ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הסדרן 

הסדרן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמה שלא רציתי לנהוג כמו בסרטים ופשוט לברוח מהחתונה, לא היה לי אומץ (אילוסטרציה)
 כמה שלא רציתי לנהוג כמו בסרטים ופשוט לברוח מהחתונה, לא היה לי אומץ (אילוסטרציה)   

זה היה יום חתונה רגיל: השמש בוקעת מבעד לחלונות הכנסיה הכפרית, שש שושבינות מלאכיות, פעמונים מצלצלים, ואני בתוך ענן של משי לבן והינומה ענקית. במפתיע, כשלקחו אותי באוטו לכנסיה הייתי שלווה. אחי היה זה שעמוד לצידי בחופה, כי אבי נפטר זה מכבר. אמי הנפלאה אירגנה הכל, החל באגרטלי פרחים ענקיים ועד לסוככי שמש בפסי ירוק-לבן, שחיכו לאורחים בבית.

המון אנשים נשענו על גדר האבן של הכנסיה, וניפנפו לי בחדווה כשצעדתי פנימה. אחי הוביל אותי למרפסת, והשושבינות תפסו את מקומן (לאחת מהן היה גוש בולט של חשיש בכיס הקדמי של שמלתה). ובשעה שכל זה התרחש, אחד מהסדרנים עלה ונכנס למרפסת, ואני הבנתי שעשיתי טעות איומה. האיש הזה היה חברו הטוב ביותר של בעלי. ראיתי אותו בסביבה מאות פעמים, וליבי היה נותן קפיצה בכל פעם, אבל מעולם לא ניסה לעזוב את מקומו בין צלעותי, כפי שעשה עכשיו. הוא פשוט נראה... מושלם. מקומט משהו, משועשע, די שיכור, פגיע, ומאוד מאוד יפה.

כל זה עבר בראשי בשעה בהוליכו אותי לתוך הכנסיה, בין הספסלים, בדרך אל הכומר, שלידו עמד בעלי לעתיד. גם הוא נראה די חתיך, אבל משהו פשוט לא היה בסדר. וכמה שלא רציתי לנהוג כמו בסרטים ופשוט לברוח, לא היה לי אומץ. לא יכולתי לעשות את זה לאמי המסכנה, שלא מזמן התאלמנה. ומה עושים עם כל האוכל, הסכינים והמזלגות והשמשיות השכורות? וחוץ מזה... לסדרן שלי היתה חברה מהממת. ולא היה לו שמץ של מושג כמה אני כמהה אליו.
 

וזה באמת מה שזה היה: כמיהה. שנמשכה חמש שנים. אמרתי לעצמי שאני חייבת לישון במיטה שהצעתי, כמו שאומר הפתגם, שמעולם לא היה יותר מדוייק. אף אחד לא הכריח אותי להתחתן (אם כי החתן היה, באופן די מחמיא, מאוד נלהב), ו - זהו. עשיתי את זה. בניתי לנו קן ובישלתי ואירחתי ועבדתי, ואפילו תמכתי בו כאשר הוא החליט להפסיק לעבוד לזמן מה, ולכתוב מחזה.

בכל פעם שהחבר הגיע לביקור הייתי לוטשת עיניים בחברתו הבלונדינית, היפהפיה, עם שיערה הארוך והשופע וציפורניה המושלמות. ובמשך הזמן הפכתי מאוד עייפה ומאוד עצובה.

אולי זימנתי לעצמי את המקרה - אפשר לתמרן את הגורל, אתם יודעים. נשלחתי לניו יורק מטעם העבודה... וכך גם הסדרן. אני היכרתי את המקום, והצעתי להראות לו את העיר.

ובאמת הראיתי, והעיר הפכה לרקע נהדר לרומן שפרח בינינו. אני חזרתי ללונדון ראשונה, ובכיתי כל הדרך הביתה. כשהוא חזר, פתחנו במלאכה המורכבת והמכאיבה של התנתקות משותפינו לחיים. זה היה קשה. באופן די מופלא, הבלונדינית קיבלה את בעלי לשעבר, וחיה בביתי הישן; כמה שנים אחר כך הם התגרשו.

הסדרן ואני נשואים כבר שנים רבות. יש לנו שני ילדים. אני אוהבת אותו עד טירוף.


 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by