ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מסעודה מחפשת, גוגל מוצא 

מסעודה מחפשת, גוגל מוצא

 
 
שוקי גלילי

כמדורת השבט של הרשת, גוגל יודע לספק רק סחורה אחת: פופולאריות. ומה לגבי רלוונטיות? בשביל זה צריך מנוע אחר לגמרי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשיוהן גוטנברג המציא את הדפוס במאה ה-15, עמדה לנגד עיניו מטרה קדושה: להדפיס עותקים רבים ככל האפשר של התנ"ך, כדי להאדיר את הבורא.

היום אנחנו יודעים שהוא הצליח - התנ"ך הוא הרי הספר הנפוץ בעולם. אבל גוטנברג הצליח לחולל בהיסטוריה עוד אי אלו שינויים, שלא שיער ולא יכול היה לחזות. כל מי שעוסק בהיסטוריה של החברה, המחשבה והיצירה האנושית, יסכים לזה. על גבה של טכנולוגיית הדפוס רכבו התיאולוגיה הפרוטסטנטית, הרעיונות הפוליטיים שהולידו את מדינות הלאום, וגם העיתונות המודרנית. המצאת הדפוס היא גם הסיבה העיקרית לכך שרוב העולם המערבי יודע קרוא וכתוב; לפניה, ממילא לא היו מספיק ספרים לכולם.
 
 
גוטנברג היה החלוץ החשוב ביותר אולי, בהיסטוריה של זמינות המידע. ההמצאה שלו הוכיחה שהמידע מחולל שינוי. בימינו, זכינו לראות את ראשיתה של המהפכה הגדולה הבאה בתחום זה: המצאת ה-Web. כמו הדפוס, גם האינטרנט המסחרית מספקת למיליונים רבים גישה לאינפורמציה שהייתה קודם נחלתם של בודדים. עשור בלבד אחרי שהמהפכה התחילה, השתנו כליל עבודתם וחייהם של מיליונים. וזו רק ההתחלה.

אבל בעידן שבו מגבלות הזמינות של אינפורמציה הולכות ונעלמות, מתברר שהאתגר האמיתי הוא לא כמותי אלא איכותי. השאלה היא לא היכן נמצא המידע וכיצד נוכל להגיע אליו. אדרבא, יש לנו הרבה יותר מידע ממה שאנחנו יכולים לספוג. השאלה האמיתית היא כיצד אפשר לסנן את הכמויות המטורפות של המידע, ולהישאר עם המעט שאנחנו באמת רוצים.
 
 
כשעלה לרשת AltaVista, מנוע החיפוש המודרני הראשון, הוא נראה כמו הפתרון האולטימטיבי לחיפוש מידע. אבל AltaVista, מהפכני ככל שהיה במושגים של 1995, לא התיימר ולא הצליח לספק כיסוי מלא של הרשת. הוא לא האיר את חשכת הרשת, רק הדליק בה פנס. Google האיר אותה באור יום.

לארי פייג' וסרגיי ברין העלו את Google לאוויר ב-1998. בשלב הראשון, הוא התחרה במנועי החיפוש האחרים סביב השאלה, החשובה לזמנה: "מי מוצא יותר". שלוש שנים מיום שעלה כבר הביס אותם כששכנע שניתן בעצם למצוא הכל, והוא זה שיודע איך לעשות את זה. אבל כיום, בשיא כוחו, Google רק מחדד את השאלה המשמעותית יותר: עכשיו, כשאנחנו יודעים איפה כל המידע נמצא, איך נחפש בתוכו את מה שבאמת חשוב? איך בכלל מלמדים מערכת מחשב להבין מהו "חשוב"?
 
 
 
ל-"PageRank", האלגוריתם שהפך את Google לאימפריה, אין בכלל יומרות מהסוג הזה. מה שהוא יודע לעשות זה לדרג אתרים לפי הקשרים והקישורים שביניהם, ולתת להם ניקוד לפי מידת ה"רלוונטיות". כך נקבע סדר הצגתם בתוצאות החיפוש.

עם היעילות וההצלחה של Google קשה להתווכח, אבל מהו הדבר הזה שאנחנו קוראים לו "רלוונטיות" אם לא שם נרדף ל"פופולריות"?

לו Google היה מספק לנו רק את מה שאנחנו מכירים משני העמודים הראשונים בתוצאות החיפוש שלו, היינו בוודאי תוהים מה הפסדנו, ומקוננים על כך שהוא מגיש לנו בעיקר הפניות לתכנים נמוכים, צהובים ושטחיים. שהוא פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר. ובכן, Google לא מייצר את התוכן הירוד הזה, ולא מספק הפניות רק אליו, אבל הוא מעניק לו עדיפות על-פני כל תוכן אחר. ככה זה עם כל ערוץ תקשורת מונע-רייטינג.

Google, אם תרצו, הוא הערוץ 2 של הרשת. הוא לא מעצב את טעמי הקהל, הוא לא מפעיל שיפוט או שיקולים ערכיים, אלא מספק לנו בדיוק את מה שאנחנו מבקשים. וההשתעבדות לרייטינג אומרת רק דבר אחד: תוכן ירוד.

הרבה אנשים נוטים לגונן על הגישה הזו, וטוענים שזה "דמוקרטי". מה שנקרא: הרוב לא תמיד צודק, אבל הרוב קובע. אבל לרבים מאיתנו ברור שיכולנו לקבל משהו טוב יותר. אנחנו רוצים תוכן מרגש, מרתק, משכיל. ידע, לא מידע. עניין, לא זרם של אינפורמציה מאורגן על-פי נוסחאות. לכן אנשים נוטשים את הערוץ המרכזי, לטובת ריבוי ערוצים, מכשירים כמו TiVO ו-yesMAX מורידים סרטים וסדרות ב-eMule ו-BitTorrent.

אנשים רוצים לבחור את התוכן בעצמם, לא לקבל "מה שהרוב רצה". אחרת, כולנו היינו קוראים רק את התנ"ך.
 

אז מה הפתרון?

גם Google ייאלץ בסופו של דבר לתת לנו הרבה יותר בחירה, והשאלה הגדולה היא איך. לשיטת יוצרי הסרטון EPIC 2014, הפתרון טמון בהתאמה-אישית של תוכן, על בסיס אלגוריתם דומה לזה שיודע כבר לבנות את הפרופיל הצרכני שלנו ב-Amazon. אבל זה עלול להיות הרבה יותר מסובך ממה שנדמה. ישנם היום אלגוריתמים שיכולים לנתח טקסטים כדי לקבוע במה הם עוסקים, מי כתב אותם, והאם הם קריאים או לא. אבל יעברו עוד הרבה שנים עד שתוכנת מחשב תוכל לקבוע בוודאות האם טקסט מסויים הוא שיר שיגרום לנו לבכות, או רשימת מכולת מרושלת.

אין כמעט מחלוקת שהפתרון טמון בתבונה האנושית. EPIC 2014, קובע שהגולשים שיודעים "להביא רייטינג", ישמשו כיצרני התוכן וה"עורכים" של העתיד. אבל מותר ללכת צעד הלאה, ולשער שהאלגוריתם של Google עצמו ייאלץ יום אחד להתמודד עם שאלות הרבה יותר קשות. כמו איך קובעים איזה גולש - לא איזה אתר - הוא באמת רלוונטי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by