ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הכשל הישראלי של iTunes  

הכשל הישראלי של iTunes

 
 
תומר ליכטש

לתומר ליכטש יש בטן מלאה על חנות המוסיקה המקוונת של אפל. כרגיל, גם מיקרוסופט לא יוצאת נקייה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אפילו שקל אחד לא מתגלגל בקופותיה של חברת אפל, למרות שמחזור המכירות של iTunes, מדווח הרג'יסטר, חצה את ה-250 מיליון דולר, וזאת מהסיבה הפשוטה שבמידה ואתה ישראלי, ובמידה ואתה מעוניין לקנות שירים מ-iTunes, כדאי מאוד שיהיה לך קרוב-עשיר עם כרטיס-אשראי בחו"ל, ושתהיה כתובת בארצות הברית, אחרת לא תוכל, בעצם, לקנות שום דבר.

נאמר את זה כך: אפל לא מוכרת לישראל שירים מהסיבה הפשוטה שאין לה סוכנות בארץ. אמנם, חברת "ידע" מייצגת את אפל בישראל, אבל כייצוג מצד שלישי, ולא כשלוחה ישירה של החברה. אם נוסיף לזה את השוק הקטן של אפל בארץ, נוכל להבין את החלטתה (ההגיונית) של אפל שלא לפתוח סוכנות רשמית בארץ הקודש הפתוח.

כאן מתחיל הסיפור להזכיר, במידה מסויימת, את שיר-ההגדה על הגדי שקנה אבא בשני זוזים, שלמרבה הצער נטרף בידי החתול שננשך בידי הכלב שהוכה במקל שנשרף באש וכו' וכו'. מה שהתחיל את החד-גדיא הזה סביב אי-קיומה של סוכנות אפל בארץ (ולפיכך - אי-האפשרות לקנות שירים) היא בעצם מדיניות הדפוק-אם-אתה-יכול של מיקרוסופט, שמסרבת לשתול תמיכה בשפות מימין (כמו הצד של העברית) לשמאל (כמו הצד של השעון) בכל התוכנות שהם מפתחים עבור מערכות ההפעלה של אפל.
 
 
היות ומיקרוסופט מחזיקה, בעצם, בכל הזכויות על תוכנה בסיסית כמו אופיס, והיות והאופיס שפיתחה למחשבי אפל לא תומך בעברית, הודיע הקהל-"אבל-מה-אני-אעשה-בחיים-בלי-אאוטלוק"-הישראלי על פחד-אטומי ועל נטישה-מראש של מחשבי אפל, שיהיו משוכללים ככל שיהיו, לא שווים בעיניו גרוש, משום שהוד רוממותו - האקסל - לא עובד על המחשבים האלה בעברית. את התודות אנו חייבים, כמובן, ליוצריו של אותו אקסל.

ובסופו של דבר, לעניינינו, הנסיון לממש את הרצון הקטן לקנות שיר או שניים ב-iTunes, ולו כדי לראות איך זה מרגיש, לקנות שיר, מסתיים במפח נפש. קטן אמנם, אבל מפח זה מפח. אנו מתוודעים לשד המיקרוסופטי שצץ ממתחת לאדמה, ובצעד אלגנטי (ובלתי מפתיע) - דופק את כולם.
 

[iשוּק]

ובתוך כך, כמה מלים על iTunes. העיצוב המוקפד, המקינטושי, של התוכנה תואם, לכאורה, את הסחורה המובאת בתוכה - מוסיקה. אם לחשוב על כך בצורה מופשטת יותר: צליל. הם מוכרים צלילים. חלקם מצחיקים יותר, חלקים עדינים יותר וחלקם, עתיקים יותר, הם פשוט יצירת מופת של צליל, שאנו מכנים במלה מוסיקה.

כדי לקדם מכירות, ומכיוון שאנו מתעסקים פה, בסופו של דבר, במוסיקה, מציעה iTunes האזנה קצרה לכל קובץ וקובץ, האזנה בת חצי דקה, בסופה אפשר לקנות את האלבום, או לוותר על העניין ולהמשיך לחפש אחר משהו קולע יותר. אבל דווקא אותו דבר שאמור לייחד את החנות הזו, כלומר ההאזנה-לפני-הקניה, דווקא זה מזכיר, יותר מכל, את סחורתיותהּ של הסחורה שלפנינו.

ההאזנה הקטנה הזו לא נועדה אלא כדי לשמש פיתוי זמין וזול-מאוד עבור קונים מיומנים-פחות ופזיזים-יותר, דווקא ההאזנה הזו מזכירה לנו שמתחת לעיצוב הנקי, אנו עומדים בתוך שוק, בין הסירחון של הדגים לעגבניות המרוססות, וכל סוחר מבקש לגנוב אותנו לרגע, להביא אותנו, נותן לנו למשש את הסחורה, תגע תגע, תראה זה רך חמאה זה, רך מרגרינה רותחת.

"חצי-דקת החסד" של iTunes היא למעשה שלושים שניות של עלבון. ראשית, העלבון כלפי המוסיקה, והרושם המדומה כאילו אנו באמת יכולים לשפוט אם יצירה מוסיקלית כלשהי היא לטעמנו או לא לפי שלושים שניות אקראיות מתוכה. שנית, העלבון כלפינו, כמאזינים למוסיקה, שנאלצים להפוך - בתוך תחושה של אסירות תודה - לממששי-עגבניות. iTunes פותחת לפנינו חבית מלאה, ואנו בוררים מתוכה, "טועמים", מחליטים בענייני מוסיקה, כלומר בענייני אמנות, כדרך שאנו מחליטים אם הקישוא הזה יתאים לפסטה של מחר או לא, בכל זאת, קצת קשה בקצה; תרגיש.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by