ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
לא מחכה יותר לדוור 

לא מחכה יותר לדוור

 
 
מיטל שרון

נכון - הוא מהיר, יעיל ומספק, אבל מיטל שרון מסרבת לצאת קבוע עם המעדכן האישי שלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דמיינו אדם נכנס לחנות ספרים טיפוסית בישראל. במרכז ניצבים השולחנות ועליהם הספרים שהם רבי מכר, או הספרים שרוצים שיהיו רבי מכר. בארונות מסביב מסודרים, בסדר כלשהו, ספרי שירה, ספרי פרוזה, ספרי בישול, ספרי טיולים, וספרי "מי הזיז את הגבינה שלי". האדם ניגש אל האיזור החביב עליו, ומנסה לבחור את הספר שאותו ירכוש.

תהליך הבחירה אינו פשוט, אבל נניח שאותו אדם הצליח לבחור את הספר הרצוי. ונניח שאותו אדם הוא אני. ברגע הבחירה הפכתי אני להיות הקוראת של הספר. זה לא תפקיד קל כמו שזה נראה בתחילה, משום שמאותו רגע הפכתי להיות מושא ההשתוקקות של הסופר. ככל הנראה, אותו סופר הקדיש את מירב מרצו ואונו ורגישותו כדי ליצור את הספר שאותו אקרא. מהרגע שבו כתב את האות הראשונה הוא חולם עליי, כמו שגברים צעירים חולמים על הבת הכוסית שתהיה להם. והוא סומך עליי; סומך על התבונה שלי ועל יכולת הקריאה שלי, סומך על יכולת השיווק שלי, סומך על שאר הספרים בספרייה שלי שיציגו את הספר שלו באור הנכון.

אם נניח לרגע שאותה חנות ספרים היא האינטרנט, הרי שהבחירה ב-RSS מסויים היא הבחירה בספר. מהרגע שרשמתי עצמי לשרות העדכונים של האתר, אותו אתר הפסיק להיות סתמי עבורי, והבחירה שלי בו הפכה להיות בחירה אקטיבית. למעשה, מהרגע שנרשמתי לשירות העדכונים, נחתם בינינו חוזה. אני הודעתי כי התוכן באותו אתר מספיק חשוב לי, האתר התחייב לספק אותו, ואני התחייבתי לקרוא אותו.
 
אלא שאני מסרבת. מסרבת להתחייב. ניסיתי פעם לעשות RSS לאחד הבלוגים החביבים עליי. באמת אחד הבלוגים המשובחים. אבל אז קיבלתי את העדכון הראשון למייל שלי. הוא עמד שם, העדכון, והודיע לי שאותה אישה מדהימה טרחה להעלות לבלוג שלה את המשך יצירתה. ואני, אני הייתי באמצע העבודה. אחר כך סתם לא היה לי חשק אליה. והנה העדכון עמד שם, קצת נעלב, בידיעה ברורה שאני יודעת שהיא כתבה ואני לא קראתי. נכשלתי. לא מילאתי את ייעודי כקוראת.

כמה מהחברים שלי, אדמימקוונים, ודאי ינסו להסביר לי שבצד השני של אותה הודעת עדכון לא עומד אדם אלא מכונה. הרי הבלוגר, או העיתונאי באתר החדשות, לא יודעים מי באמת משתמש בהודעת העדכון. תפסיקי עם הרגישות הסנטימנטלית הזו, הם יאמרו לי בבוז קר של אדם שיודע טכנולוגיה מהי. הם יטרחו להסביר לי שהנימוק שלי דומה לנימוק של אלו שלא אוכלים ירקות, כי הם מזדהים עם הגזר שמתעצב כאשר מקלפים אותו. האינטרנט נועד לשימושך האישי, הם ימשיכו, את קוראת מה שאת רוצה ולא קוראת את מה שאת לא רוצה.

הם ודאי יאשימו אותי ביראת חינם מוגזמת כלפי המילה הכתובה. ואני אחייך ואסכים, ואודה כי שירות ההודעות במייל ודאי יעיל יותר אם המטרה היא להיות הכי מעודכנת שאפשר. אבל בתוך תוכי אמשיך לחשוב על אותה נורית, שאכלה התפוח וזרקה את הפרח בחצר. אני לא רוצה RSS, ולא רוצה להיות הילדה שמנצלת את האתרים האהובים עליה. בשביל זה המציאו את רשימת המועדפים חסרת המחוייבות. ואני אקרא בזמן ובמקום שמתאימים לי. תודה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by