ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האם צבע הדיסק משפיע על איכות הצריבה? 

האם צבע הדיסק משפיע על איכות הצריבה?

 
 
טלי לכיש וניצן וידנפלד

עוד פרות קדושות עומדות למבחן: האם יש משמעות לצבע תחתית התקליטור והאמת מאחורי סידור המקשים במקלדת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המיתוס: צבע הדיסק משפיע על איכות הצריבה עליו
האמת: ממש לא

אם ניקח תקליטור רגיל המיועד לצריבה ונביט על הצד התחתון שלו, האם נוכל לראות אל תוך העתיד ולנחש את איכותו? רוב הנשאלים (וארבעה מכל חמישה רופאי שיניים) יגידו שכן: שדיסקים שתחתיתם מוזהבת מחזיקים יותר זמן, שצריבה על דיסקים שחורים היא איכותית יותר ושצבע כסף מושלם לצרכי מוזיקה.

הלוואי והחיים היו פשוטים עד כדי כך, והיינו יכולים לאחוז בדיסק לצריבה, להפוך אותו, לקמט את המצח בהבעת מחשבה עמוקה ולפסוק "זה דיסק טוב!" רק לפי הצבע שבתחתיתו. אבל המציאות מסובכת הרבה יותר.
 
1.
איך בנוי דיסק לצריבה?
דיסק רגיל מורכב משכבה מחזירת אור, המודבקת על עיגול פלסטיק. למרות שלעין הבלתי מזוינת השכבה הראשונה נראית כמראה מושלמת, היא לא. למעשה היא מלאה בבליטות קטנות, המשנות את האופן שבו קרן הלייזר של הכונן הקורא משתקפת מהדיסק. הכונן מתרגם את השינויים הללו לשפה האהובה על מחשבים - רצף של אפסים ואחדות (אם קרן הלייזר מוחזרת בשלמות התרגום הוא "1", אם לאו התרגום הוא "0").

בדיסק המיועד לצריבה השכבה מחזירת האור היא אכן מראה מושלמת - ועשויה בדרך כלל מזהב או כסף (לפני שאתם מתחילים לענוד דיסקים - כמות המתכת בכל אחד מהם מזערית). מתחתיה נמצאת שכבת צריבה, המורכבת מדיו מיוחדת, שבמצבה הטבעי היא שקופה לחלוטין (בדרך כלל יש לה גוון ברור, אבל היא מאפשרת מעבר אור בצורה חלקה). חימום נקודה מסויימת בשכבה זו, בתהליך הצריבה על ידי לייזר, הופך אותה לאטומה. כך אנחנו חוזרים למצב שבו ישנם איזורים בדיסק שאינם משקפים את קרן הלייזר בשלימות. וכמובן שלא נתעלם מהדיסקים לצריבה רב פעמית, בהם הדיו יכולה לחזור למצבה השקוף, בהתאם לטמפרטורת הלייזר שמחמם אותה.
 
2.
צבע שכבת הצריבה מושפע ממספר גורמים: מסוג הדיו שבשימוש (על "דיו" זה נצרבים הנתונים), החומר ממנו עשויה השכבה מחזירת האור (כסף או זהב כאמור) ומקדם שבירת האור של הפלסטיק. צירופים שונים עלולים ליצור צבע דומה. לדוגמה: תערובת דיו הקרויה Cyanine על רקע כסף יוצרת את הצבע הירוק, כך גם התערובת Formazan על רקע זהב (לטבלת הצבעים המלאה). לכן, גם אם היתה לנו העדפה מסוימת לאחת מהתערובות (ולמי מאיתנו אין), לא היינו יכולים להבדיל ביניהן רק על פי הצבע. והבלאגן לא מסתיים בנקודה זו.
 
 
3.
מאמר (זהירות: PDF) של מומחה לתחום, מגלה שבכדי שלא לעבור על חוקי פטנטים, וגם מטעמים אחרים שאינם תמיד כשרים לחלוטין, משנות לעיתים חברות הדיסקים את הצבעים המסורתיים של הדיו. כך לעיתים הן גם מוסיפות גוון זהוב לשכבה מחזירת האור בכדי לגרום לה להיראות כאילו היא אכן עשויה מזהב, מכיוון שהוא נחשב לאיכותי יותר.
 
4.
כל אחד מהצורבים המוצעים כיום בשוק שונה במעט מהאחרים, ולכן יציג תוצאות שונות עם דיסקים מתוצרות מסויימות. לסלט שכרגע יש לנו בראש יש להוסיף את העובדה שלא כל יצרניות הדיסקים מייצרות אותם בעצמן - חלקן פשוט רוכשות כמויות גדולות מחברה אחרת ומדפיסות את שמן. גם אלו שאכן מייצרות את הדיסקים בעצמן נוהגות לעיתים לרכוש לתקופה מוגבלת את הזכויות לפטנט על אחת מתרכובות הדיו, ובסיום החוזה להחליף אותה.

המסקנה המתבקשת היא שלא ניתן לחזות מראש את ביצועי הצריבה של דיסקים על פי צבעם, ומסתבר שגם לא על פי שם החברה המוטבע עליהם.
 
 
המיתוס: יש הגיון מאחורי האופן בו מסודרים מחשבי המקלדת
האמת: יש הגיון, אבל הוא עקום

סידור האותיות במקלדת האנגלית קרוי "QWERTY", על שם הצד השמאלי של שורת האותיות העליונה. כפי ששכננו בלדד השוחי מספר, סידור זה נקבע על ידי ממציא אמריקני בשם כריסטופר לאת'אם שולס (Sholes). שולס מיודענו היה מהנדס מכונות, שבילה את שנות הששים (של המאה התשע-עשרה) בפיתוחה של מכונת-הכתיבה המסחרית הראשונה.
 
ב-1866 הציגו לעולם, שולס ושניים מחבריו, את אב הטיפוס של המכונה. חמש שנים, עשרות ניסויים ועוד שני רישומי פטנטים לאחר מכן, הצליחו שולס ושותפיו ליצור מודל משופר המזכיר את מכונות הכתיבה של ימינו.
 
אך למרות כל החידושים וההמצאות, היתה בעיה אחת קטנה. כל מקש בלוח היה מחובר למנוף שבקצהו גלופה של האות המתאימה. האותיות סודרו על פי סדר האלף בית, כמתבקש, וכשהמשתמש היה מקליד צירופי אותיות מסויימים במהירות, המנופים היו נתקעים זה בזה. במקום להותיר את סדר האותיות על כנו, ולשפר את המנגנון, החליט שולס להשמע לעצת עמיתו לעבודה. הם החליטו לפזר את האותיות על-פני לוח המקשים באופן שימנע, או לפחות יקשה על התרחשותן של התנגשויות אלו. אותיות הנמצאות בצירופים נפוצים בשפה האנגלית הורחקו זו מזו, וכך נולד לו"QWERTY" - הסידור שבניגוד לכל הגיון בריא, אמור להאט את ההקלדה.
 
כשסוף כל סוף נפתרו כל הבעיות ולרשותו של שולס עמדה מכונת כתיבה לתפארת, הוא החליט שאין לו סבלנות להשקיע בשיווק, ולכן מכר את זכויות הייצור שלה לחברת רמינגטון. המכונה הראשונה הועמדה למכירה ב-1874, אך לא זכתה להצלחה מיידית. מספר שיפורים שביצעו בה מהנדסי החברה הביאו לכך שמכירותיה הרקיעו שחקים. לא חלף זמן רב, והמכונה שהמציא שולס כבשה כל משרד, לשכה או חדר של גרפומן מצוי בעולם.

בימינו כמובן, כבר אין צורך בסידור מיוחד זה, אבל דורות על גבי דורות של מזכירות כבר גדלו על ברכי הסידור הישן. נראה אתכם עכשיו מחליפים את סידור האותיות למזכירה עצבנית ולחוצה, סתם ככה באמצע קריירת התיוק שלה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by