ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הטרולים בשער 

הטרולים בשער

 
 
איתמר שאלתיאל

זה קורה ביום אחד. במהירות, באלימות וללא התראה מוקדמת. איתמר שאלתיאל על חיית הפרא של הרשת: הטרול. לא מה שחשבתם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הטרולים בשער. הטרולים בשער. א' ממהר לומר לכולם לשתוק. אל תכנסו לדין ודברים עם טרולים, אל תקשיבו לטרולים, אל תזכירו את הטרולים. כך, אולי, הטרולים ילכו. ב' מקשיב ל-א', אבל ג' כבר ניסח הודעה מופתית מכדי לגנוז אותה. הוא מביט רגע בהודעה, וכבר לא מהסס. ג' מקליק על "שלח". מלחמת הטרולים השלישית החלה.
 

השיעבוד

זמן רב מדי באותו פורום, אותה קהילת אינטרנט, ואתה נעשה שאנן. שכחת כבר את הטיפוס האיטי מעמדת הניובי, שזה מקרוב בא, לעבר העמדה המיוחלת של דינוזאור פורומים גאה. עתה, ממקומך בראש שרשרת המזון של קהילת הרשת הזעירה שלך, אתה חש כמו השגת דבר מה. החזקת את הפורום בידיך, רועד, ויכולת לו. נותר רק לכתוב.

ואתה כותב, ונקרא, וכותב שוב. מצמיח עצי פורום ((Thread נוספים, מקונן בענפיהם. אפילו טיפחת קשרים. נע בזהירות בין הסטטוס החברתי של א' לסטטוס החברתי של ב'. אתה כותב, ומאשר את מעמדך. כבר אינך יודע זאת, אבל מצאת לך סגנון. אתה לכוד.

פתאום, הכתיבה נעשתה קלה. אתה יודע איך להתחיל הודעה, ויודע איך לסיים. לעתים, במריבות פורום קטנוניות, אתה מניח מלכודות, ורואה איך הם נופלים בה, אחד אחד. נעשית צפוי. כבר אינך יודע זאת, אבל מילותיך נופלות מאליהן לתחביר קבוע.

זה קורה לכולנו. רשת הקשרים החברתיים, שכל קהילת רשת כופה על נתיניה, מסיידת את הדיבור. אנו נזהרים שלא לפגום בכבודו של זה, ונהנים לבעוט בהוא, שזה מקרוב בא. אנו שומרים בקנאות על המעמד שהשגנו בעמל רב כל כך. אנו משתעבדים לסגנון הכתיבה שהביאנו עד הלום, מקריבים לו הודעות יומיות. לחיות זמן רב מדי בקהילת רשת, בכתיבה, פירושו להקריב את עצמך, ולהפוך לדמות. האני המנסח שונה תמיד מאני המנוסח.

ואז מגיע הטרול.
 

חיית הרשת הראשונה

 
הטרול לא רואה אתכם. הוא אינו מכיר אתכם. בשביל הטרול, אינכם אלא מלים משתרבטות על צג. למעשה, בשביל חלק מהטרולים, אינכם אלא הקהילה עצמה. הטרול, כמו הניובי, רואה בקהילה ישות אחידה, נעה, מתפתחת תמיד. יצור אורגני רב-תאי, מלא בעצמו.

ובמובן מסוים, הטרול צודק. לעולם אינך רק כותב בקהילת רשת, אתה כותב כחלק מהקהילה. אתה תופס בה מקום, זע לאט בין סיבי הקשרים החברתיים, נוגע-לא נוגע בנושא המאחד של הקהילה, בין אם מדובר ב"חיות בית" או ב"אקטואליה" . אתה מקבל את חוקי המקום, וחוקי המקום מקבלים אותך.

הטרול, מיותר לומר, לא מקבל את חוקי הקהילה, מאחר שהוא אינו רואה אותה כקהילה. הוא רואה מנגנון, מלים משתרבטות על צג, מלאות בעצמן. במלים אחרות, הטרול חי במטריקס. הוא חיית הרשת האמיתית הראשונה, אדמקוון.
 
 

אתם, מוקצנים עד גיחוך

הטרול האמיתי, המוכשר, הבזוי, הנקלה, מנגן ברשת. הוא נכנס לקהילה, ומאלתר עליה. בפורום אקטואליה הוא יותיר הודעה עם ניחוח גזעני קל, ובנגיעות קלות ישלהב את האש. חלק מהטרולים יכנסו לפורום של עובדי שטן, ויתהו בקול באשר לאורך איברו של האדון. חלק אחר, יכנס לפורום ויתחזה לעובד שטן בעצמו, רק כדי לסכסך בין התושבים. אפשרויות הפעולה הן בלתי נדלות.

הטרול הוא חיה שבנויה ממנגנון אחד פשוט - הפרודיה. ככזה, הוא טפילי, נבנה ממה שהוא בא להשמיד. טרולים אינם אלא אתם, חברי הקהילה, מוקצנים עד גיחוך. הוא הסגנון שלכם, שנופח בפראות, הוא דעותיכם, מורעלות בעילגות. אם תביטו היטב בטרול, תראו את קווי המתאר שלכם, כמו בעד מראה עקומה.

אולם לא בשל כך טרולים מבעיתים אותנו. דבר מה אחר אחראי לבעת, שטרולים מפיצים סביבם. עמדו פעם מהצד בקהילה מותקפת טרולים, וראו: היא עובדת לבד. עצי הודעות ארוכים, עם חיים משל עצמם, קמים ומתחילים לגדול לאינסוף. אנשים נוקטים צדדים: בעד הטרול, ונגד הטרול. בעד חסימת משתמשים חדשים ונגד חסימתם. כולם משחקים את תפקידם כהלכה. שחקן מסכן, טופף טורף שעותיו על הבמה.

וכאן נעוץ הפחד, כאשר אתה מגלה לפתע שסגנונך קיבל חיים משל עצמו, וכבר הולך לבד, מלא שאון וזעם. הטרול מחקה אותנו, ובתגובה, אנו מחקים את עצמנו ביתר שאת. הטרול אינו רק פרודיה, הוא מחולל פרודיות. הוא הופך אותנו, מבלי משים, לפרודיה על עצמנו. הוא לועג, ואנו, בתגובה, תולים את דמותנו בתוך כלוב, ומעליו שלט: "רק כאן תוכלו לראות את העריץ".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by