ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האיש שרצה להיות החונק מבוסטון 

האיש שרצה להיות החונק מבוסטון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איור: אלכס בנרר
 איור: אלכס בנרר   
הלילה ההוא היה בתחילת שנות השבעים, כשהייתי צעיר ואידאליסט וטיפש מאוד. הייתי סטודנט באוניברסיטת בוסטון, בזמן שביתת הסוהרים בבית הכלא וולפול הידוע לשמצה. הסוהרים הלכו להם, מחוץ לחומות הכלא חיכו כוחות הצבא מוכנים לעימות מזויין, ואני - עם עוד כמה נשמות טובות - התנדבנו להיכנס לכלא ולשמש "משקיפים אזרחיים".

במלים אחרות, הייתי סגור בתוך בית כלא הגרוע ביותר במדינה, עם העבריינים הכבדים ביותר, בלי שום הגנה. אלוהים, על מה חשבתי?

למרבה המזל, האסירים החליטו לנצל את ההזדמנות כדי לזכות באהדת הציבור, והתנהגו למופת. העברתי את הזמן בשיחה עם שני אסירים, כשלפתע התקרב אלי ברנש בעל שיער שחור מתולתל ואף גדול.

"היי," הוא אמר, "אני אלברט דה סאלבו, החונק מבוסטון."

לחצתי את ידו של האיש שהודה ברציחתן של 13 נשים באותה פרשה ידועה לשמצה מתחילת שנות השישים, שהולידה גם ספר רב מכר וסרט בכיכובו של טוני קרטיס.

הוא הושיט ידו ויישר את צווארון חולצתי, ועשה את עצמו בוחן בקפדנות את גרוני. "צוואר נחמד", אמר.

 
כולם צחקו, ואני התחלתי לפטפט עם דה סאלבו. הוא סיפר לי שהוא מריץ עסק משגשג של "מחרוזות חנק" שהוא עצמו מכין, ומוכר בחנות בית הסוהר. "לפעמים," סיפר, "באות נשים לרקוד איתנו כאן בבית הסוהר, ואני נהנה להעביר איתן כמה דקות על רחבת הריקודים. אחר כך אני מושיט להן פתק שכתוב עליו: `מזל טוב! רקדת עם החונק מבוסטון`".

הוא נהנה להיות הרוצח המפורסם, ואני נהניתי לספר שוב ושוב על הערב ההוא, ביחוד אחרי שנרצח באותו בית כלא, בשנת 1973. אבל החודש פירסם המגזין "טוק" מאמר מאת כתב הפשע הותיק ג`רלד פוזנר, ובו הוא מציג ראיות משכנעות ביותר לתיאוריה שאלברט דיסלבו לא היה החונק מבוסטון.

תמיד היה ספק בקשר להודאותיו של דה סאלבו, שכן הוא מעולם לא הועמד לדין על רצח אותן 13 נשים. הוא היה אנס סדרתי, שפוט למאסר עולם, כשהודה שהוא החונק. השוטרים חקרו אותו, הגיעו למסקנה שהוא יודע פרטים על הרציחות שרק החונק יכול היה לדעת, ואז הכריזו על התיק כסגור.

אבל באביב שעבר הגישו משפחתו של דה סאלבו ומשפחת אחת הקורבנות בקשה משותפת, לפתוח את התיק מחדש. כתב הפלילים פוזנר החליט להיכנס לעובי הקורה. הוא ראיין עשרות אנשים, קרא את אלפי העמודים בתיק החקירה, והשיג את הקלטות המקוריות שמתעדות את דה סאלבו מתוודה. הוא הגיע למסקנה שהחקירה המקורית התנהלה ברשלנות, ושספק אם האיש ביצע את כל 13 הרציחות - או אפילו אחת מהן.

"רוב הפרטים שדה סאלבו ידע," הוא מסיק, "יכלו להגיע ממקורות אחרים. ובפרטים שרק הרוצח יכול היה לדעת, דה סאלבו טעה יותר פעמים מאשר דייק".

פוזנר לא מנסה לדחוף את הטיעון שלו מעבר להטלת ספק רציני באשמתו של דה סאלבו, אולם הוא רומז כי דווקא שכנו לתא, רוצח בשם ג`ורג` נאסאר, יכול להיות החונק מבוסטון האמיתי. הוא מנהל איתו ראיון די מפחיד, בו נאסאר מכחיש את ההאשמה.

למה דה סאלבו הודה בפשע נורא שלא ביצע? סיבה אחת היא כסף: הוא קיווה להתעשר מהרווחים על הספר, אולם עורך הדין שלו, פ. לי ביילי, לקח את 15 אלף הדולר שקיבל עבור הספר כשכר טירחה. סיבה אחרת היתה פרסום: "הוא באמת נהנה להיות החונק", מספר אחיו ריצ`רד באותה כתבה, "להיות במרכז העניינים".

זה נשמע מתאים לדה סאלבו שאני היכרתי. נראה שהערב שהעברתי בחברת אחד הפושעים המפורסמים ביותר בתולדות ארה"ב היה לא יותר מאשר פגישה חטופה עם מתחזה ששפיותו מוטלת בספק.

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by