ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
לחץ כאן: לכל שאלה תשובה 

לחץ כאן: לכל שאלה תשובה

 
 
האחים טבריה

האם ייתכן כי הנחיתה על הירח היתה מתיחה של יהודה ברקן? ואם לא, מה רוצים היפנים מחיינו? ומה רוצים ההומואים מעיצוב הפנים שלנו? ומי רצח את קורט קומביין? ומה אומרים כשלא רוצים לאכול? אם לא תשאלו, לא תדעו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רואים שזה צולם בחוף גורדון. הנחיתה על הירח
 רואים שזה צולם בחוף גורדון. הנחיתה על הירח   


ב1968- קיבלו מושיק טימור ויהודה ברקן טלגרמה מנאס"א, בה התבקש צמד המותחים לסור למשרדי הסוכנות בארה"ב. משהגיעו, הוצגה בפני שני הקאנונים משימה, שנראתה תחילה בלתי אפשרית, ומטרתה לגרום לציבור להאמין כאילו נחתו אמריקאים על הירח. טימור וברקן הסתכלו זה בזה, ולמרות שהיו צעירים, והיו צריכים את הכסף, החליטו מייד כי אכן מדובר במשימה בלתי אפשרית. במטוס חזרה פגש ברקן את מושון ודנוטה, האמריקאים ניסו לעשות את זה לבד, והשאר הסטוריה: התרמית האמריקאית נחשפה, טימור וברקן הפכו לאלילים, והירח, כנראה, עשוי בכל זאת מגבינה. בעמוד הזה מוסברות, בתמונה ובמלל, כל שגיאות האמריקאים, שעדיין מנסים להבין את הפואנטה של "ניפגש בסיבוב".


 
לא יכולת לבנות תמונה יפה של גולדה? חנון משועמם ותמונת המונה ליסה
 לא יכולת לבנות תמונה יפה של גולדה? חנון משועמם ותמונת המונה ליסה   
טירוף הלגו נמשך כאילו אין מחר, והפעם אתם יכולים לכנות אותו מונה. מונה ליסה. 30 אלף לבני לגו וכריתת אונה אחת נדרשו לקוקו הזה, כדי להגיע להישג אמנותי שאחד מאותם בטלנים איטלקים הגיע אליו כבר בתקופת הרנסאנס. והם עוד אומרים שמדובר באבולוציה, למען השם. ככל שמרחיקה ראייתי, תקרית הלגו הזו היא רגרסיה משמעותית בהתפתחות, ודומה שלא יירחק היום בו יקומו כאן אנשים שיקדישו את חייהם כדי לשחזר ממותות עשויות מנעצים ומסמרים חלודים.

 
חתולינה, תביאי כאפה. נו, תביאי
 חתולינה, תביאי כאפה. נו, תביאי   
אמש, בעודי משחק עם הסבון השמנוני במקלחת, הרהרתי בכך שאולי אנחנו עושים איזה עוול ליפאנים. באמת שלא היה לכך כל קשר למה שעשיתי עם הסבון, אבל לפתע הבנתי שאולי הם מנסים לומר לנו משהו, ואנחנו פשוט התעצלנו להוריד את הפונטים המתאימים. הפונטים של החיים, כמו שאומרים.

אבל אז יצאתי מהמקלחת, כתמיד - מבלי להתנגב, וגלשתי מעל גבי הקצף המתנחשל לאתר המעולה הזה, שמביא לי את הקיק תרתי משמע. כי איפה עוד יכולים אני וכפות הרגליים של חיות הבית החמודות האלה להתייחד לכמה רגעים של פורקן, אם לא מול המחשב שלי? התשובה היא, כמובן: בשום מקום. רק מול המחשב שלי.

 
 
זוועה, הווילונות האלה. מזע-זע
 זוועה, הווילונות האלה. מזע-זע   

אחד הדברים הראשונים שאמרה לי אמא לפני שהשאירה אותי, בוכה ורועד מקור, בפתחו של מנזר השתקנים הדומיניקאני, היה: "זכור בני, כי כל מה שאומרים על ההומו-סקסואלים, נכון". אט-אט בגרתי, שריריי השתרגו, פצעי הלחץ נעלמו, הריר הגועלי שנזל דרך קבע משפתיי יבש, והפכתי באחת לעלם השעשועים האהוב על אב המנזר; אך עדיין, פיללתי ליום בו אגלה מה אומרים עליהם, על ההומואים, שהוא כה נכון.

ואז גיליתי את האתר הזה עם הפונטים הוורודים, של מעצבי הפנים ההומואים שמוחקים את הדמויות מסרטי הפורנו, ומעבירים ביקורת נרגנת על עיצוב החדר. אותו רגע הבנתי, שמעתה אאמין לכל מה שאומרים לי על ההומואים האלה, ועד כמה חכמה היא אמא שלי.



 
איך, איך יכולת? קורטני הביץ`
 איך, איך יכולת? קורטני הביץ`   
כמה מהחברים הטובים שלי נוהגים לצחוק תמיד על חשבונו של זמר הרוק המנוח, קורט קומביין. הסיבה לכך היא שחבר טוב של אחד מהם נקצר פעם למוות על ידי קומביין, כשהשתזף עירום בשדה חיטה פסטורלי. מיותר לציין שהם צחקו עוד יותר כשאותו אליל מוסיקאלי שם קץ לחייו בירייה. הם אמנם הצטערו קצת שהוא לא התאבד בעזרת קומביין, אבל זה כבר עבר להם.

גם קוצרת הדשא ששמה על הרשת את האתר הבא משוגעת על קורט קומביין, אבל שונאת את אשתו לשעבר, קורטני דאב. בשביל להבין עד כמה היא שונאת אותה, חייבים לראות את העמוד. אגב, אותם חברים צוחקים גם על האלמנה המסכנה, מאחר שאביו של אחד מהם נחנק פעם למוות מסבון מועשר בקרם לחות של דאב. ובצדק, שכן זהו המנהג.

 
מאז פיקאסו לא זכורה לי קומפוזיציה שכזו. אמנות אסקי במיטבה
 מאז פיקאסו לא זכורה לי קומפוזיציה שכזו. אמנות אסקי במיטבה   
והנה, בהמשך ישיר לעלילות השבוע שעבר, אתר אמנות האסקי האולטימטיווי. הפעם אין המדובר בחתיכות מקווקוות בביקיני, כי אם במוזיאון עשיר, המכיל רבבות יצירות אסקי, מתוארכות ומדורגות. ערכן האמנותי של רוב העבודות מוטל בספק, אולם על חלקן, כפי שכתב לי קאנדינסקי בהקדשה לספרו "על הרוחני באמנות האסקי", אפשר לראות כי "מתנת אלוהים שאינה ניתנת לשחזור, היא היא, הנמצאת בפרטים הקטנים של המקלדת" (ברוסית יש פה גם משחק מילים קטן שאובד, למגינת ליבנו, בתרגום). קאנדינסקי המשיך וכתב עוד: "נפלא ומפעים לראות עד כמה מעריכים בני האדם אמנות אידיוטית הנעשית באמצעים פרימיטיוויים, משל היו מריעים לכבודו של כלב ים הפותר תרגיל כפל". אבל הוא לא אבא שלי, והוא לא יכול להגיד לי מה לעשות!



 

אז למה לא הזמנתם אותי למסיבה? ומי רוחץ היום כלים? והחשוב מכל - איך תחמקו מלאכול את זה? ובכן, הגיע הקץ. קץ לשאלות המטרידות האלה, ששבות ומנקרות כמסרגות במוחם של אנשים צעירים ועסוקים, שעייפו מלמצוא תירוצים חדשים ומקוריים לשאלות טורדניות, שיישמעו גם אמינים וגם ישיגו את מטרתם. מעכשיו ענו, אם כך: "הייתי אצר לופא שניים לא מזמן" (כלומר, אני משוגע שמבלבל הברות, אסור לתת לי לאכול), ו"אני בדיטה", (כלומר, אני נמצא כרגע במסעדת הבשרים המפורסמת, הם כבר דואגים לי). אם גם זה לא עוזר, כדאי לאכול, לגמור הכל, להגיד תודה, ולרוץ להקיא בשירותים.



 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by