ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
באגים כמדיניות 

באגים כמדיניות

 
 
שריל איימי בארון

חשבתם פעם למה בעצם מחשבים ותוכנות מתקלקלים כל כך הרבה ועושים לנו כל כך הרבה צרות? זה לא הכרח, אלא רשלנות מודעת של חברות המחשבים והתוכנה האמריקאיות, שמעדיפות חידושים ושיווק מהיר על פני יציבות של המוצרים. שריל איימי בארון, סלון.קום, על הסיוט של כל משתמש מחשב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הקלאצ`ניקוב. מתי יקרה משהו דומה לתעשיית המחשבים?
 הקלאצ`ניקוב. מתי יקרה משהו דומה לתעשיית המחשבים?   

האם הרגשתם באחרונה שבעיות במחשב שלכם משתלטות על החיים שלכם למשך ימים ואף חודשים? הורסות את סידור העבודה שלכם, את תוכניות הפנאי שלכם ואת השינה שלכם?

אם כן, אני בטוחה שאתם משתוקקים ליום שבו חברות מחשבים ותוכנה, שגורמות לצרכנים כאב רב יירמסו על ידי מתחרה אחר שמהווה את ההפך הגמור להן. ואם להשתמש בדוגמה מעולם האוף ליין, יקרה להן מה שקרה לרובה ה-M16 האמריקני, שהיה משוכלל וטוב בהרבה ממתחרהו הרוסי הוותיק, הקלאצ`ניקוב AK-47, אך לא הצליח לגבור עליו בשוק, מכיוון שה-M16 היה ידוע בנטייתו להיתקע, בעוד הקלאצ`ניקוב, בעל העיצוב הגס והפשוט, עשה את העבודה בנאמנות, היה זול - ולכן הפך לחביבם של רוב צבאות העולם.

לא צריך להיות פסיכיאטר כדי להבין שמישהי כמוני - שבדרך כלל רק המחשבה על רובים מעוררת בה בחילה - תיהנה מאלגוריות לתעשיית הנשק, כשמזכירים לי שחברות מחשבים אמריקאיות מודעות לחלוטין לאיכות המפוקפקת של מוצריהם, וזה לא ממש מזיז להן.

נתון לא ממש מפתיע שפורסם במגזין "פי.סי וורלד", טוען כי כ-22 אחוז מהמחשבים מתקלקלים כל שנה, בהשוואה לתשעה אחוזים ממכשירי הוידאו, שבעה אחוזים מהטלוויזיות, שבעה אחוזים ממייבשי הכביסה ושמונה אחוזים מהמקררים. ואילו מחקר שנעשה על ידי "גארטנר גרופ", ובדק את שיעורי התקלות במחשבים האישיים, גילה כי ישנו שיעור תקלות שנתי של 25 אחוז בהמחשבים האישיים שמשמשים תאגידים אמריקאים. "משמעות הדבר שאחד מארבעה כאלו יתקלקל בשנה נתונה", אומר קווין נוקס מגארטנר גרופ.

אף אחד מהנתונים האלה אינו מקרי. תרבות השאננות השתלטה תעשיית ההיי-טק האמריקנית. המחשב האישי הינו מודל נוצץ של חוסר אמינות, מכיוון שתעשיית ההיי-טק מעודדת כיום רשלנות כדרך פעולה.
 
המסך הזה מוכר לכם מאיפשהו?
 המסך הזה מוכר לכם מאיפשהו?   


לא מזמן אמר לי הגורו הקפיטליסטי של עולם השיווק של עמק הסיליקון, ריג`יס מק`קנה, שמנהלי היי-טק שבעבר עשו מסעות ליפן במטרה להבין תהליכי איכות ועזרים אחרים של בקרת איכות, איבדו את העניין בבאזוורדס האלה, שהיו להיט בשנות השמונים. הם הגיעו למצב בו הם רואים בבעיות האמינות תופעת לוואי בלתי נמנעת של הדבר שבו הם מצטיינים - חדשנות במהירות גבוהה.

"`פעל מהר ותקן את הבעיות אחר כך` הוא האופן שבו פועלים כאן", אומר רג`יס. הוא הראה לי מחקר שהראה כי יפן תמיד תפגר מאחורי אמריקה בחדשנות תוכנה ובמכירות, בגלל תרבות העסקים היפנית שבה נפוץ הפרפקציוניזם. החוקרים של סטנפורד מצאו כי בשונה מחברות מחשבים יפניות, שמשתרכות להן לאיטן בגינם של מנגנוני בקרת איכות משוכללים והליכי מבדקים, חברות אמריקאיות מסתפקות באיכות "מספיק טובה" בשם הקצב המהיר. הראשוניות בשיווק מוצר חדש נתפסת כמטרה הנעלה ביותר כאן, וחברות נשענות על תמיכה טכנית גדולה וצוותי שירות לקוחות כדי להתמודד עם טעויות המחדל הרבות.

"אל תדאג, היה מחורבן" (Don`t worry, be crappy) הגדיר זאת גאי קוואסאקי, אחד מוותיקי עמק הסיליקון, בנאום שהעניק לו תשואות רועמות. הוא הסביר לקהל יזמים קשוב לפני כשנתיים, כי מוצרים מהפכניים לא צריכים להיות נטולי פגמים: "אל תאמינו שהגרסה הראשונה צריכה להיות מושלמת. אם תעשיית התוכנה הייתה כנה, היא הייתה מספרת לכם שהמשוואה היא: שווק ואז תבחן".
 
חברות מחשבים אמריקאיות עושות יותר מדי כסף בסביבה הנוכחית, כך שלא איכפת להן מהאיכות
 חברות מחשבים אמריקאיות עושות יותר מדי כסף בסביבה הנוכחית, כך שלא איכפת להן מהאיכות   

נראה שההגיון הפשוט יוביל למסקנה כי היכרות עם הגורמים הבסיסיים לנפילות מחשב היא מהותית למניעת הישנותן. אולם נוקס טוען כי "בעיות של מחשבים אישיים מאובחנות רק לעתים נדירות, בזמן שפתרונות אד הוק מיושמים באופן מיידי". המשנה המקובלת של התעשייה, הוא אומר, היא "לתקן במקום לאבחן. חברת המחשבים עלולה ליישם באופן מיידי הרכבה של לוח אם חדש, מבלי לקבוע מה היה הגורם הבסיסי של הבעיה".

זה כאילו שהעיצה של קאוואסאקי, "אל תדאג, היה מחורבן", מעניקה רשיון לעבודה רשלנית בכל תחומי הפעילות בחברות המחשבים.

אפילו משתמש פשוט יכול לראות זאת. קחו אותי כדוגמה. חברת המחשבים דל נאלצה להחליף עבורי פעמיים בחצי השנה האחרונה את המודם שלה שהורכב במחשב חדש לחלוטין, שעלה לי 3600 דולר (אני אניח לקורא לדמיין מה עשו שבועות חסרי תכלית של איתור תקלות בהנחיית התמיכה הטכנית הטלפונית דל, לדד-ליינים של העבודה שלי).

אחרי שהמודם השני שלי מתוצרת דל איכזב, החברה הייתה אמורה לשלוח אלי הביתה את שירות העזרה הטכנית שלה עם לוח אם ומודם חדשים. אבל מישהו במחסנים, אי שם בטקסס, שכח להעלות את לוח האם על המטוס, כך שאותו טכנאי שירות היה צריך לחכות למשלוח לילה יקר ולבקר אותי יומיים אחרי כן. החלפת שני הרכיבים לא עזרה ואני נתבקשתי להניח לדל להטיס את המחשב שלי לסדנת התיקונים שלה בטנסי. ובסופו של כל הסיפור הזה, כשסוף כל סוף היה ברשותי מחשב מתפקד, אף אחד בדל לא היה מסוגל לומר לי מדוע הגורם לשיבוש האחרון, היה לא ידוע ביסודו ("תקן, אל תאבחן").
 
 
האירוניה הגדולה ביותר בכל הסיפור הזה, היא שמשמעות האיכות הירודה של מוצרי היי-טק היא שאנשים לא משתמשים ביותר מחלק קטן של החידושים שפותחו במהירות בזק, ואמורים להצדיק את רשלנות ההיי-טק. קודם כל, ברבים מהחידושים יש יותר סטייל מאשר תוכן. אבל זה לא החלק הגרוע ביותר.

גארי צ`פמן, מנהל "פרוייקט המאה השנייה" באוניברסיטת טקסס, כתב לא מזמן כי "מחקרים מצביעים על כך כי רוב המשתמשים נסמכים על פחות מ-10 אחוזים מהמרכיבים של תוכנה פשוטה כמו וורד או נטסקייפ. נדרשת סובלנות גבוהה כדי להתמודד עם התסכול והכשלון, וכדי לחקור מעבר לגבולות רמת הנוחות של עצמך. המצב הזה מעורר שאלות לגבי כמות הכסף והאנרגיה שאנו משקיעים ברכיבי תוכנה, שרוב האנשים לא משתמשים בהם או יודעים על קיומם".

ג`יימס מוריס מאוניברסיטת קרנגי-מלון, אומר כי "החברות השולטות לא יאמינו עד שהצרכנים ידרשו איכות ויקבלו אותה מחו"ל. אבל חברות תוכנה ומחשבים אמריקאיות עושות יותר מדי כסף בסביבה הנוכחית, כך שלא איכפת להן".
 
תרגום: הילה בקמן
הכתבה פורסמה במקור במגזין סלון.קום
זכויות התרגום העברי שמורות לנטוויז`ן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by