ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
שחור הוא השחור החדש 
 
 
מיטל שרון

היא מדוכאת, עצבנית ומתעבת ורוד. תכירו את הדור הבא של פקאצת-הרשת: השחורקאצה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
פקאצות זה הכי 2004. אין מה לדבר, כולנו קיבלו מספיק מהדבר הורוד הורוד הזה. כבר יש פונט פקאצות ומילון פקאצות-עברית. הפקאצות הפכו לתופעה חברתית כה מדוברת, שיש אפילו מי ששונא אותן. אבל הטרנד של השנה הבאה, רבותיי וגבירותיי, הוא השחורקאצות.
 
מי הן השחורקאצות, אתם ודאי שואלים, ומגרדים את ראשכם במבוכה. ובכן, מדובר בהיפוך הסימטרי של הפקאצה. הפקאצה, כידוע, היא ביצ'ית אוהבת חיים, שהצבע החביב עליה הוא ורוד, היא מעריצה את בריטני ספירס ומחכה נורא לרגע שבו תהיה אימא כדי שתוכל להלביש את הילדה שלה בשמלות מ-ה-מ-מ-ו-ת בצבע ורוד עם תחרה לבנה. ואילו השחורקאצה אוהבת שחור, שונאת את החיים את בית הספר ואת החבר שלה ומעריצה את ענבל פרלמוטר, את יונה וולך ולהקה כלשהי שמורכבת מיוצרים מאד רזים עם שיער ארוך. השחורקאצה יכולה כמובן להתגלם בדמות שחורקאצ, והדבר היחיד שמשתנה הוא הסדר שבו מופיעות הפיקסיז, איירון מיידן ואביב גפן בצד השמאלי של הבלוג.
 
קל לזהות בלוג של שחורקאצה משום שלרוב הוא נראה כמוה. הוא צבוע בצבעי שחור או אדום והוא מכיל מחשבות שנראות ככה: "אנשים שמתאבדים לא מזהירים שהם הולכים להתאבד, הם פשוט מתאבדים. אנשים שמזהירים לפני שהם מתאבדים חיים מן העצב." השחורקאצה מרבה גם לשים בבלוג שלה פיות, כנראה כדי שיהיה מי שיגאל אותה מן הלוזריות שהיא רואה בחיים שלה. ניתן היה לחשוב שהשחורקאצה תשמש בעברית מעט יותר הגיונית ממקבילתה המפזזת, אבל לא כך הוא. השחורקאצות מרבות גם הן בשימוש בסימני פיסוק מיותרים, כנראה בשל האליל הגדול, אביב גפן, שהתווה את הדרך בשירו "אנחנו דור מזוייייין".
 
 
לדמיין מפגש של שחורקאצות זה קצת כמו לנסות לדמיין את כיכר דיזינגוף בשעות הערב. יהיו שם ודאי נעלי אולסטאר דהויות כראוי, קבצי מוזיקה שיכילו שירים אלמותיים של אביב, ג'ל וצבעים לשיער, ניטים ורצועות עור שיקיפו איזורים שונים בגוף, והרבה מחשבות על מהות החיים, על אלכוהול וסמים קלים, ועל אנרכיזם בגרסתו הקלילה.
 
אם שנות ה-90 המוקדמות היו עדיין בשכונה הייתי אומרת שהשחורקאצות הן בעצם הפריקים של פינת העישון הבית-ספרית. עכשיו הם אמנם בוכים על החיים חסרי-המשמעות, אבל בקרוב הם יגלו את ההפגנות, את הסרבנות, את הלסביות וההומואיות ואת הלהיט הגדול של כל הזמנים – נעלי קיפי. ואם אתם רוצים לדעת מיהי השחורקאצה האולטימטיבית, כדאי שתיזכרו בראשל אן מוניקה ווטרמן, הילדה שרצחה את אימא שלה, מייד אחרי ששפכה לבלוגה את מכסת מחשבות ההתאבדות המקובלת.
 
תמימות הנעורים האובדנית של השחורקאצות מספקת חומר גלם רב לפארודיה מצויינת. אבל במחשבה שניה, גם אני הייתי שחורקאצה. כן, את מחשבותיי כתבתי במחברת 40 דף שכוסתה בסטיקרים של "עזה תחילה" ולא בבלוג הפתוח לציבור, אבל גם אני לבשתי חולצה שחורה דהויה, ותהיתי ביני לביני האם כדאי להשקיע 40 שקל ברכישת שרוואל. ואני לא הייתי היחידה: כאלו היו כל חברותיי וחבריי באותו זמן, ואפילו כל שונאיי ושנואיי.
 
במובן מסויים כל תופעת הקאצות לסוגיה השונים יכולה לציין רק דבר אחד – קשה להיות בת 16. ועוד יותר קשה להיות בת 16 שעומדת בפני הפיתוי לפתוח בלוג. והכי קשה זה להיות בת 16 בעלת בלוג שחורג מהתכנים המקובלים. אז אולי פשוט צריך להניח להן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by