ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
היום בו החלה המהפכה 

היום בו החלה המהפכה

 
 
שירה גל

הכל התחיל ביום שבו כיבו לחברי ישראבלוג את הקאונטר. את ההשלכות, איש לא העז לשער

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אפריל 2010.

אני זוכרת את הימים שלפני המרד כאילו זה קרה אתמול. הכול התחיל כשהקאונטרים נפלו. זוכרים? אותו מונה בתחתית הבלוג, שציין את מספר הכניסות? אבל לא, בעצם, הכל התחיל עוד הרבה לפני זה, בפברואר 2004, כשהבלוגרים התאגדו בפעם הראשונה, והכל בגלל אביבה משמרי מ"רשימות".

כשאביבה גילתה שבלוגר מתפוז מעתיק לבלוגו קטעים מהיומן שלה, לא היה לה הרבה מה לעשות מלבד לבקש את עזרת הנהלת האתר בהענשת הפושע. אבל ההנהלה לא הבינה מה רוצים ממנה, וסירבה לטפל בעניין. כאות מחאה התחילה אביבה להפיץ שמועות זדוניות על תפוז, בתקווה שהדבר יעצבן את אנשי ההנהלה והם יתחילו להחזיר לה טלפונים: "תפוז מרעילים חתולים בכפר-סבא, עוצרים שמאלנים לבדיקה בנתב"ג, ויוצאים להרביץ לתלמידי ישיבה בשביל הכיף".

הו אז הצטרפו למחאה חבריה לבלוגספירה, והפיצו סיפורי אימה משל עצמם: "תפוז אחראים גם על היעלמותם של ילדי תימן (אלה שנעלמו), ועל אורנה ומשה דץ" (הצביץ), "תפוז מחזיקים את רון ארד בצינוק מעופש ומלא עכברושים" (אור מאירי), "תפוז נותנים לֶק לכל הקרטיבים וגורמים לכם לאכול 'מפה לפה'" (בנדטה), וזה רק חלק קטן. כעבור מספר ימים המחאה הקריאטיבית עשתה את שלה, הבלוג המעתיק הוסר מהרשת, ההנהלה שלחה התנצלות, והשקט חזר לבלוגספירה, לפחות לכמה חודשים.
 
(מתוך הבלוג של "זו ש")
 (מתוך הבלוג של "זו ש")   
ואז הגיע יוני, ולבלוגרים שוב היתה סיבה לשרוף צמיגים בכיכר בשם הדמוקרטיה. הפעם על באמת. זה קרה כשיריב חבוט, האבא של ישראבלוג, הודיע על נישואיו לאם חורגת - נטוויז'ן (גילוי נאות וכו'). במסגרת הנישואין העיסקיים האלו הוצב סרגל ירקרק לניווט בנענע בראש כל בלוג, ועולמם של הבלוגרים השתבש כליל, בעיקר מנויי הפרו, אשר היו משלמים סכום חודשי כדי ליהנות מבלוג נטול פרסומות.

"אני רוצה שהבלוג שלי ייראה כמו המקום הפרטי שלי ... אני לא שלוחה של נענע, והתוכן שאני מספקת לא שייך לנענע", מחתה "זו ש" בתגובות לפוסט בשורת השינוי של יריב. היא הייתה רק קול קטן מתוך עשרות כותבים שהקימו צעקה מול ההשתלטות העוינת, ומיהרו להצטרף לבלוג המחאה שהקימה בלוגרית מתלהמת אחת (ונסגר בינתיים). כפתורי "חפשו מי ינענע אתכם" הופצו ברחבי הבלוגספירה, ובמהרה גם הכריזו על "יום ללא ישרא", ובו אף אחד לא ייכנס ליומנו. המעוצבנים פחות הציעו להכריז על "יום ללא בית שימוש" ולשלוח את התוצאות למשרדי נענע, והמעוצבנים יותר המליצו ללקוחות נטוויז'ן להתנתק משירותי החברה לאלתר.
 
(מתוך הבלוגים של "יולקס" ו-"Jecky")
 (מתוך הבלוגים של "יולקס" ו-"Jecky")   
ההתארגנות המאסיבית עשתה את שלה, ועוד באותו יום נקבע כי הסרגל יוסר מהבלוגים של מנוי הפרו. אבל זו לא היתה התוצאה היחידה של אותה מחאת המונים: "פשוט התמוגגתי מכם היום", סיפר יריב אחרי שהושגו ההבנות - "זה היה תענוג לראות אתכם מתארגנים יחד ומתנהגים כמו קהילה אמיתית. הפעם הייתי המטרה, לא נורא ... תודה רבה לכם, בקיצור."

אח, הכל אז נראה נורא פטריוטי ומרגש, כמו ביום שבו שיחררו את ירושלים. אבל לא יריב, ולא אף אחד אחר היה יכול לתאר לעצמו, ש"הפגנת הסרגל הגדולה" תהיה רק יריית הפתיחה. האירוע הזה לימד את נתיני ישראבלוג להעריך את הכוח הטמון בהתארגנות המונית, ובעצם סלל את הדרך לאותו מרד נורא, שקרה, כבר אמרתי, כשנפלו הקאונטרים.

הקאונטר היה ציפור הנפש של כל בלוגר שכיבד את עצמו. בלוגרים רבים היו חוגגים מספרי כניסות עגולים (300,400) ומתחרים בצילומי כניסות על פי ניקוד. מספרים שהנפילה קרתה בגלל הצפה שכמעט גרמה לקריסת האתר. אבל כולם יודעים שהקריסה האמיתית היתה בנפשם של הכותבים, שהתעוררו ביום אחד ולא היו להם כניסות: "הקרקע נשמטה מתחת לרגליי" (דארלינג), "הייתי אומרת שמה שקורה פה עכשיו שווה ערך להחשכה של ניו יורק בשנה שעברה" (כרמל), "איך אני אדע שאנשים אוהבים אותי עכשיו??" (דשא סינטטי), "תחזירו את הקאונטר המזדיין בלאט!!!!" (bLaCk †eAr).
 
 
ואז התחילו השמועות על איפוס מונים לכל הבלוגים, ללא הבדל מין, גיל או מנוי פרו. היה זה יום אבל לאומי בבלוגספירה, ומתוך כל הצער הזה נולד אירגון אלאל"י (אם לנו אין, לאף אחד לא יהיה - בקיצור: אלאל"י), מי שכולכם מכירים היום כאחד הארגונים הגדולים במדינה.

חודש אחר כך. משרדי הממשלה. עשרות בנות 14 לבושות בחולצות וורודות ועליהן הכיתוב "הקאונטר שלי הוא ברשותי", מאיימות להצית עצמן במליאה. פאניקה נוראית בכל מקום, ואף אחד לא שם לב שבינתיים, בתוך ישראבלוג, השתלטו האקרים על האתר, החליפו את הכיתוב לערבית ושתלו תמונות של יודה לוי על ימין ועל שמאל. אחר כך הם עשו את אותו הדבר לשאר אתרי הבלוגים בארץ. אמרו שזה בגלל שהם חלק מתנועת אלאל"י, אבל עד היום יש שחושדים דווקא ביודה עצמו.

וכל הזמן הזה היו סימנים מזהירים, אבל אף אחד לא התייחס אליהם. כל כך חבל.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by