ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הטלוויזיה של היטלר 

הטלוויזיה של היטלר

 
 
עוזי וייל

היטלר שהעולם לא ידע התגלה בחומר הטלוויזיוני שנמצא לאחרונה בגנזך גרמני. דרך המסך הקטן עוברים הטקסים של המשטר הנאצי פתטיים ועלובים, כמו גם הפיהרר, שהכריזמה הידועה שלו לא שורדת את המדיום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רגעים אנושיים קטנים של מפלצת
 רגעים אנושיים קטנים של מפלצת   
תשע שנים, מ1935- ועד 1944, שידר הרייך השלישי שידורי טלוויזיה. מעטים היו יכולים להרשות לעצמם אז מקלטי טלוויזיה, ובכל מקרה, מכונת התעמולה של יוזף גבלס לא ידעה איך לבלוע את היצור החדש, והעדיפה להתעלם ממנו.

מכיון שרוב השידור היה חי, במשך שנים הניחו חוקרים שלא נשאר זכר לכל אותן שעות שידור. אבל לא מזמן התגלו יותר משלושים שעות מוקלטות משידורי הטלוויזיה של הרייך השלישי, מוטלות כאבן שאין בה חפץ במרתפו של אחד מגנזכי הקולנוע של מזרח גרמניה. דייויד האדסון, מהמגזין "פיד" (FEED), כותב:
 
"אכטונג! אכטונג!" אומרת הקריינית הבלונדינית, שאיכשהו - למרות החום הבלתי נסבל של פנסי האולפן - מצליחה לשמור על מראה מסודר ועירני. "אנחנו מברכים את כל החברים שהתאספו בחדרי צפיה בברלין בברכה הגרמנית, `הייל היטלר!`" יד ימין מזנקת לאויר במהירות, ותוכנית הערב מתחילה. ברוכים הבאים למערך שידורי הטלוויזיה המסודר הראשון בעולם.

החומר שנמצא בגנזך המזרח גרמני, במצב מעולה - הוא הוטמן שם ע"י הנאצים עצמם לפני סוף המלחמה, ואיש לא נגע בו מאז. היתה להם סיבה, לנאצים, להרגיש שלא בנוח לגביו: בעוד הקולנוע שלהם השיג הישגים מדהימים ביעילותו כמכשיר תעמולה, לא היה להם שום מושג מה לעשות עם ההמצאה החדשה הזו, טלוויזיה. הצילום מפוזר, התאורה שטוחה, אין כמעט עריכה, ואין פס קול ברקע - לא בדיוק אותו אפקט שהשיגו יומני החדשות הגרמנים, שהוקרנו בבתי הקולנוע בפני מליוני צופים, ושהיו מלווים בקריינות משלהבת ומוזיקה רועמת. בקיצור - אין דרמה.

יש כאן את כל המרכיבים המוכרים: אסיפות פוליטיות, ביקורים ממלכתיים, אנשים במדים צועדים, דגלי צלב הקרס מתנוססים - אבל איכשהו הכל נראה כמו דיווח מרושל מהשטח.

האינטימיות של השידור החי, שכל כך מזוהה עם הטלוויזיה, לא שירתה היטב את הממשל הגרמני למן הרגע הראשון. התעמולה הנאצית בנויה על בומבסטיות מתוזמנת היטב, והקולנוע התאים לה מאוד. הרטוריקה הפשיסטית זקוקה לדמויות גדולות מן החיים. הטלוויזיה היא מכשיר תעמולה לא פחות טוב, אבל היא עובדת על ג`סטות קטנות, על יצירת אינטימיות. הנאצים לא ידעו איך לאכול את זה.

בסצינה אחת רואים את היטלר סוקר שורה של חיילים. הוא נראה גמד. המכנסיים שלו רחבות עליו. יש לו כובע רחב שוליים שמסתיר חצי מפניו. בעוד שביומני הקולנוע, היטלר תמיד מתנשא מעל בימה, מנופף לקהל ענק הרחב מתחתיו - כאן, מכיון שמצלמות הטלוויזיה המגושמות הוגלו אל בין ספסלי הצופים, אנו זוכים לזוית נדירה המגלה את קטנות קומתו. בסצינה אחרת, קהל נאסף משני צדדיו של רחוב ריק בברלין. קריין אומר בטון שקט, "אנחנו מחכים לפיהרר." דקה עוברת, ולא קורה כלום. בלי שהתכוונה לכך, חשפה מצלמת הטלוויזיה את השיעמום המחריד שמאחורי כל אותם טקסים נאצים מפוארים. אחרי דקה הקריין אומר שוב: "אנחנו מחכים לפיהרר."

אבל אולי הדבר המוזר ביותר שהטלוויזיה עושה, מבלי להתכוון, הוא להראות את הצד האנושי שמאחורי המשטר הרצחני ביותר בתולדות האנושות.

בנוסף על כל קטעי התעמולה, יש לא מעט קטעי ריקוד, ראיונות, עקרת בית המלמדת נשים "איך להסתדר עם מה שיש במטבח" - דברים שבאופן מטריד ביותר דומים מאוד לכל טלוויזיה, בכל ארץ. חוואים מדברים על היבול שלהם, המצלמה משתהה על פניהם, הם נבוכים - ואתה מגלה שבמקום שאתה הכי פחות רוצה להרגיש בזה, אתה מוצא את עצמך מול אנשים כמוך.

המאמר המלא במגזין Feed
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by