ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
נקמת הדפים 

נקמת הדפים

 
 
יובל דרור

האם גלילה מהירה של ynet יכולה להחליף את חווית הקריאה של "ידיעות אחרונות"? יובל דרור בכלל לא בטוח. חלק שני

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ההשפעה של האינטרנט על העיתונות מתחילה בעיצוב שלו ובשפה שלו אבל היא לא נגמרת שם. האינטרנט מערער על עצם הקונספט של "עיתונות". הרשת מעלה מחדש את השאלה מי יכול להיות עיתונאי. הבלוגים לדוגמה הם חתיכת אתגר בשביל העיתונות. לאחר שבלוגרים שחשפו סיפורים בתקופת מערכת הבחירות בארה"ב, דיווחו מעיראק ומאסון הצונאמי בדרום מזרח אסיה, יש שטענו שהבלוגרים הם העיתונאים של העתיד.

אם נחזור רגע למקלוהן אזי המסר של הבלוגים הוא שכל אחד יכול להיות עיתונאי. או כפי שכתב אחד מבעלי הטורים: "עיתונות היא לא מקצוע, היא אומנות. כל מה שצריך כדי להיות עיתונאי הוא קו טלפון ומצפון" (ויש הטוענים שגם המצפון מיותר).

אנשי ויקי, העומדים מאחורי ויקיפדיה, מנסים להפוך את החזון למציאות באמצעות השקת "ויקי-ניוז", אתר חדשות בקוד פתוח. כל אחד יכול לכתוב חדשות, כל אחד יכול לדווח, כל אחד עיתונאי. מי אמר שרק עיתונאים יכולים לעשות חדשות? מי אמר שחדשות זה רק מה שמופיע על נייר או רק מה שמקבל חותמת של ארגון חדשות מסורתי?
 
 
אלא שכאן, פחות או יותר, הראש נחבט בתקרת הזכוכית. שהרי בסופו של דבר יש משהו בעיתון, בנייר, בערימת החדשות שמכה על הדלת ב-5 בבוקר שעדיין מושכת את האנושות.

בחלק הראשון אמרנו שאחד המסרים של הרשת היא תחושת הקופצניות, היכולת לעבור ממקום למקום, לזנק מידיעה לידיעה, הרגשה של קליפיות. זה אכן מאפיין בולט של הרשת אבל האם הוא מתאים לאלו שרוצים לקרוא חדשות כשהדגש הוא על לקרוא ולא על לרפרף, לדלג ולקפץ מכותרת לכותרת.

כל מי שניסה לקרוא ספר באינטרנט מכיר את התחושה. העיניים מתעייפות, הסבלנות מתקצרת. למי יש כוח לשבת מול המסך כל כך הרבה זמן ולהתרכז בפונטים המרצדים? לא צריך ספר בשביל זה – אפילו כתבות ארוכות הן משהו שהעין לא סובלת.
 
 
זו הנקודה שבה העיתונות משיבה מלחמה; לעיתונים יש אורך נשימה. הדרך שבה אנחנו קוראים עיתונים אינה זהה לדרך שבה אנחנו קוראים את אתרי האינטרנט למרות שבשניהם מופיע טקסט. כך לדוגמה, בסוף השבוע, כאשר יש זמן, אנשים מוכנים להקדיש לעיתון שלהם יותר מ-25 שניות. הם מוכנים לצלול לתוך תחקיר, הם מוכנים לקרוא את הטור של נחום ברנע גם אם אי אפשר לעכל אותו עד הרמזור הירוק הבא. עם זה הרשת מתקשה להתמודד.

זאת ועוד, כמעט כל מי שקורא ידיעה באינטרנט שהמקור שלה אינו אחד מכלי התקשורת המסורתיים, יודע שיש לשים סימן שאלה אחד גדול על עצם אמינות הדיווח. דווקא מפני שהרשת מאפשרת לכל גולש להפוך לתחנת שידור, אין דרך לדעת עד כמה אמין אותו הדיווח. הדבר נכון גם לגבי בלוגרים, אלו שלפני רגע הוכתרו כעיתונאים של העתיד. הבלוגר לא חייב שום דבר לאף אחד. הוא לא מחויב באתיקה, לא מחויב במקצועיות, לא מחויב לאמת ואפילו לא מחויב לקוראיו. קשה לכן לראות בו עיתונאי.

קוראי העיתונים אוהבים להיות חלק מקהיליית קוראים. הם שמחים לדעת שבבוקר הם יוכלו לדבר על מה שקראו בעיתון עם החברים שלהם. הם לפעמים בוחרים את החברים שלהם בדיוק מפני שהם קוראים את אותו העיתון שהם קוראים.

ועדיין, מי שחושב שעולם העיתונות יצליח לעבור בשקט יחסי את סערת האינטרנט כפי שעבר בעבר את סערת הרדיו והטלוויזיה, שוגה. העיתונות היא עולם של טקסט וטקסט הוא מגרש המשחקים של האינטרנט. אין פלא לכן שיותר ויותר עיתונים נאלצים להגיב אל הרשת; יש שנלחמים, יש שמתגוננים ויש שנכנעים.
 
 
"הארץ" החליט למנף את "המותג" המקוון שלו ולהטמיע אותו בתוכו. הוא אימץ אותו לחיקו, הניף אותו כדגל וייתכן שבתעוזתו יגרוף את כל הקופה. אי אפשר להגזים בחדשנות של הניסיון הזה; אנחנו לדוגמה, לא זוכרים מקרה שבו עיתון מחליף את השם של אחד מחלקיו בשם של מותג אינטרנט שלו. זו אחת הסיבות שהמהלך כה מעניין. הוא אומר לקורא: אהבת את מה שעשינו ברשת? עכשיו תקבל את זה גם בנייר.

יחלפו עוד חודשים רבים עד שנדע האם "הארץ" הצליח להתגבר על המסרים הסותרים שאותם הוא מנסה ליישב בעיתון הכלכלי החדש שלו. יחלוף זמן ארוך עוד יותר עד שיתברר האם "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" ילכו בעקבותיו. מי יודע, אולי מוסף סוף השבוע של "ידיעות אחרונות" ייקרא בעתיד "שבעה ימי Ynet" ומוסף הספורט של "מעריב" יקרא "ספורט NRGיב".

לחלק הראשון

יובל דרור שימש ככתב ועורך מדור ההיי-טק במוסף הכלכלה של "הארץ"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by