ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מעריצי הארי פוטר, הכינו את עורכי הדין 

מעריצי הארי פוטר, הכינו את עורכי הדין

 
 

מאות אלפי אתרי המעריצים הם אחת מאבני היסוד של הרשת. בעיני תאגידי הבידור זה ממש לא מוצא חן, ולכן הם רודפים ילדות שמקימות אתרי הארי פוטר, ומנסים לסגור אתרים שרק מקדמים את האמנים שלהם. מה כואב להם? אולי הרגל. זה מה שקורה כשיורים בה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הארי פוטר. מצטערים, אתרי המעריצים שייכים לוורנו
 הארי פוטר. מצטערים, אתרי המעריצים שייכים לוורנו   
ידענו שזה לא ייגמר טוב, הסיפור הזה של אתרי מעריצים. זאת אולי התופעה הדומיננטית ביותר ברשת. כל כוכב נשכח, ולא משנה כמה איזוטרי, זוכה לאתר המפאר את דמותו המצהיבה. על כל סרט, סדרה או זמרת פופולריים באמת, יש אלפי מקדשי הערצה און-ליין, הנבנים בשקידה מוטרפת על ידי המעריצים באשר הם, למען המעריצים ברחבי הגלובוס. חלקם גרועים, חלקם פסיכים, חלקם ממש טובים. אבל אף אחד מהם לא פוגע כהוא זה במושא ההערצה שלו.

תנסו לספר את זה לטיים-וורנר. התאגיד המפלצתי, ששליטתו במדיה מתחילה להבהיל גם קפיטליסטים מכורים שמזריקים את עידכוני הנאסד"ק ישר לווריד, לא מעניינים אותו מעריצים. אפילו לא אלה של הארי פוטר. אפילו לא אם הם ילדות בריטיות חביבות בנות 15. קלייר פילד גילתה את זה על בשרה. הנערה הצעירה הקימה אתר מפואר ביותר המתאר את יקומו של הקוסם הקטון האהוב עליה. טעות חמורה מצידה, החליטו הוורנרים.

מיד אחרי שרכשו האחים-וורנר את זכויות ההפצה וההסרטה של סדרת הספרים המצליחה, פצחו עורכי הדין של החברה במתקפה על עשרות אתרי מעריצים, בדרישה לחדול מפרסומם ולהעביר את הבעלות על כתובתם לתאגיד החמדני. האתר של קלייר פילד היה אחד מהם. טעות חמורה מצד הוורנרים, גרסה קלייר. בניגוד לאלפי אנשים שמקבלים מכתבים כאלה וממהרים לציית מחוסר יכולת להתמודד משפטית מול חברות גדולות, היא החליטה להילחם.
 
פאנדום. מגן על המעריצים, אבל מתנהג כמו תאגיד
 פאנדום. מגן על המעריצים, אבל מתנהג כמו תאגיד   
היא פנתה לצהובון "מירור" וזה עשה הרבה בלאגן מהאיום התאגידי על הילדה הקטנה וגרם נזק תדמיתי לא קטן לטיים-וורנר. זה יפה, אבל זה לא יעזור. תאגידים גדולים לא מתעניינים בפרטים (או באנשים) קטנים. בשנתיים האחרונות סגרו תאגידי הטלוויזיה, הקולנוע והמוזיקה הגדולים אלפי אתרי מעריצים (רק לפני שבועיים דווח כאן על מסע ההשמדה נגד אתרי משפחת סימפסון). זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יקום להגן על ההמונים חסרי הישע, וזה בדיוק מה ש"פאנדום.קום" בא לעשות: לספק למעריצים מטריית הגנה מהתאגידים הברוטאליים.

מדובר באתר ענק, המאוכלס בעשרות תתי-אתרים המוקדשים לעניינים נערצים שונים ומשונים. כולם היו בשלב זה או אחר אתרים עצמאיים. את חלקם סיפחה החברה פשוט כי היו טובים. אבל רובם הגיעו אל "פאנדום" בשביל הגנה משפטית. בעל האתר המוקפד "דה סימפסונס סורסבוק", למשל, לא היה יכול לעמוד בלחצי עורכי הדין של "פוקס" אם עורכי הדין של "פאנדום" לא היו מתייצבים לצידו. לרגעים זה נראה כמו פתרון אידיאלי.

הבעיה היא ש"פאנדום.קום" הוא גם תאגיד, ולא עברו חודשים ספורים עד שהוא התחיל להתנהג כמו תאגיד. האתר "פאנדום טי.וי", עוד אתר-מטריה לאתרי מעריצים, חטף מהם תביעה בפרצוף על הפרת זכויות יוצרים ושימוש בשם "פאנדום" (מונח שקיים כבר מ-1903; "ממלכת המעריצים", בתרגום חופשי למדי). שני האתרים עושים בדיוק אותו דבר, רק שגירסת הדוט קום עושה את זה בשביל כסף והאתר הנתבע לא. יפה, אה?
 
 
כל הבלאגן המשפטי הזה סביב אתרי מעריצים תמוה למדי. גם בלי להבין הרבה בעסקים, דרוש מעט מאוד היגיון כדי להסכים שהלקוח הטוב ביותר, הוא זה שמנסה לשכנע את כל העולם ואחותו לקנות מוצר אחרי שרכש אותו בעצמו. וזה מה שהמעריצים באינטרנט עושים, לא משנה כמה ביזארי נושא ההערצה שלהם. המון כישרון וזמן ואהבה פנאטית הם משקיעים. והשימוש שהם עושים בחומרים מוגני זכויות יוצרים מועט ותמים ביותר.

נכון, אפשר למצוא באתרי מעריצים תמונות, קטעי וידיאו וסאונד ומידע לא רשמי. זה בדיוק חלק ממה שיפה בהם. הם מאריכים את חייו של מושא ההערצה, לעיתים הרבה אחרי מותו. הם פירסומת מהלכת לדמויות הנערצות. ומעל הכל, הם מהווים אחוז ניכר ביותר מהאתרים הפרטיים באינטרנט. הם המאסה ולב-ליבה של הרשת, אלה שהופכים אותה למקום עשיר באמת בתוכן (ויש שיאמרו, למקום מעצבן ביותר). לא נראה שזה יישאר ככה. מה כואב להם, לתאגידים? אולי כואבת להם הרגל. זה מה שקורה כשיורים בה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by