ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מדריך הרגע האחרון: כך תצילו את כבודכם 

מדריך הרגע האחרון: כך תצילו את כבודכם

 
 
שירה גל

החברה מצאה את הבלוג הבוגדני שלך? אמא מגיבה לך לפוסטים? אל ייאוש. שירה גל עם טיפים חשובים באמת לנחשף המתחיל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זה נופל עליך כרעם ביום בהיר - חברה מתקשרת ולוחשת "אז מה שמעתי?" אל תוך השפופרת; הבוס מזמן אותך אליו בסבר פנים חמורות; גיסתך לא משתדלת אפילו להחמיץ אלייך חיוך; או שהמזכירה מכינה לך קפה עם שתי כפיות מלח, באדישות. לאט לאט מתעורר בך החשש, שמישהו מהנוכחים גילה, בצורה כזו או אחרת, מה אתה בדיוק חושב עליו. אכן, יכול מאוד להיות שאחרי חיפוש מהיר בגוגל או סתם צירוף מקרים קוסמי-אינטרנטי הם הגיעו לבלוג שלך, וקראו בפרוטרוט על הסטיות הקטנות, הקיטורים, המרמור, התשוקה, וכל מה שעד עכשיו הסתרת היטב מתוך ניסיון לעשות רושם של אדם שפוי, נורמלי, חבר טוב וכשיר לעבודה עם צ'קים פתוחים. ובכן, לא עוד.
 
 
כדי לעבור בשלום את משבר החשיפה ובדרך לתקן גם את הרושם הארור שבלוגך עשה על הציבור, להלן מספר דרכי פעולה:

הכחשה: אבל טוטאלית. לא רק שאין לי בלוג, אני לא יודע מה זה בלוג בכלל. אמנם אני אשף אינטרנט, אבל גולש רק באתר של "ויקטוריה סיקרט" או משחק בדמקה אונליין. מה אתם רוצים ממני לכל הרוחות?

סלידה: ברגע שהנושא יעלה נצל את ההזדמנות כדי להכפיש בפומבי את תרבות הבלוגים בכללותה. יש לציין שזו סטייה של טיפוסים אגוצנטריים, ואל תשכח להדגיש כי מדובר באנשים שכל היום מתעסקים בחיים הקטנים והעלובים שלהם ועוד רוצים לקבל תגובות אוהדות על השטויות שהם כותבים.

הדחקה: ספר בבלוגך שלאחרונה אתה חש שהחברים והקולגות מתנכרים אליך ואתה לא מבין למה.

דיכאון: קח לך כמה רגעים כדי להפנים את העובדה שחיטטו לך בבלוג. זה רק הגיוני וטבעי שתהיה פגוע עד עמקי נשמתך ואולי אף תאבד אמון במין האנושי. מותר לך לבכות בשקט, אבל אסור להישבר.
 
כעס: מיד להפנות את האצבע המאשימה לכיוון השני - סליחה, אבל מי נתן לכם רשות לחטט לי בבלוג בכלל? זהו עניין אישי שלי, ומה שעשיתם זוהי פריצות לשמה. אתם אנשים מגעילים ואני פגוע עד עמקי נשמתי. איבדתי אמון במין האנושי. עתה אלך לחדר חשוך ואבכה בשקט.

התמקחות: עלית על הבלוג שלי? אחלה, עכשיו תן לי את הכתובת של הבלוג שלך. או שתקנה לי מנוי פרו, כדי שאוכל להפוך לפרטי. אם לא היית מחטט לי בבלוג, לא הייתי נאלץ להגיע לשלב הזה. הכול באשמתך, עכשיו תשלם.

התארגנות מחדש: מכאן והלאה אתה צריך לפעול מהר ובערמומיות. ראשית, אין טעם לסגור את הבלוג, מכיוון שאלף - הנזק כבר נעשה, ובית - זוהי הודאה גמורה באשמה. לעומת זאת אתה יכול להרים הפקה קריאטיבית שתסיר ממך כל חשד, לדוגמא:

א. למלא את הבלוג באינפורמציה מוטעית לגמרי. ספר שהיית בחדר כושר, למרות שכל מי שמכיר אותך יודע שאתה גוץ שמנמן ועצלן ללא תקנה. פרסם פוסט טרגי על תאונה עם האופנוע, וזאת למרות שאתה נוהג בפיאט אונו מצ'וקמקת. שים תמונות של הבן שלך, למרות שאתה רווק מושבע., ואחר כך, כל מה שיישאר לך לעשות זה להכחיש כל קשר לבלוג היאפי הנ"ל.

ב. תשכיר בלוג של מישהו אחר: זה הזמן להודות שאכן יש לך בלוג, אבל לא הבלוג המדובר. בקש מאחד הבלוגרים הותיקים רשות להשתמש בבלוגו בתור מגן אנושי, והצג אותו בתור שלך. כך תוכל להציג בפניך חבריך את עולמך הפנימי המושלם: שירי אהבה קצרים, רגישות פוליטית, התנדבות למען מוכי גורל ועוד (שים לב שאכן אתה משכיר בלוג הגון ולא אחד שידרדר את מעמדך הרעוע ממילא).

השלמה: החברים שלך נעלבו? שייעלבו. כועסים עליך? שיכעסו. בלאו הכי אתה לא סובל אותם, אחרת לא היית קורא להם בבלוג "יאפים מתלהבים עם ריח רע מהפה". זו ההזדמנות שלך לאסוף את כספי הפיצויים (זה מה שקורה למי שמגלה סודות חברה באינטרנט), להיפטר מהאישה (אם כבר אז כבר) ולנסוע לארה"ב, שם תפתח דוכן פלאפל ב-4 טעמים ותגלה שחשיפת הבלוג היתה בעצם הדבר הכי טוב שקרה לך בחיים. בהצלחה!


הכתבה פורסמה מחדש במסגרת חגיגות חמש שנים לישרא-בלוג
בחזרה לפרויקט >
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by