ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
קרב הגנרלים (או: מלחמת אין ברירה) 

קרב הגנרלים (או: מלחמת אין ברירה)

 
 
עידו שטרנברג

דווקא כשנדמה היה שישראל משתחררת קמעה מחיבוק הדב הביטחוניסטי הגיעו שני הגנרלים וגררו אותנו לעוד מלחמת אין ברירה. כי בלי ששמנו לב, נכנסה הדמוקרטיה הישראלית למשבר מנהיגותי כה עמוק, עד שאינה יכולה להציע חלופה אזרחית, ולו סמלית, לשלטון הגנרלים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הכבוד לצה``ל. ברק כרמטכ``ל
 כל הכבוד לצה``ל. ברק כרמטכ``ל   
אף אחד לא טרח להסב את תשומת לבנו לכך, אבל ה-6 בפברואר 2001 ייחרת בדפי ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית כפעם הראשונה בה נקראו אזרחי ישראל לבחור בין שני גנרלים. דווקא כשנדמה היה שישראל משתחררת קמעה מחיבוק הדב הביטחוניסטי, ומתנתקת מהאתוס הצבאי, נקרא הציבור להכריע בין רב אלוף (מיל`) אהוד ברק ואלוף (מיל`) אריאל שרון.

כיאה לגנרלים, לא נבחרו ברק ושרון כמועמדי מפלגותיהם לראשות הממשלה - לא על-ידי חברי המפלגות ולא על-ידי נציגיהם במרכז או בוועידה. אהוד ברק הועמד לבחירה במפלגתו בפעם האחרונה (והראשונה, אגב) ב-1997. הוא נבחר כמועמד המפלגה לראשות הממשלה (על תנאי) למערכת הבחירות שנקבעה לנובמבר 2000 ונערכה במאי 1999. שרון, לעומתו, הועמד לבחירה במפלגתו ב-1999, והמנהיגות נמסרה לידיו כפיקדון, עד הפריימריס שתוכננו לקראת הבחירות. בסופו של דבר, מונו שניהם לתפקיד המועמדות. מונו, לא נבחרו. כמו בצבא.
 
אחריי לצנחנים. האלוף שרון בפעולה
 אחריי לצנחנים. האלוף שרון בפעולה   

במפלגת העבודה אין המדובר במסורת שהתחילה בברק וברבין. הצנחת גנרלים למקומות הראשונים ברשימה לכנסת היא מסורת עתיקה ורבת שנים במפלגה. קצינים כמו בן-אליעזר, וילנאי, סנה וחבריהם החליפו קצינים כמו בר-לב, גור, אורי אור ואחרים. בליכוד, מנגד, שרון הוא חריג. אם נוציא מכלל חשבון את אנשי המחתרות, הרי שלבד משרון - היו וייצמן, דיין ומרדכי הקצינים הבכירים היחידים שהגיעו לעמדות הנהגה בליכוד - וגם הם לא החזיקו זמן רב, ובמוקדם או במאוחר נאלצו להתפטר. שרון אינו רק היחיד ששרד - הוא גם הקצין הבכיר הראשון לעמוד בראש המפלגה. בסופו של חשבון, עומדים שרון וברק זה מול זה.

הציבור, למותר לציין, לא רצה להכריע בקרב בין שני הגנרלים. רובו המכריע רצה בשובם של נתניהו ופרס למרכז הזירה הפוליטית. אבל כיוון שפריימריס לא התקיימו באף אחת מהמפלגות, נותרנו עם שני הגנרלים. ועכשיו לך תכריע: החווה הסינית נגד סבנה; גאוות הצנחנים מול היוקרה של "היחידה"; תחבושת קרב על הראש באמצע המדבר או סרבל לבן על רקע גופת מחבל; אחר הצהריים שלו בקסדת קרב או לילה קסום בפיאה נוכרית. במצב עניינים שכזה, אין להתפלא על כך שערביי ישראל - שהם ובני משפחותיהם טעמו לא אחת מנחת זרועו הארוכה של צה"ל - לא ממהרים במיוחד לקלפי. עבורם, ועבור רבים אחרים, מלחמת הבחירות אליה נקלעו היא מלחמת אין ברירה. האחד גרוע מהשני, אמר ח"כ בראכה על שרון וברק, וביטא את תחושתם של רבים אחרים.
 

אבל ללא כל קשר להשתייכות הפוליטית, התופעה עצמה צריכה להדאיג. ככה, בלי ששמנו לב, נכנסה הדמוקרטיה הישראלית למשבר מנהיגותי כה עמוק, עד שאינה יכולה להציע חלופה אזרחית, ולו סמלית, לשלטון הגנרלים. קשה מאוד למצוא דוגמאות להתמודדות בין שני גנרלים על השלטון, לא כל שכן במדינה דמוקרטית. אפילו ברפובליקות הבננות לא קרה ששני גנרלים הועמדו לבחירה זה מול זה. תמיד החלופה לשלטון החונטות היתה אזרחית. זו גם הסיבה שלמרות עוצמתו של צה"ל, אין בישראל כל חשש מפני הפיכה צבאית. אין בה צורך, ממילא הגנרלים שולטים.

שורה ארוכה של אישים בעבודה ובליכוד יכולים להציע את אותה חלופה אזרחית. בעניין זה די אם נזכיר את רמון, בן-עמי וביילין בעבודה ואת לבנת, אולמרט ושלום בליכוד. אבל גם הם, וסיבותיהם עמם, עוברים לדום מתוח כשגנרל רב רושם עובר בסביבה.

כבר עכשיו מדברים על עמי איילון כמועמד מוביל להנהיג את העבודה בתקופת פוסט-ברק ועל שאול מופז כמועמד להנהיג את הליכוד אחרי שרון. זה בהחלט אפשרי: אם בתרמיל של כל חייל יש שרביט של גנרל, אז אצלנו, בתרמיל של כל גנרל אפשר למצוא שרביט של מלך. כך או כך, אחד משני הגנרלים יאחז בשרביט המלך בשבעה בפברואר. תהא זהותו אשר תהא, תהיו בטוחים שאותו גנרל יבין טוב יותר בפתיחת צירים מאשר בתשלומי ביטוח לאומי. כיוון שכך, אל תתפלאו אם גם בשנה הבאה נתבשר על עלייה חדה בשיעור הישראלים החיים מתחת לקו העוני.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by