ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האח הקטן: כל בלוגר ביג'י יומו 

האח הקטן: כל בלוגר ביג'י יומו

 
 
יובל דרור

כותבים על הבוס בבלוג שלכם? בבריטניה מפטרים על זה בלי למצמץ. יובל דרור על אופנת המוסר הכפול

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ב-1982 נפתחה חנות ספרים בלונדון תחת השם ווטרסטון. מאז התפתחה החנות והפכה לאחת מרשתות הספרים המצליחות והבולטות בבריטניה ובאירופה. החנות שלה ברחוב פיקדילי בלונדון נחשבת לחנות הספרים הגדולה ביבשת. יש שני דברים שווטרסטון מתגאה בהם: האחד הוא שהמוכרים בחנויות נאמנים אדיבים ומקצועיים; הם מכירים היכרות אינטימית את הספרים עליהם הם ממליצים. השני הוא עקרון חופש הביטוי המגולם במכירת ספרים והפצת ידע.

העיתון הבריטי "הגארדיאן" פרסם ביום רביעי כתבה על אחד מעובדי הרשת המועסק בסניף בעיר אנדיבורו שבסקוטלנד. המדובר בג'ו גורדון בן 37 שעובד בסניף 11 שנה, עוד מהתקופה שבה היה סטודנט. גורדון מגלם את כל הערכים של ווטרסטון: הוא מכיר את הספרים ואוהב אותם, הוא עובד נאמן והוא בעד חופש הביטוי. בשנים האחרונות הוא מפיץ עלון מקוון (newsletter) המכונה Woolamaloo Gazette כמחווה לאוניברסיטה הדמיונית של חבורת "מונטי פייטון", Woolloomooloo. בנוסף, הוא מחזיק בלוג מהסוג בו מחזיקים מיליוני בני אדם ברחבי העולם.

הבלוג של גורדון לא עוסק במקום העבודה שלו ואולם מכיוון שבלוג קשור בדרך כלל לחייו של הכותב, הוא אזכר את מקום העבודה פעמים ספורות תוך שהוא מקפיד שלא לזהות באופן ברור את הסניף של ווטרסטון בו הוא עובד. בפעמים הספורות שבכל זאת כתב על מקום העבודה הוא אזכר את הבוס "נועל הסנדלים" שלו וכינה אותו בשם "הבוס הרשע" (Evil Boss). גורדון טען שהוא סוג של קריקטורה של הבוס של הדמות המצוירת דילברט.
 
ואז התחיל הבלגאן. מישהו בווטרסטון גילה את הבלוג וגורדון הושעה עד לזימונו לשימוע מיוחד אף על פי שעוד טרם השעייתו הבטיח לחדול מלכתוב על מקום העבודה שלו בבלוג. ימים ספורים לאחר השימוע, גורדון פוטר במה שנחשב לפיטורים הראשונים של בלוגר בבריטניה, כתוצאה מדברים שהוא כתב בבלוג שלו.

הסיפור של גורדון מעלה שורה ארוכה של שאלות. נתחיל בכך שלווטרסטון אין מדיניות ברורה, כיאה לתאגיד המעסיק אלפי עובדים בסניפיו השונים, באשר לפרסום סיפורים אותם מספרים עובדיו בבלוגים האישיים שלהם. מהבחינה הזו, גורדון לא עבר על שום חוק ואף לא על תקנה פנימית.

אבל נניח שגורדון העליב את הבוס שלו. אז? חופש הביטוי הוא זכות ראשונה במעלה, אפילו בבריטניה. החופש לסאטירה ופרודיה מוגנים באופן מיוחד כיוון שבמדינות דמוקרטיות יש עניין לציבור שאנשים יביעו את דעתם באופן ביקורתי. הביקורת של גורדון על המעסיק שלו אינה חורגת בהקשר הזה מגבולות חופש הביטוי המותר במדינה מערבית-דמוקרטית מסוגה של בריטניה.

זאת ועוד, האם יש הבדל מהותי בין פרסום דעותיו של גורדון בבלוג שלו לבין שיחה בינו ובין כמה מחבריו בפאב? זו שאלה שגורדון עצמו העלה ויש בה מן הטעם. בלוגים רבים מושכים לא יותר מכמה עשרות קוראים (במקרה הטוב) ובינם ובין "פרסום המוני באינטרנט" אין דבר ולא חצי דבר.

אבל גם אם נצא מנקודת הנחה שפרסום בבלוג שונה משיחה בין חברים, נשאלת השאלה האם אסור לעובד לכתוב על חוויותיו ממקום העבודה שלו בבלוג האישי שלו. בישראל זכור הסיפור על מרכזנית 144 שסיפרה על חוויות מישיבה במוקד. דובר "בזק" ניסה בזמנו לגייס אותה דווקא לטובת החברה ואף הבטיח לה שאין הוא נוטר לה טינה, אך היא העדיפה להישאר בעילום שם. גם בלוגרים אחרים כותבים על מקום העבודה שלהם ולו רק מפני שמקום העבודה שלנו ממלא חלק ניכר מהחיים שלנו.

מה שמעלה את השאלה האם יתכן שבעתיד יתווסף לחוזה הסטנדרטי עליו חותמים עובדים, סעיף האוסר עליהם לפרסם חוויות בבלוג? האם על חיילים ייאסר לכתוב על המפקדים שלהם? (ולא ישלחו למחבוש). האם בכך נתקדם שלב נוסף בסולם שבו רואה המעסיק את העובד שלו כאויב שיש להישמר מפניו?

הסיפור על גורדון לא רק מאיר עיניים בגלל הסיטואציה שנוצרה אלא גם בגלל האירוניה הבלתי נסבלת. גורדון, פוטר בגלל שהביע את דעתו בעוד שרשת הספרים בה הוא עבד מתפרנסת ממכירת ספרים של אנשים שמביעים את דעתם גם כאשר היא בלתי נסבלת. אז מה המסר כאן? חופש הביטוי מותר כל עוד הוא לא מרגיז אותך?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by