ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אכלו לי, שתו לי, ערכו לי 

אכלו לי, שתו לי, ערכו לי

 
 
מיטל שרון

המתכון להמבורגר המושלם רץ במשפחת שרון כבר שלושה דורות. עד שמישהו בוויקי-מתכונים החליט להוסיף קצת מלח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ויקיפדיה היא בהחלט רעיון מגניב. אנציקלופדיה חופשית ונטולת מודלים כלכליים, שבה כל אחד יכול לכתוב וכולם יכולים לקרוא. טוב, אז אולי לא ממש מגניב. חיוני, שובר מוסכמות, חנוני קצת, ועדיין מלהיב במידה.

כן, יש שיטענו שהם מעדיפים צוות של אקדמאים מלומדים שיעברו בחומרת סבר על כל ערך ויוציאו מהדורה מתוקנת, ומהדורת ביניים, ויעשו את העבודה שלהם כמו שצריך. אבל אני לא יכולה לעמוד מול הרעיון שפשוט עובד, וגורם לכל מיני אנרכיסטים בשקל לקום בבוקר עם גיל בעיניים.

מה שלא אומר שכל מוטציה שויקי מייצרת יש לבלוע בחיוך. חברים של האנשים שהביאו לכם את הויקיחדשות, מוצר בעייתי בפני עצמו, השיקו בתחילת החודש את הויקימתכונים. לכאורה, רעיון מבורך. מי צריך להשקיע כסף בקניית ספרים של שפים ערומים, שפיות שמנות ושפים עם זקן דליל, אם אפשר לפתוח את האינטרנט ולמצוא מתכונים?

אבל כאן גם טמון חלק מהבעיה. תחשבו רגע על אודטה דנין. רגע, תמחקו את החיוך. אודטה, למשל, מרבה להמליץ על מתכונים שנתנו לה אנשים נ-ה-ד-ר-י-ם. גם שולה מודן, ברב המכר בישולה, לוקחת מתכונים מאחרים. וכל זאת למה? משום שבעצם, כל הווית ספר המתכונים מבוססת על שיתוף מידע. למעשה, ייתכן כי ספר המתכונים הוא הגרסה הפרה-וירטואלית של קוד פתוח. מאחורי כל בשלנית דגולה, עומד מתכון של אימא שלה, ומאחורי כל גבר שמפתיע את חבריו בסמבוסק, עומד אבא שלו, עם מערוך.

היום, בעידן האינטרנט, הפך השיתוף המשפחתי, הבין-דורי לשיתוף גלובלי. כל אתר אוכל שמכבד את עצמו, וגם כמה אתרים שלא, מאפשרים לגולשים לשלוח מתכונים ולקרוא מתכונים. אמנם בויקימתכונים הוסיפו את האופציה החביבה של "מילים נוספות" שמאפשרת לבשלנים החובבים גם לספר את הרהוריהם על המזון, במיטב המסורת של פטפטת בישולית, אבל בשביל זה לא צריך את ויקי.

אלא שויקימתכונים הוא צעד אחד מיותר קדימה. ומדוע? משום שויקימתכונים מאפשר לאנשים אחרים לתקן ולערוך את המתכון שלך. ויכוחים על ידיעות חדשותיות יכולים, במקרה הגרוע, לעקר אותן מתוכן. אבל פגיעה במתכון שלך עלולה לשלוח כמה אנשים לבית השימוש במהירות גבוהה מדי. זה יתחיל אולי בוויכוח מלומד בפורום על האם סטייק טוב צריך להיות מומלח במלח ים או במלח גרוס דק, אבל זה עלול להסתיים באסון. משום שאם אני ויקיפדית להוטה, אני עלולה גם להוסיף קורט קטן של צ'ילי לעוגת הגבינה של יריבי ולגרום לפגיעה בלתי ניתנת לתיקון בתהילת-עוגת-גבינה שלו.
 

מלחמת העולם הראשונה, מישהו?

הנודלס של צ'אנג הגבר. בלוג יפני
 הנודלס של צ'אנג הגבר. בלוג יפני   
אבל בואו נחזור רגע לאנציקלופדיה המקורית. למה אנשים באמת מקדישים מזמנם ומהידע שצברו בעמל רב למען אחרים? התנדבות, תאמרו, תרומה לידע האנושי, נתינה מרצון. אני לא קונה את זה. כמו שאני לא מאמינה שיש אנשים שתורמים לפלסטינים רק מתוך דאגה לשלומם. מאחורי כל נתינה מסתתרת, ואת זה יודעת כל שרי אריסון מתחילה, קבלה. כי השלום מתחיל וגו'.

אז מה בעצם מקבלים הויקיפדים? הם מקבלים קהילה. קהילה מדומיינת, כמובן, ובכל זאת קהילה. במקום לפתוח את הפורום החביב עליהם כדי להתעדכן בסיפור השבועי על תביעה על החלפת קבצים, הם פותחים את ויקיפדיה כדי לבדוק מי חידש ומה בערך שהם כתבו. כל ערך כזה הוא בעצם סך החלפת החוויות של אנשים המתעניינים בנושא מסויים. כל ערך כזה הוא אשרור לעובדה שיש עוד אנשים בעולם שמתעניינים בקרבות הזויים ממלחמת העולם הראשונה.
 
וכאן מגיע הצד החיובי של ויקימתכונים. דמיינו רגע את אנשי הקהילה, אותם נועלי ניו באלנס ולובשי סוויטשירטים. עד עכשיו הייתה להם אנציקלופדיה, היה להם מילון, הייתה להם ספריה, היה להם עיתון אקטואלי, היה להם ויקיטקסט, שעוסק בטקסטים חשובים, וויקיציטוט, כדי שיוכלו לשלוף את הציטוט הנכון בזמן הנכון.

אבל אם נמקם רגע את אנשי הקהילה בבית מטאפורי, נראה שכל הפעולות שלהם התרכזו עד כה בחדר העבודה. שם הם קראו ושם הם כתבו. עכשיו מתרחב הבית לחדרים נוספים. לפתע, אפשר למצוא ויקיפדים קטנים גם במטבח. לא התחלה קלה, יש לציין. אם מסתכלים, לדוגמה, בערך המרקים באתר המתכונים החדש, אפשר לראות "מרק חירום", "מרק תפוחי אדמה של גברים" ו"מרק גזר בן זונה", לא בדיוק אוכל גורמה. אם ההשערה בדבר קהילה מדומיינת היא נכונה, הרי שהסיבה לכך ברורה. קשה להשקיע בבישול ארוך ורב שלבים, אם אתה צריך ללכת כל חמש דקות כדי להמשיך לקרוא בספר שלך על עוד חייל שנטבח לשווא בקרב.

אבל זו התחלה נאה, כי היא פותחת את הבית של הויקיפדים לבניית חדרים נוספים. אחרי המטבח, שבו יהיה בוודאי בקרוב גם מקרר עם מגנטים, יגיע אולי תור הסלון. שם ניתן יהיה לראות ויקיטלוויזיה, לשחק ויקי-משחקי-קופסה, ולהשמיע ויקי-מוזיקה. אחר כך, בתור הזהב, יגיע חדר השינה. אני כבר רואה את הדיון הבלתי נגמר על הערך "נקודת ג'י" בויקי-תנוחות, וצופה בחלחלה את הרגע שבו גיק אחד ייעזר במצלמת ווב כדי להסביר לכל חבריו בויקי-דע-את-המין איך נראה משחק מקדים. בינתיים אפשר רק לקוות שלויקימתכונים יצטרפו אנשים שבאמת יודעים לבשל.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by