ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אדיוס, אמיגוס 

אדיוס, אמיגוס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
האורחים היו מתקרבים, הילידים היו יורים חיצים, וכך היה נשמר הסדר (אילוסטרציה)
 האורחים היו מתקרבים, הילידים היו יורים חיצים, וכך היה נשמר הסדר (אילוסטרציה)   


תגידו שאני חולני, אבל תחושת אושר אמיתית אפפה אותי כאשר גיליתי שיש עדיין אי טרופי קטן אחד על כוכבנו המתמוטט, אשר בו ילידים ערומים עדיין מסתובבים יחפים על חולות זהובים, ומי שינסה להביא אליו את הציוויליזציה יתקבל במטח של חיצים.

קוראים לאי הזה "צפון סנטינל", וטכנית הוא שייך להודו, אבל - כמו שמסביר אדם גודהארט במאמרו ב"אמריקן סקולר" - אף אחד לא כבש את האי הזה מעולם. איכשהו, תושבי סנטינל הבינו די מוקדם את מה שהאינדיאנים הבינו מאוחר מדי: תן לאנשים מבחוץ אצבע, והם יקחו לך את כל האי.

אולי הם למדו מהמפגש הראשון שלהם עם התרבות המערבית, שהיה ב1858- כאשר הבריטים כבשו את האי אנדאמאן המרוחק מהם 50 קילומטר, ומיד הקימו בו את אחד המוסדות המכובדים ביותר של התרבות המערבית המתפתחת: מושבת עונשין.

ב1867- נסחפה ספינת סוחר אל האי, אך ניצוליה גורשו חזרה לים על ידי מטח חיצים של תושבי האי. שנתיים אחר כך היה זה פושע שנמלט ממושבת העונשין ואשר הצליח לשחות אל האי שלהם. גופתו נמצאה אחרי כמה ימים, צפה במים. מנוקבת חיצים. אחרי זה, הניחו להם לנפשם במשך מאה השנים הבאות.

ב1974- התחדשה הפלישה. הפעם היו אלה צוות של סרט דוקמנטרי, אנתרופולוגים, וצוות של ה"נשיונל ג`יאוגרפיק", מלווים בכמה שוטרים חמושים. כשסירתם התקרבה, הם ראו כמה מהילידים נאספים על החוף. האנתרופולוגים עשו כמה מחוות ידידותיות. הילידים ירו עליהם חיצים.
 

וככה זה נמשך. מדי פעם היה מגיע מישהו אמיץ או טיפש בספינה קטנה, זורק למים כמה מתנות עבורם - בדרך כלל קוקוס - ונתקל במטח חיצים שהבריח אותו. ב1991- הצליחו לראשונה כמה פקידים הודים לנחות על האי, להעניק לתושביו פירות קוקוס, ולחזור בלי אף חץ בגב. המעשה האמיץ הזה זכה לידיעה ראשית בעיתון של אנדמאן: "מפגש ידידותי ראשון עם סנטינל".

אבל הילידים הבהירו שזה שהם מסכימים לקבל קוקוס, לא אומר שהם מסכימים לקבל מבקרים. והביקורים, עד מהרה, נפסקו.

גודהארט למד על כל הענין הזה תוך כדי שיטוט באינטרנט. הוא נסע להודו, דיבר עם האנתרופולוג שפגש אותם לפני עשור, משם תפס ספינה לאנדמאן וחזה בגורלם העצוב של ילידיו, ומשם - בסירה - לסנטינל. כשהגיע, חזה בכמה מתושביו נאספים על החוף.

"אחד מהם החזיק בידו משהו ארוך ודק," הוא כותב. "אולי זאת היתה חנית. אולי קשת."

גודהארט היה מספיק חכם לא לבדוק מקרוב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by