ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
2004: השנה שהייתה 

2004: השנה שהייתה

 
 
יובל דרור

יובל דרור מסכם את האירועים שהרעידו השנה את הרשת: NRG, גוגל, אורנג', טוקבקים ב"הארץ", ביטורנט והמרדף אחר החיפוש

 
 
 
 
 
 
 
 
 

NRG

עלייתו לרשת של אתר "מעריב" המחודש, NRG, היתה אירוע התוכן המשמעותי שהתרחש השנה באינטרנט הישראלי. במשך שנים נגרר אתר "מעריב" אחר האתרים האחרים עם העיצוב העתיק שלו, עדכון איטי ומה שנראה כמו רמה נמוכה של אכפתיות מהדבר הזה שקוראים לו "אינטרנט". NRG נועד לשנות את התדמית הזו מהייסוד ובמובנים רבים הוא הצליח.

"מעריב" השקיע מיליוני שקלים בהקמת מערכת במודל ynet (מערכת תוכן נפרדת מהמהדורה המודפסת שלעתים מפרסמת תכנים שהופיעו במהדורה המודפסת אך לרוב מפרסמת ידיעות שמגיעות מכתביה העצמאיים) הכוללת עשרות כתבים, עורכים, גרפיקאים ומפיקים. גם ההשקעה בטכנולוגיה יקרה ונוצצת ניכרת באתר. התוצאה היא אתר מושקע מצד אחד ומצד שני - סופרמרקט של מלל מבולגן, מקושקש, ובעיקר מאג-ניב מהסוג המתאמץ.

למרות זאת, NRG הצליח למצב את עצמו כאתר תוכן מהשורה הראשונה. אם יצליח לשמור על רמת כתיבה גבוהה ואחידה, ולשלוף מדי פעם סקופים כפי שעשה בעבר, הוא עשוי לאיים באופן ממשי על מעמדם של המתחרים.

יתברר ב-2005: האם NRG באמת תפס מקום משמעותי, ומתי יונף גרזן הקיצוצים המפורסם של נמרודי.
 

טוקבקים ב"הארץ"

 
אתר "הארץ" הוא אתר התוכן המקומי היחיד שלא אפשר לגולשים להגיב מתחת לכתבות. למרות שחלק ניכר מכתבותיו מתפרסמות ב"וואלה" שם התגובות הן חלק אינטגרלי מהחוויה וכתבות רבות במוסף הכלכלה מתפרסמות באתר "דה-מרקר" גם בו ניתן לפרסם תגובות, המסר ש"הארץ" העביר היה חוסר התלהבות מופגן מאימוץ הרעיון לפיו הטקסט של הגולשים חשוב לא פחות, ובחלק המקרים אף יותר, מהטקסט שהפיק הכותב.

בשנה האחרונה נרשמה תזוזה בגישה הזו. זה החל בפורום סופשבוע שבו התבקשו הגולשים להתייחס לסוגיה אחת שעלתה במסגרת מוסף "הארץ השבוע" של העיתון. בהמשך הוחלט במערכת לפתוח את מאמרי הדעות, הקריקטורה היומית וביקורת הטלוויזיה בפני הגולשים ולהזמין אותם לכתוב תגובות (טוקבק).

הפתיחות של "הארץ" היא בעירבון מוגבל כפול. פעם ראשונה הוא מוגבל בשל סוג הרשימות אליהן מזמין העיתון את הקוראים להגיב. בפעם השניה הוא מוגבל כיוון שהתגובות מתפרסמות רק לאחר שנקראו על ידי עורכי המהדורה המקוונת ואושרו על ידם (פרקטיקה המקובלת כיום ברוב אתרי התוכן הישראלים בהם גם "נענע").

ואולם גם אם הטוקבקים ב"הארץ" מוגבלים, עצם קיומם מלמד על נפילתו של המבצר האחרון שסירב לקבל אותם. כיום כל אתרי התוכן הגדולים בישראל מאפשרים את קיומו של הטוקבק והצטרפות "הארץ" למגמה מספקת את החותמת הסופית - למי שעוד היה זקוק לה - כי ההמצאה הישראלית הזו היא כאן כדי להישאר. האם זה יעזור ל"הארץ" להיפטר מהדימוי האליטיסטי הבלתי מוצדק שדבק בו? קשה לומר. מה שבטוח שעכשיו יוכל גדעון לוי לקרוא מה חושבים עליו (שהרי קודם לכן הוא לא ידע מה חושבים עליו).

יתברר ב-2005: מתי יפתחו שאר אזורי העיתון לתגובות?
 

אורנג'

ביום כתום אחד נצבעו כל אתרי האינטרנט בשחור. לא סתם שחור, אלא שחור שסופר לאחור. הכוונה היא לבאנרים השחורים הגדולים שהשתלטו על אתרי התוכן המרכזיים בישראל והציגו שעון דיגיטלי הסופר את עצמו לאחור לקראת השעה 4 אחר הצהריים. חלק מהגולשים דיווחו כי היו סבורים שוירוס אימתני השתלט להם על המחשב וכי בשעה היעודה יתפוצץ המחשב יען היה פצצת מימן קטלנית.

למרבה המזל אין אנו עוסקים בפצצות כי אם בפרסומות. הכוונה היא למהלך הגרנדיוזי של חברת הסלולר "אורנג'", שבאמצעות חברת האינטראקטיב Y&R מקבוצת שלמור-אבנון-עמיחי, רכשה את שטחי הפרסום בשמונה אתרי התוכן גדולים: וואלה, נענע, תפוז, Ynet, NRG, דה-מרקר, גלובס ו-One. רכישת שטחי הפרסום היתה אגרסיבית וחסרת תקדים. כל האתרים ברשימה הציגו רק את השעון המתקתק לאחר וגם אם גלשתם לעמודים פנימיים באתרים, ובחלקם ישנם עמודים פנימיים לרוב, זכיתם לצפות בשעון השחור.

הדעות באשר למהלך חלוקות אך נוטות לכיוון החיוב. מצד אחד היה מרגיז להיתקל בכל פינה בפרסומת הזו, כאילו היינו בעיראק בעידן בו סדאם פיאר כל פינת רחוב, מצד שני, המהלך של אורנג' מהווה הבעת אמון מרשימה בכוחה של הרשת להוביל חשיפה עצומה של מהלך פרסומי מורכב. מכיוון שמחירי הפרסום באתרים הם בגדר בדיחה בהשוואה למחירי הפרסום בעיתונים היומיים או בטלוויזיה, הצליחה החברה להשתלט על סדר היום הבאנרי ללא הרבה מאוד בעיות וללא הרבה מאוד כסף. הבעת אמון שכזו עשויה להוביל להשקעה נוספת בפרסום ברשת וזו עשויה להוביל לתוספת משמעותית להכנסות האתרים ומכאן להשקעה חוזרת בתכנים ובשירותים להם זוכים הגולשים. לכן, בסופו של יום, כולם מרוויחים.

יתברר ב-2005: האם אנו צפוים לגל של פרסומות כלל אינטרנטיות?
 

חיפוש

אם היה צריך להגדיר את השנה באינטרנט היא היתה מוגדרת כ"שנת החיפוש". זו היתה השנה שבה המילה המבוקשת ביותר היתה Search. כולם מחפשים. בכל מקום. כל הזמן. אצל כל אחד.

זה התחיל עם גוגל שהפכה את החיפוש באינטרנט לדבר הכי חם שקרה ברשת מאז שנטסקייפ השיקה את הדפדפן שלה. גוגל הבינה שכמו ש"מערכת הפעלה" הוא מונח שאפשר להרחיבו עד בלי סוף, כך גם "חיפוש". לכן החיפוש שהחל באתרי האינטרנט הורחב במהירה לחיפוש במחשב האישי של המשתמש. לאחר ההלם הראשוני החלה מיקרוסופט להגיב. זה החל בהשקת שירות חיפוש באינטרנט מבית MSN שבשלב זה רחוק מלהגיע להישגיו של גוגל והמשיך בהשקת סרגל כלים המאפשר לחפש ולאתר קבצים במחשב האישי. בתוך כך גם אמאזון ויאהו החלו להשקיע מאמצים ניכרים בשיפור שירותי החיפוש שלהם.

כאן לא נגמר הסיפור. גוגל הודיעה כי חתמה על הסכמים עם הספריות של כמה מהאוניברסיטאות הגדולות בארה"ב במטרה לסרוק 15 מיליון ספרים ולאפשר לגולשים, איך לא, לחפש בתוכם. עוד קודם לכן היא השיקה שירות המכונה Google Print המאפשר לחפש בתוך טקסט של קלאסיקות ספרותיות.

ואם חשבתם שכאן מסתיים המרוץ הרי ששוב טעות בידכם. יאהו, מיקרוסופט וגוגל פועלות במרץ בחודשים האחרונים במטרה לפתח שירות שיאפשר לחפש תוכן בקבצי וידאו. בכך מנסות החברות להרחיב באופן ניכר את גבולות האינטרנט שעד כה היו מצומצמות לגבולות הטקסט אל עבר הוידאו, הרחבה המתאפשרת הודות לחדירה של הפס הרחב לכל פינה.

בשלב זה אין אלא להודות שגוגל מותירה את כולם מאחור מבחינת החדשנות והאיכות. ואולם אין לשכוח שמיקרוסופט קברה עשרות אנליסטים, פרשנים וסתם אנשים שזלזלו בעוצמתה ולכן מוקדם, מוקדם מאוד, להכריע מי עומד לנצח בקרב הענקים הזה.

יתברר ב-2005: מתי נוכל לחפש (ולמצוא) סצנה מסוימת בתוך פרק של סיינפלד באינטרנט
 

Gmail

מעמדה של גוגל כחברה הדומיננטית באינטרנט בא גם לידי ביטוי בהשקת שירות הדואר האלקטרוני מבוסס הרשת Gmail. למרות שהשירות טרם הושק באופן רשמי ולכאורה לא כל אחד יכול לפתוח חשבון, שיטת ההזמנות של גוגל מאפשרת כמעט לכל מי שרוצה, להשיג הזמנה ולפתוח חשבון.

המהלך של גוגל בתחום הדואר האלקטרוני היה לא פחות מאשר גאוני. הודעתה על כך שתשיק שירות המאפשר לאחסן 1,000 מגה-בייט (או 1 ג'יגה-בייט) של דואר אלקטרוני בחינם, יצרה באז אדיר בתעשייה ומחק מעל פני האדמה את כל המודלים העסקיים שפיתחו בעמל רב חברות כמו מיקרוסופט, יאהו ואחרות שסברו שזה בסדר לתת נפח אחסון זעיר בחינם (2-4 מגה-בייט) ושתמורת נפח אחסון נוסף, ידרשו הגולשים לשלם (שהרי זה שירות "פרימיום"). את גוגל זה הצחיק.

עצם ההודעה על הכוונה להשיק את Gmail, הכניס את האינטרנט למחול שדים. מיקרוסופט ויאהו נאלצו בבת אחת להגדיל בכמה מאות מגה את נפח האחסון שהן מעניקות לגולשים שלהן. אפילו וואלה הישראלית נכנסה למרוץ והשיקה שירות משלה של אחסון דואר אלקטרוני בנפח של ג'יגה.

המהלך כה גאוני כיוון שהוא פגע למיקרוסופט בבטן הרכה. אחד המותגים היותר מוכרים ומצליחים של מיקרוסופט היה הוטמייל. במחי הודעה אחת לעיתונות, הפך הוטמייל לשירות מיושן, זקן ומכווץ שלא מתאים לגולש המודרני. אין פלא לכן שמיקרוסופט מצמצה ראשונה והודיעה שההגדלה בדרך.

ההשקה של Gmail הפכה את נושא נפח האחסון של הודעות דואר אלקטרוני למיותר שהרי אפשר לאחסן כמה הודעות שרוצים ובחינם. הטירוף הגיע לשיא חדש ממש לפני סוף השנה כאשר אתר מצ'וקמק ובלתי מוכר בשם Hriders.com הודיע כי יאפשר לפתוח תיבות דואר אלקטרוני שנפחו 1 טרה-בייט. לא ברור מי צריך 1 טרה-בייט ומי ירצה להשתמש בממשק הכעור והבלתי מזמין של האתר, אבל עצם ההזמנה מלמדת על המהפכה שהתרחשה ברשת תוך שנה.

יתברר ב-2005: מי יספק ראשון יוטה-בייט
 

ביטורנט

זו היתה כרוניקה של החלפת קבצים ידועה מראש. בראשית היתה נאפסטר. לאחר שנאפסטר נסגרה היתה קאזאה. לאחר שקאזאה התמלאה וירוסים היתה eDonkey. לאחר שגולשי eDonkey החלו להיתבע, הייתה ביטורנט. זה היה השלב בו נודע שיותר משליש מתעבורת המידע באינטרנט בעולם נובעת משימוש בתוכנה המדהימה הזו. זה היה גם השלב שבו חברות הסרטים הכריזו מלחמה.

חברות הסרטים יודעות מזה זמן רב שהן הבאות בתור (וחברות הטלפוניה יודעות שהן הבאות בתור אחרי חברות הסרטים). הן יודעות שטכנולוגיית ה-P2P לא תפסח עליהן וכי תוכנות דוגמת ביטורנט מהוות מנגנון הפצה מושלם של סרטים ש"נקרעו" זה עתה מתקליטור DVD. משום כך הן הכריזו בסוף השנה על מלחמת חורמה באתרי הביטורנט, אותם אתרים המפרסמים קישורים לקבצים הקטנים שבלעדיהם לא ניתן להוריד את קובצי הסרטים.

כדי להמחיש את רצינותם, הצליחו חברות הסרטים לשכנע את אחד האתרים הגדולים והמשמעותיים ביותר בעולם הביטורנט, סופרנובה, שכדאי לו להימלט מהרשת אם הוא לא רוצה שעורכי הדין של חברות הסרטים יעוטו עליו כמו להקת זאבים. כעבור זמן קצר הצטרפו לסופרנובה אתרים נוספים ברחבי אירופה וארה"ב כשהם רומזים שבחוסר ברירה ותחת איומי האקדח המשפטי, הם נאלצים לברוח על נפשם ולסגור את שעריהם.

מי שחושב שמדובר במגמה שלא מזיזה לגולשים הישראלים צריך לזכור שגם כאן החלו לעוף האיומים. הפדרציה לתקליטים הישראלית הודיעה כי היא בוחנת אפשרות לתבוע גולשי אינטרנט המחליפים וכי המהלך יצא לדרך כבר בחודשים הקרובים. ואולם אין להספיד את הביטורנט. ההיסטוריה הקצרה של התביעות מלמדת כי ההצלחה של המהלך המשפטי מוגבלת מבחינת השפעתה על עולם ההחלפות המקוון. סגרו את סופרנובה? נלך לאתר אחר. השד יצא מהבקבוק וכל ניסיון להכניסו חזרה ייכשל. השאלה היחידה היא האם את או אתה תשלמו בינתיים את מחיר התביעה.

יתברר ב-2005: האם תוכנת השיתוף "אקזים" תירש את מקום הביטורנט המוכר
 

גרוקטסר-מורפיוס

גרוקסטר ומורפיוס הן לא תוכנות החלפת הקבצים הכי פופולאריות או הכי מוצלחות אבל הן עומדות להיכנס להיסטוריה בשל החלטת בית המשפט העליון לדון בעניינן. כזכור, חברות התקליטים והסרטים תבעו את החברות שעומדות מאחורי התוכנות האלו בטענה שבדומה לנאפסטר, הן אחראיות להפרת זכויות היוצרים המתבצעת דרך שירות החלפת הקבצים שהן מספקות לגולשים.

בתגובה, טענו החברה כי בדומה לוידאו, אין להן שליטה על מה שהמשתמש מחליט לעשות במוצר שלהם. הוא יכול להקליט את יצפאן והוא יכול לפתוח מפעל להעתקת קלטות וידאו של דיסני. יחליט מה שיחליט, סוני, יצרנית מכשיר הוידאו, אינה אשמה בפעולותיו של המשתמש. הטענה הזו התקבלה במלואה על ידי בית המשפט המחוזי בקליפורניה. התובעות לא ויתרו וערערו. למרבה תדהמתן, אישרר בית המשפט לערעורים את הפסיקה הקודמת ושלח אותן לדרכן.

גם הפעם הן לא ויתרו. הם ביקשו מבית המשפט העליון בארה"ב לדון בתיק. הפעם התדהמה נפלה על הנתבעות לאחר שבית המשפט העליון הודיע כי ידון בתיק ויפסוק אחת ולתמיד האם שירותי החלפת הקבצים אשמים ב"הפרה תורמת" של זכויות יוצרים.

לטכנולוגיות חדשות, בייחוד אלו שמאתגרות מודלים עסקיים ובייחוד אלו שמאתגרות מודלים עסקיים של חברות ענק, יש נטייה ללכת על הגבול האפור שבין החוקי לבלתי חוקי. בית המשפט הוא המכריע מה חוקי. הוא הכריע שהוידאו חוקי, שנגן ה-MP3 חוקי, שטייפ הדאבל-קאסט הוא חוקי. משום כך לפסק הדין שיפרסם בית המשפט העליון בתיק מורפיוס-גרוקסטר עשוי להיות השפעה רבת משמעות על עתיד שירותי החלפת הקבצים באינטרנט כמו גם על עתיד טכנולוגיית ה-P2P שאינה קשורה בהכרח להחלפת קבצים.

מהבחינה הזו רגע האמת של התעשייה הגיע. אם בית המשפט יפסוק שהחברות אשמות, ימשיכו חברות התקליטים והסרטים לתבוע את נותני השירותים והפלטפורמות שמאפשרים את החלפת הקבצים. אם בית המשפט יחליט שהחברות אינן אשמות, ימשיכו חברות התקליטים והסרטים לתבוע את הגולשים הפרטיים שמפירים את חוקי זכויות היוצרים. מה שבטוח - עורכי הדין ימשיכו לעלוץ.

יתברר ב-2005: מי עומד להיתבע: אנחנו או השירות שמאפשר לנו להוריד קבצים
 

WiFi

יש משהו מאוד ברור, כמעט ידוע מראש, באשר לדרך שבה טכנולוגיה מתקדמת. תחילה היא מחוברת למשהו באמצעות כבל ולאט לאט היא משתחררת והופכת אלחוטית. פעם היה טלפון בבית שאי אפשר היה להזיז אותו מהתקע. היום הוא אלחוטי. פעם היה שלט טלוויזיה שהיה מחובר לטלוויזיה. היום הוא אלחוטי. העכבר היה מחובר למחשב בכבל וגם המקלדת, היום הם אלחוטיים. אז מה הפלא שגם החיבור לרשת הפך לאלחוטי?

השנה החולפת היתה שנת הפריצה הגדולה של טכנולוגיית ה-WiFi שמאפשרת להתנתק מהשקע ולהסתובב באין מפריע כאשר המחשב הנייד מחובר כל הזמן לרשת. זה התחיל במוסדות הציבור הגדולים כמו אוניברסיטאות ובתי חולים והגיע עד הערים. בהפרש של כמה ימים הודיעו עיריית ירושלים ועיריית שוהם כי יציעו לתושבים ולמבקרים בשטח העיר שירות יוצא דופן: חיבור אלחוטי לרשת. כמובן שלא כל העיר מחוברת ל"נקודות חמות" אבל גם הנקודות הקיימות הן הרבה יותר ממה שהיה בעבר.

לאחר הערים הצטרפו גם מרכזי קניות כמו דיזינגוף סנטר (שמציע את השירות בתשלום למרבה הצער) ובתי מלון המציעים את השירות לאורחים המתיישבים בטרקלין. גם בתי קפה הממוקמים האחד ליד השני התאגדו ויצרו משולש ברמודה של WiFi שמי שנכנס אליו מתקשה לצאת כיוון שהוא עסוק בגלישה באינטרנט. לאט לאט אך בקצב מרשים, הופכים מרכזים ציבוריים רבים למקוונים ובכך מצטרפת ישראל למגמה כלל עולמית ששוטפת את אירופה, המזרח הרחוק וארה"ב.

למרות שגם בבתים רבים למדו את היתרונות הגלומים בטכנולוגיה שמאפשרים לחבר כמה מחשבים ברשת באופן קל, נעים ובלתי חוטי בעליל, המהלך של חדירת האינטרנט האלחוטי רחוק מלהיות מושלם. חלק ניכר מהאוניברסיטאות עדיין לא מציעות את השירות המצוין וגם בתי אב רבים שזה עתה התחברו לאינטרנט לא ממהרים לאמץ עוד טכנולוגיה חדשה. ובכלל, אין לשכוח שכל האלחוטיות הזו היא בעצם סוג של חור אבטחה אחד גדול שנכון לגביו הפתגם "כבדהו וחשדהו".

יתברר ב-2005: איזו חברה תצא ראשונה עם שירות WiFi כלל ארצי בתשלום חודשי
 

המון גולשים

סקר TIM של חברת TNS שפורסם באחרונה קובע כי בישראל 3.2 מיליון גולשים מגילאי 13 ומעלה ו-2.6 מיליון מתוכם גולשים באינטרנט מדי יום. לשם השוואה, בשנה שעברה דווח שבישראל יש רק 2.5 מיליון גולשים ורק 1.85 מיליון מתוכם גולשים מדי יום באינטרנט.

אלו נתונים מרשימים למדי. 47% מאוכלוסיית ישראל מחוברים לאינטרנט או 64% מכלל משקי הבית באוכלוסיה היהודית כאשר 88% מתוכם מחוברים באמצעות חיבור מהיר לרשת. ומהו הדבר החביב ביותר על הישראלי? לחפש כמובן. זו הפעילות החביבה על כמעט 100% מהגולשים (93.5% מהגולשים ליתר דיוק). זו כנראה גם הסיבה שגוגל הפך לאתר הפופולארי בישראל תוך שהוא מדלג מעל פני וואלה (שעדיין פופולארית יותר בקרב בני הנוער).

המשמעות האמיתית של הנתונים כפולה: מצד אחד עמך ישראל זורם בהמוניו לאינטרנט וכאשר הוא עושה זאת הוא בוחר, ובצדק, בחיבור מהיר לרשת. המשמעות היא שיותר אנשים מחוברים לעולם הדיגיטלי ולעושר התכנים שהוא מציע. יותר אנשים נהנים מתוכן מקוון, מורידים קבצים (שזו אחת הסיבות המרכזיות בגינן יש כל כך הרבה מחוברי פס רחב במדינה), שולחים את עצמם לדעת בדואר אלקטרוני, בתוכנות למסרים מיידיים ועוד.

המשמעות השנייה קשורה לאלו שנותרים מאחור. המחירים של המחשבים האישיים נמצאים בירידה מתמדת והתחרות הפרועה בין חברות הכבלים לבזק ובין ספקיות האינטרנט לבין עצמן, הורידו את מחיר ההתחברות לפס הרחב למינימום האפשרי. מי שעדיין לא מתחבר בתנאים האלו נמצא כנראה במצוקה (אלא אם כן הוא נמנע מלהתחבר לרשת מטעמים אחרים, דוגמת האוכלוסייה החרדית). התוצאה היא התרחבות הפער הדיגיטלי באופן בלתי נסבל.

רבים מהמתחברים החדשים לרשת חושבים לעצמם היום "איך הסתדרתי בלי זה". לא צריך להרחיק כדי למצוא את אותם אנשים ש"מסתדרים בלי זה"; הם גרים פה ליד. אולי היום הם עוד מסתדרים, אבל מחר הם יהיו מנותקים מאחד הכלים המרכזיים להשגת ידע במאה ה-21.

יתברר ב-2005: עד לאן ירד מחיר האינטרנט המהיר?
 

5 שאלות נוספות שיתבררו ב-2005

1. אחרי שהשיגה כל שיא אפשרי כמעט, האם וואלה תחליט בבת אחת להשקיע גם במערכת תוכן גדולה ורצינית?
2. האם משרד החינוך יוריד סוף סוף הוראה שלא משתמשים יותר באופיס אלא רק באופן-אופיס?
3. האם נתח הודעות דואר הזבל מסך הודעות הדואר הלגיטימי יהפוך לכה גדול עד שאנשים יתחילו לנטוש את השימוש בדואר האלקטרוני?
4. האם מנוע החיפוש של מיקרוסופט יצליח להתקרב לזה של גוגל?
5. מתי יעלה Ynet את הפרויקט המושקע שלו הקשור קשר ישיר ל"ידיעות אחרונות"?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by