ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הטרנדים המאוסים של 2004 

הטרנדים המאוסים של 2004

 
 
מיטל שרון

הפרסומות היצירתיות מדי, הבלוגים שהציצו מכל מקום, "האח הגדול" שכולם אוהבים להזכיר והאו-או של ICQ. מיטל שרון מוציאה קיטור

 
 
 
 
 
 
 
 
 

פרסומות יצירתיות

 
רועי לוי מגיח מלמטה. רגע הוא בלתי קיים ורגע לאחר מכן הוא מכסה את השליש התחתון של המסך. הוא לא לבד - הוא מלווה בעטלף גדול ומעצבן. אתה רוצה ללחוץ על האיקס הארור ולסגור אותו לפני שהוא משתלט לך על העיניים. אתה מנסה במהירות הגדולה ביותר האפשרית לבני אדם, אבל גם המהירות הזו אינה מספקת. כי רועי לוי, ביחד עם איזה דבר חידוד אחד או שניים, כבר חזר לפינה השמאלית התחתונה, והתחמק שוב מלחיצת העכבר שלך.

רועי לוי והעטלף אינם היחידים. קדם להם התוכי של בזק, האיש ההוא מאינטרנט זהב ועוד כהנה וכהנה. ביני לביני אני מכנה אותם "Doomed". אותם באנרים שחושבים שאם הם רצים להתחבא בפינה, אז ידו הארוכה של החוק לא תשיג אותם ותסגור אותם. ובכן, הם טועים. טועים ומטעים. הדבר היחיד שהם מצליחים להשיג זה עוד כמה שברירי שניה של עצבים. נראה אותם גברים ונלחמים מול סמן העכבר שלי.

אגב, יהיו שיגידו שז'אנר הבאנרים הנטענים, הבאנרים שמודיעים קבל עם ועדה "הדף ייטען בעוד 5,4,3,2,1 שניות" (דהמרקר) הם מעצבנים יותר. אבל נגד אלו יש טריק ידוע: פשוט מעלים חלון אחר למסך ובוהים בו חזק חזק, עד שעוברות השניות המיוחלות – עובד כמו קסם.
 

בלוגים בתקשורת

זה קרה בערך באמצע השנה שעברה. מילת הקסם בלוג החלה לרחף בחלל האוויר. בהתחלה עוד היו מוסיפים: יומן רשת, ומהנהנים בארשת של הבנה, תוך בדיקה מתמדת שכולם מסביב הבינו שאתה טיפוס עם היד על הדופק, כזה עם נגישות לבאז וורדס. מאז כבר לא צריך להוסיף את ההסבר, פשוט כי לכולם כבר יש.

הבעיה החלה כאשר בתקשורת שמו לב למכרה הזהב שנפל להם ידיים. "היי, אפשר לעשות סיקור עיתונאי בלי לטרוח יותר מדי," חשב לעצמו ודאי העורך הראשון. ומאז יש טורים של ביקורות בלוגים, יש תכניות רדיו על בלוגים ויש אפילו הגדרה מילונית. אולי זה אומר שהגיע הזמן להפסיק את ההתלהבות. לעזאזל, אם "הארץ" כבר הבינו מה זה מטרוסקסואל, אז בהחלט אפשר להניח כבר לבלוגרים למצוא דרכים טובות יותר לקדם את עצמם.
 

מסרים מיידים בעבודה

 
אתה יושב לך מול המחשב האיטי שלך בקיוביקל חסר הפרטיות ומבקש את נפשך למות. רק בוקר וכבר אתה בעבודה. ואז, כדי להוסיף קמצוץ של נוי לחייך - היא מגיעה, שריקת הרכבת של האיי.סי.קיו של שכנך. לא הספיק להגיע וכבר הוא פותח בשיחה נלהבת באיי.סי.קיו שמלווה בקריאת תרנגול כל אימת שהחבר שלו בהונלולו מחליט לענות לו.

בצד השני שלך, לעומת זאת, יושבת הגברת שמדברת ביהאו מסנג'ר, שטורח להודיע לה, בצליל חורקני של טריקת דלת, כי החבר שלה בהונלולו בדיוק עזב את עמדת המחשב שלו (לא, זה לא אותו חבר). תוכנות מסרים מיידים בעבודה לא היו כל כך נוראיות, לו היה חוק שמכריח את האנשים שמשתמשים בהן להשתיק אותן. אבל החוק פרוץ, ואנשים ממשיכים להתעלל במרחב הווקאלי שלך כאילו מותרת התעללות בגוויות וכאילו לא הייתה אמנת ז'נבה בעולם.
 
 

תמיד תאשים את האח הגדול

 
זה קורה להם, לכתבי האינטרנט, פעם בכמה חודשים. זה מתחיל, בדרך כלל, בחידוש או בשיפור משמעותי של שירות לצרכן האינטרנט. לדוגמה, גוגל מייל. מייד לאחר ההודעה על החידוש, כתבי האינטרנט ששים אלי קרב. המטרה: הגנה על פרטיותו של הצרכן. ממש כאילו היו שילוב של דון קישוט ובן גוריון. בלי לחסוך מלים ומטאפורות הם יסבירו לך, צרכן האינטרנט התמים, שהמטרה היחידה של החידוש הוא לפלח אותך, להשתלט על המוח הקטן שלך באמצעות פרסום ושיווק שמיועדים אליך בלבד.

ובכן, אני רוצה להכריז כאן ועכשיו: מצדי שיפלחו אותי מעכשיו ועד מחרתיים. אני מוכנה שהספאם שלי ייראה ככה "בואו, נשים תל אביביות לוהטות לניתוח להקטנת חזה בחצי מחיר", במקום הפרסומות הרגילות שרוצות שאני אגדיל איבר שאין לי. הפילוח, יש לומר, אינו שורש כל רע, והעובדה שהפרסומת מיועדת אליי אין פירושה שהיא משפיעה עליי יותר. מבחינתי לפחות אין שום בעיה שאהיה נתון ברשימת הנתונים הבלתי נגמרת שמחזיק האח הגדול המסתורי במגירה אפילה בשולחנו.
 

תגגל, כאילו שיו

 
נדמה כי בשנת 2004 לא יכולת לשאול שום דבר, בלי שיפנו אותך לשאול את גוגל. אלו תמיד יהיו האנשים הכי מעצבנים: הם יבהירו לך שעשית טעות ששאלת אותם משהו, הם יסתכלו עליך כאילו עכשיו נחתת בכדור הארץ, ואז גם יסבירו לך, בסבלנות ראויה לציון, איך מחפשים בגוגל. יש לי חדשות בשבילכם: אני מכירה את מנוע החיפוש הזה. התוודעתי אליו, הכרתי אותו, אנחנו חברים טובים למדי. לפעמים, פשוט, עדיף לקבל תשובה אחת ב-0.32 שניות.

הצד השני של המטבע, אגב, הוא המכורים לגוגל. "שמעת, יש גוגל פייט" הם יבשרו יום אחד בעיניים נוצצות. למחרת, הם יבואו שוב, בעיניים אדומות מבהייה במחשב, "את חייבת לנסות, יש גוגל סקולר." הדי המשפט עוד באוויר כשהם ממהרים להכריז, "את לא מאמינה. גוגל יכול גם לחפש במחשב האישי שלך. זה גדול". אבל הקש ששבר אותי היה הניסיון של גוגל לנחש את המשך מילת החיפוש שלי. לא מספיק שאני יכולה בלחיצת כפתור לקבל את כל המידע שבעולם, עכשיו אני אפילו לא צריכה ללחוץ על הכפתור? האין גבול לדקדנס?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by