש בסמים מכל סוג שהוא והודעות שלא עומדות בקנה אחד עם החוק ותקנון הפורומים – ימחקו. ושיהיה בהצלחה לשני הפורומים.
 
 

ההודעות הטובות של השבוע

תקופת המבחנים. מרוב אוכל לא רואים את התואר (איור: יעל בן-דוד)
 תקופת המבחנים. מרוב אוכל לא רואים את התואר (איור: יעל בן-דוד)   
בנאדם מגיע הביתה לאחר עוד יום ארוך מדי בעבודה וידיעות רעות מדי בחדשות וכל מה שהוא רוצה זה להתרווח מול הטלוויזיה ולהפליג למקומות בהם הטוב תמיד מגיע ברגע הנכון ומסלק את הרוע וכולם חיים באושר ועושר עד רגע כיבוי המקלט. אבל איפה? מציאותיות. זה מה שהולך היום בטלוויזיה, וכמו במציאות מי שמתחמן – שורד.

אם פתאום הלילות שלכם הופכים לארוחה אחת ארוכה שמורכבת מכל רשימת ה"לא תעשה" בכל דיאטה שמכבדת את עצמה. אם הבקרים שלכם נראים פסימיים מתמיד. אם בעוד כמה חודשים תרגישו פתאום הקלה גדולה. לא, זה לא אומר שאתם בהריון. זה אומר ששוב התחילה תקופת המבחנים.
 
בחור פוגש בחורה. מכירים. יוצאים. מתאהבים. מתרגלים. משתעממים. נפרדים. עד כאן הכל פשוט. ומכאן, שעות של ניתוחים, התייעצויות, תהיות, נסיונות ולפעמים גם דמעות. בדיוק בשביל למנוע את כל כאב הלב והראש הזה, ישבה פרנסואז וניסחה את עשרת הדברים שאסור לעשות עם האקס. לקרוא ולהפנים.
 
לתגובות: michaly@nana.co.il
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by