ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
תתחבר לסיוטים שלך 

תתחבר לסיוטים שלך

 
 
דמיאן קייב, סלון.קום

טכנולוגיית המציאות המדומה, שהיתה פעם הדבר הגדול הבא, מנסה לעשות את הקאמבק שלה בדלת האחורית של הפסיכולוגיה. המטפלים, שמנצלים את המעבדים החדשים כדי לחולל סיוטים רפואיים במוחם של הפציינטים, בטוחים כי אנו בפתחו של עידן חדש, אבל חלוצי הטכנולוגיה רואים בכך עוול ליצירתם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ללא אמפתיה לסכיזופרנים (איור: אלכס בנרר)
 ללא אמפתיה לסכיזופרנים (איור: אלכס בנרר)   
אני חווה סכיזופרניה בפעם הראשונה. בזמן שעכבישים מטפסים על קירות החדר, רוכן הפסיכיאטר מעל שולחן הכתיבה שלו, ודוחף את פרצופו קרוב מדי לשלי, עיניו פוזלות, אדומות ומרושעות. הוא חוזר ושואל אותי שאלות, אבל זה בלתי אפשרי לשמור על קשב. הקולות לא מאפשרים לי. "לוזר, לוזר, לוזר", צועק אחד הקולות, "בחיים שלך לא תגיע לכלום", אומר קול אחר והשלישי מדרבן אותי "ברח, ברח מכאן".

במקום לנהוג לפי עצת הקולות ולהימלט, אני פשוט שם קץ לטירוף. אני מסיר את קסדת התצוגה של המציאות המדומה ומניח אותה ליד המקינטוש שמבצע את ההדמיה. הסיור שלי נגמר. אני לא חש יותר אמפתיה לסכיזופרנים - המטרה של התוכנית בת חמש הדקות, כפי שהבטיחה נותנת החסות שלה, חברת הרוקחות ג`אנסן - אבל קשה שלא להיות מסוקרן מהטירוף הוירטואלי הלא צפוי.
 
הטכנולוגיה נותרה פרימיטיבית למדי (איור: אלכס בנרר)
 הטכנולוגיה נותרה פרימיטיבית למדי (איור: אלכס בנרר)   
אנשי חזון המציאות המדומה המקוריים ראו בטכנולוגיה שלהם כלי שיגרום לתענוג, לא כאב. חלוצים כמו ג`רון לאנייר וצ`אר דייויס כיוונו ליופי, אמנות והתלהבות רגשית. הם יצרו גני שעשועים וירטואליים שבהם אנשים ריחפו דרך עצמים ואיבדו את תחושת הזמן שלהם. אפילו עכשיו, בתקופה שהמציאות המדומה כבר לא מכתיבה את הכותרות שהורגלנו אליהן בתחילת שנות ה-90, ישנם עדיין אנשי חזון ותיקים כמו הסופר ריצ`ארד פאוורס, שכרוכים בכפייתיות אחר ההבטחה הנלהבת של העולם הלא מציאותי.

ביתן הסכיזופרניה המדומה לא דומה כלל לחלומות כאלה. זה סיוט. וזו רק הדוגמה האחרונה למגמה הגדולה בהרבה של בניית סביבות שמטרתן להטיל אימה, במקום לרתק. קראו לזה תרפיה אמיתית באמצעים וירטואליים: בשם בריאות הנפש, חושפים המדענים בני-אדם לקרבות וירטואליים ממלחמת וייטנאם, עכבישים ארסיים, או קהל עויין במיוחד. הגיהנום עלי אדמות שינה צורה והפך לגיהנום בקסדת התצוגה. ישנם כמה פסיכולוגים שמאמינים שניתן לפתור את הבעיות הנפשיות באמצעות מציאות מדומה - טכנולוגיה זולה וזמינה מתמיד. חוקרים רבים מאמינים כי הפסיכולוגיה תקרב את המציאות המדומה לקהל הרחב.

לא כולם מסכימים כי אחיזת העיניים הטכנולוגית היא המענה לחולי נפשי, אולם חסידיה מביעים התלהבות הולכת וגוברת. תרפיה באמצעות מציאות מדומה צריכה להתקבל בשמחה, הם אומרים, כיוון שזה בטוח וזול יותר מהטיפולים "בגוף החי". לדבריהם, זה אפילו עובד. מטופלים מתגברים על הפחדים שלהם ומתקדמים לעבר בריאות נפשית באופן חלקי, משום שהם חווים את העולם הוירטואלי כאמיתי לחלוטין. האם לא זאת הייתה כוונתה הראשונית של המציאות המדומה?

טכנולוגיית המציאות המדומה ובריאות הנפש נפגשו לראשונה לפני כשבע שנים, כשהחוקרים האמריקאים לארי הודג`ס וברברה רוטבאום בנו פיר מעלית וירטואלי לשימושם של אנשים שסובלים מפחד גבהים.

הניסויים לא עצרו בפחד הנפילה. אחרי שהשניים פרסמו את המחקר פורץ הדרך שלהם ב-1995, בו הם טענו בזכות יעילותה של תראפיה באמצעות מציאות מדומה, החלו מחקרים דומים ברחבי העולם. אולם, על אף שתרפיה באמצעות מציאות מדומה זכתה ללגיטימציה מדעית, נותרה הטכנולוגיה פרימיטיבית למדי. מומחים טוענים כי יש לתלות את האשמה בהמולה סביב המציאות המדומה של שנות ה-90 המוקדמות.
 
סביבות המחקר הראשונות שנוהלו על ידי רוטבאום, הודג`ס ואחרים פעלו מתחנות עבודה של "סיליקון גראפיקס" ששוויין 250 אלף דולר, והשתמשו בחיישני מעקב וקסדות תצוגה ששוויים 50 אלף דולר. לפני כשנה הואצה הירידה במחירים לכדי נקודת מפנה. מחשבים ביתיים התחילו להריץ אפליקציות של מציאות מדומה, והירידה במחירי הציוד האופטי קיצצה את ההוצאות של קסדת התצוגה ביותר מחצי. התוצאה היא שכעת ניתן לטפל בפציינטים באמצעות מציאות מדומה, במחיר של כ-3500 דולר בלבד.

הוזלת המחירים הביאה לעניין גובר מצד גורמים בתעשייה. חברת ג`אנסן, לדוגמה, הציגה השנה חווית סכיזופרניה וירטואלית שנייה. החברה מתכוונת להציג אותה בפני מאות רופאים וגורמי אכיפת החוק, במטרה להגביר את רמת האמפתיה שלהם ללוקים בנפשם. וכאשר VirtualyBetter הציגה את חבילת האפליקציות שלה - לטיפול בפחד גבהים, קהל, מטוסים, סופות ומלחמת וייטנאם - בכנס של איגוד הפסיכולוגים השנה, התפתלו התורים סביב ביתן התצוגה שלהם במשך כל ארבעת הימים.

"מטופלים רבים מעדיפים תרפיה באמצעות מציאות מדומה, שמאפשרת להם להתעלם מפחדיהם הגדולים ולהתגבר עליהם", אומרת פייג` אנדרסון, פסיכולוגית שטיפלה ביותר מ-100 אנשים באמצעות המציאות המדומה. כשאנדרסון החלה במחקר הפוביות שלה ושאלה 15 אנשים אם יעדיפו חשיפה אמיתית או של מציאות מדומה, כולם מלבד אחד בחרו באפשרות האחרונה. "זהו כלי חדש ושימושי. אמצעי נוסף לעזור לאנשים".

אולם, יש הטוענים כי תרפיה באמצעות מציאות מדומה היא רק יישום מוחלש וחיוור של התקדמות מהפכנית. חלוץ הטכנולוגיה לאנייר אומר, שהשימוש בטכניקות הפחדה דורש הרבה פחות אידיאליזם, חדשנות ולהט מהשימוש בכל סוג אחר של מציאות מדומה.

אולי ישנו מקום לדו קיום של תרפיה באמצעות מציאות מדומה ואסתטיקה שאליה משתוקק לאנייר. יכול להיות שהביתן של הסכיזופרניה הוירטואלית לא מרגיש כמו הדבר האמיתי לאלו שאינם לוקים במחלה - אני בטח שלא התרשמתי ממנו עמוקות - אך עם זאת, הזיעה וקצב הלב המואץ של אלה שסובלים מפוביות מעידים על כך ששקיעה פסיכולוגית מלאה היא אפשרית. בקרוב, אולי, יוכלו אנשים לרכוש מכשירי מציאות מדומה בבתי מרקחת, בזמן שהחולמים והחלוצים יתכנתו חידושים בעלי צביון תרבותי שיגיעו להמונים.


תרגום: הילה בקמן
הכתבה פורסמה במקור במגזין סלון.קום
הזכויות על התרגום העברי שמורות לנטוויז`ן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by