ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הטוקבק מת, יחי הסקר 

הטוקבק מת, יחי הסקר

 
 
איתמר שאלתיאל

איך מצפים מהטוקבקיסטים לנהל דיון רציני, כשאין להם בעצם שום אפשרות ראויה? איתמר שאלתיאל

 
 
 
 
 
 
 
 
 

1.

כדאי להניח זאת על השולחן כבר מלכתחילה - הטוקבקר הוא עירום.
עתה, אם תרצו, ניתן להמשיך.
 

2.

מעל לכל, טיקבוק הוא ז'אנר. בדומה לצ'נטו, לפרודיה ולפסטיש, הטוקבקר זקוק לטקסט קודם. בלעדיו אין לו קיום. לעתים, כאשר טיקבוק מסוים לא נותן מנוח, מתפלש במחשבותיך, אני מזכיר לעצמי שהטוקבקר זקוק לי, ואני נרגע.
 

3.

 
הטוקבקר הוא בן חלוף. משך חייו כמשך חיי המדף של הכתבה או הטור להם הוא מגיב. בקרוב ירד הטור הזה לארכיון, ושוב לא יטקבקו לו. אולי גולש אחד יתעה בלבירינט הקישורים, יגיע לטור ויגיב. טיקבוק בודד, אנכרוניסטי, הנמצא בזמן לא לו. את הדגים שלנו, הגולשים, אנו עוטפים בכתבות, שהתפרסמו לפני שעתיים.
 
 

4.

לכן, זו התחסדות לבקש מהטוקבקרים להתדיין בינם לבין עצמם. בקרוב יעטפו בך דגים, אנו אומרים, אבל בינתיים דבר, היה שנון, רגש אותנו. אמנם, הממשק לא נוח; אמנם, זכותך להגיב, ולהגיב בלבד; אמנם, לנצח תישאר שולי לכתבה עצמה - אבל בינתיים, דבר, רגש אותנו.
 

5.

אתה מכיר אותי. אם טרם התוודענו, גגל. אני שם. אם תרצה, תוכל לקרוא אותי בתגובה נידחת ב"אייל הקורא". שים לב, שמי מופיע כאן. אם גיגלת, תוכל עכשיו לטעון שאני שמאלן נתעב, אוהב את הדיסק החדש של טום ווייטס, חושב כך וכך על טרולים, כותב מדי פעם בוויקיפדיה ושוטם את מוסף תרבות וספרות של הארץ.

עכשיו, לאור כל זאת, שפוט אותי. זו אינה כתבה על טוקבקרים, אלה דבריו של איתמר שאלתיאל על טוקבקרים.
 

6.

 
לי קל יותר. הרבה יותר פשוט לבנות מוניטין מצטבר, לטוב ולרע, ככתב או כחבר בפורום. אמנם, גם טור זה ירד בקרוב לארכיון, אולם אם תחפשו, תוכלו למצוא אותו. כמה טוקבקרים ניתן למצוא בחיפוש ברשת? לעתים נדירות בלבד.

לטוקבקרים אין אינטרס לכתוב את שמם. אין להם אינטרס אפילו לשמור על אותו שם בדוי. מעטים הסיכויים שמישהו יזהה אותך, גם אם השארת את שמך המלא. בין כל הכתבות הקיימות, מי יראה דווקא אותך? מי יזכור?
 

7.

בתגובה, הטוקבקרים נעלמו. אנשים פרטיים התחילו לכתוב כנציגיו של מגזר. "יהודי גאה", "שמאלן שהתפכח", "שמאל מתון". חלקם אפילו ויתרו לגמרי על השם, והוא משמש אותם כדי להמשיך את כותרת התגובה. הטוקבקרים הפנימו את כללי הז'אנר. לא לחינם משדלת מועצת יש"ע אנשים להגיב באתרי אינטרנט - הטוקבקרים כבר אינם קולות פרטיים, הם קול העם.

הטוקבקר מת, יחי הסקר.
 

8.

אם מישהו נזכר לפתע במערכת התגובות החדשה של ynet, אז אני בעד. זה הרי הצעד המתבקש.
 

9.

הטוקבקר מיעט את עצמו, והפך לחלק משלם גדול יותר. מרצונו הוא עשה זאת. לטוקבקר כשלעצמו אין ערך, קולו אובד בים התגובות. לכן, הפך עצמו הטוקבקר להמון, וכהמון יש לבחון אותו.
 

10.

וכאשר ההמון מגיב, הוא מגיב בהמון קולות קטנים. עמישראל חי וקיים. אם מתבוננים בטוקבקרים כך, הם הופכים למסה אחידה, מבעבעת. יורה קטנה ומצחינה של הישראליות. כך, למשל, כאשר החיזבאללה השיק מזל"ט בשמי ישראל, טענו הטוקבקרים שהחיזבאללה משקר. "אין סיכוי שיש להם את הטכנולוגיה". כאשר צה"ל הודה שאכן מזל"ט הושק בשמי ישראל, הגיבו הטוקבקרים בטענה ש"זה כולה מזל"ט". עמישראל עבר מהכחשה לביטול. הטוקבקרים הנכיחו לרגע את הדיסוננס הקוגניטיבי של הישראליות.
 

11.

יש לציין: לא כולם כך. חלק מהטוקבקרים שנונים וערמומיים, אכזריים כחיית השדה. אבל טוקבקרים אלו הם מיעוט, שנבלע בהמון הקולות הבלתי אפשרי. אם תהיתם למה מיעוט מבוטל בלבד מגיב, זה בגלל שמיעוט מבוטל בלבד מעוניין לכתוב בתוך הז'אנר הזה, האוכל את זנבו.
 

12.

יש משהו מעורר תקווה בטוקברי ה"אני ראשון". הווירוס הזה, שאין בו שום טעם, חדר איכשהו לרשת, והתנחל בה, יתכן שלעד. הטוקברים אימצו אותו, וטוב שכך. "אני ראשון" הוא קריאת מרד, טיקבוק המסרב להיות תגובה. הטוקבקר מכריז על חיים משלו, עצמאיים מהדבר אליו הוא מגיב. אין בכך טעם, זה לא מעניין, אבל בכל זאת מעורר תקווה. הקשיבו לקול ביתוק שלשלאות הטקבקת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by