ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אדמקוון: הדובדבן של הרשת 

אדמקוון: הדובדבן של הרשת

 
 
תומר ליכטש

מצחיקים, רעים, מתחננים וצמאים לתשומת לב. ה- FWD, הם היחידים שיפוצצו את בלון האדישות שלנו. תומר ליכטש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
את הזמן הליניארי צריך לדמיין כמו להב-סכין אדיר ואינסופי שמשפשף לו מסלול על-פני היקום, ובה בעת גורר את היקום אתו. אחריו הוא מותיר רצועה רחבה ואינסופית של עבר, מולו ניצב העתיד, על חוד הסכין מונח העבר שבו אנחנו חיים.
 

1

הבה נודה בכך שנמות. אנחנו עם היד על הסטופר, וזאת האמת. הזמן זז, עף, את זה לא צריך לספר או למכור לאיש, אבל מדי פעם כדאי להזכיר שהוא עף קדימה. לא הזיקנה צריכה להטרידנו, אלא ההתפגרות שאחרי הזיקנה היא שצריכה לשבת לנו על הראש, לגרום לנו להבין ששעון העצר, כלומר השניות ומאיות-השניה, הוא אולי הדבר היחידי שבאמת קיים, וגם הוא חסר משמעות. ההבנה שכל מה שנעשֶה ייעשה על הרקע השחור של הסוף ועל רקע הבהיה הארוכה-ארוכה בעפעפיים הסגורים של עצמנו, מדכדכת את העניינים, אין ספק, ובכל זאת – אפשר לערער על המוות בתעוזה לשמחה, או בניסוח מוצלח יותר – בשימחה נועזת.
 

1.1

הסופניות, למרבה האירוניה, היא אווירה יצרנית מאוד. למעשה, המנטרה צעקנית של חדפעמיותם של החיים מופיעה תמיד לפני בזבוז הזמן. אנו מדחיקים את הקץ כי האופציה החלופית מדאיגה מאוד, ובעיקר לא נוחה. אבל המחשבה על המוות עוד עשויה להיות מנחמת ביחס למחשבה הנוראית יותר – המחשבה על הרגע החולף. זהו אותו רגע שאנחנו מנסים להשקיט ולהצפין ולהחביא מן התודעה, לשכוח את העכשיו הזוועתי, שתמיד עומד מעלינו כמו צל צבעוני-מדי, שבולע את הכל.
 
 

1.2

השוטה של דומייה מופיע בציור הזה שלוש פעמים: ראשית, כילד, פניו חולניות ואפלות, מביטות אל המבוגר-שהוא, אל אמצע-חייו, שעומד במרכז השוק, מתופף כשלראשו כובע מוזר, והוא מפנה את גבו לדמות השחורה שמסתתרת מתחת לאחד הדוכנים הפחות-עמוסים, קרוב לאדמה, שם תיקבר, בוודאי, בקרוב, ובעצב. אפשר, אם כן, לכנות את הציור בכותרת מתאימה יותר: "מהלך הזמן". ובעצם – לא. "השוטה" נראה פתאום כל כך מתאים ומדוייק.
 

1.3

אנו חוששים מהרגע החולף, מנסים להדחיק, לסמם אותו בבידור זול ויקר, בעצב מעושֶה ומסוּגנן, ברגשות ברי-שליטה. הבידור – ובכך הכוונה גם לאמצעים מעציבים – הפך לעיקר החיים. אנו השוטים, מגשימים את הבידור בצרכנות אובססיבית, טיול אתגרי אובססיבי, אכילה אובססיבית שלא לצורך קיום, גלישה אובססיבית – ובתוך זו, בתוצר הבידורי שנברא מתוך הרשת באורח מובהק: הפורוורדים (:forwards ,FW:, Fwd).
 

2

הפורוורדים הם יחידת-בידור מרוכזת ופאסיבית, שמופעלת על ידי מאות ואלפי ועשרות אלפי גולשים ויותר, ופורקת מתוכה מנות קצובות של חמלה ואימה. אנו מתבקשים להתבדח על חשבון x או להתאבל על חשבון y. לרוב יהיה x כלב-על-סקייטבורד או איש-מחליק-על-z, כלומר על אמצעי אחר, ו-y, לרוב, יהיה ילדה שחייבת תרומת דם או מח עצם כי איי-יאיי-יאיי, זה הסוף אומרים לכם, הסוף שלה אם לא משיגים ארבע ליטר דם אז בחייאת ראבּקוּם – לפתוח את הורידים ולהעביר את המסר הלאה.
 

2.1

אנו מתבקשים לצחוק ו/או לבכות, ובעצם – להעביר את הזמן ברגש מכוון, בר-שליטה. הפורוורד נועד לזה: לאלחש את הגסיסה.
 

2.2

הפורוורדים הם כביכול ליצני החצר של הרשת. הם מופיעים בתיבות הדואר שלנו משום מקום ומבקשים לשחק לפנינו כילדים, להרביץ אותה במופע, לשעשע. הם מראים לפנינו גמדים וליצנים, שוטים אחרים שאנו נהנים לצחוק לסכלותם, לשכוח את סכלותנו שלנו, לשרוף את הזמן על טיפוח המחשבה שכל זה באמת כדאי ואינו בר-חלוף.
 

2.3

אך מקורם של ליצני החצר הוא אחר. ליצן החצר הגיע, משערים, מתרבויות שבטיות עתיקות, והתגלגל אל ימי הביניים כדמותו של היועץ החשוב-יותר בממלכה, שמשחק לפני המלך את התפוררות ממלכתו שלו ואת ההכרעות החשובות יותר, על דרך ההלצה והחידוד.
 

2.4

ליצן החצר, שלא כדרך הפורוורדים, אינו מתבדח. הוא צוחק, זה נכון, אבל אינו מתבדח, אלא הוא איש-בשורה, עליו מעיד מישל פוקו כי קיומו של השוטה, של המצורע, של המשוגע, של הגמד הימי-ביינימי, יש בו גילוי מתמיד של אלוהים, של חרון-אף האלוהים, של אפוקליפסה.
 

2.5

מוגי לב אנו, חלשים,
זקנים חומדים ומלעיזים,
רק סכלים וסיכלות אראה
הקץ אכן קרב ובא,
הכל אך רע...
 
זהו המונולוג האמיתי של ליצן החצר, שלעולם משחק את "רצח גונזגו" של המלט, אותה הצגה שנועדה להפליל את רוצח-המלך, שלעולם מבקש להעביר באמנותו הבדחנית את האמת.
 

3

אך הרשת אינה צוחקת. הפורוורד משתמש ברשת, ומספק את הצורך בצריכת-צחוק, ולא את חובת-גילוי-האמת. ליצני החצר האמיתיים אינם הפורוורדים, אך הם בהחלט מופיעים ברשת, בדמות בשר-ודם וירטואלית, נגועים בטירוף, נגועים באצבע-האלוקית, מעידים על קיומו של האל, על קיומה של אמת, על קיומה של אפשרות.
 

3.1

ליצני החצר ברשת, ליצן החצרשת, נמצאים לרוב בפורומים ובבלוגים, בזירות הדיבורחוזר, שם מכנים אותם – לרוב, במידה לא מבוטלת של אי-צדק – "טרולים", או "נט-טרולים". אך הטרוליות שלהם איננה אלא שיטה, דרך בה הם צועדים, ובסופו של דבר מזנקים מן הדרך הזו אל מקום אחר – אל הליצנות ואל האמנות.
 

3.2

אפשר, למשל, לבחון את מקרה גרי אפשטיין. ג"א הוא תולעת-בלוגים שנצפה לרוב באתר רשימות, בו הוא משאיר עשרות תגובות עוקצניות, לפעמים מבדחות, אך לרוב פוגעניות. במהלך התכתבות קצרה (מאוד) עמו גילה ג"א כי מה שעומד מאחורי התנהגותו המקוונת, שעשויה להתפש בקלות כ"טרולית", הוא הרצון העז לפוצץ את האגו המנופח של כותבי הבלוגים ב"רשימות", כלשונו. אם אנסה לנסח את דבריו של ג"א מחדש, אפשר לומר שהרציונל הזיהומי שלו אינו אלא משימה אסתטית.
 

3.3

אך למרות משימתו האסתטית, ג"א איננו עושה את קפיצת הדרך. הוא נשאר ברמת הטרוליות, ואיננו הופך לליצן. הוא איננו אלא פורוורד-אנושי, אנושי-מדי, שמנסה לחשוף את האמת, "לפוצץ את הבועה" על דרך האסתטיקה של הכיעור, של הרוע ושל הלכלוך, דרך שבמידה וצולחים אותה, עשויה לגלות מתוכה אמת, אך לשם כך מוכרחים לצלוח אותה.
 

3.3.1

ג"א משתמש ברשת, אך אינו חורג ממנה. הוא מכה, אך להבדיל מהגמד סבסטיאן דה מורה, הוא פוחד להיישר מבט ולהודות במגע האלוקי, להודות בסאטירה, להודות באמנות. הכיעור והרוע נותרים בגדר כיעור ורוע בנאליים אצלו. גם כלפיהם הוא פוחד להיישיר את מבטו.
 

3.4

לעומת מקרה ג"א, לפני כשנה הופיע ברשת הישראלית אייזק (או "איזֵ'ק"), שהותיר אחריו את המשפט האלמותי בשדות הדיבורחוזר: "מאוד מעניין מה שאמרת. תודה". איזק אף ניהל בלוג בלתי-אפשרי, בו סיפר בתמצות על אהבתו לאורז לבן ועל מחוותיו היומיומיות. באיזייקיותו כבש את לב הקוראים.
 

3.5

הלקוניות של איזק לא נתפשה כהשחתה או כמעשה זדוני, אלא כהמצאה. איזק, להבדיל מג"א, גילה את האמת על אודות האגו המנופח של כותבי הבלוגים באשר הם, על הבלותו של עולם הרשת, ועל הסכל שבבידור הזול באמצעות המצאה אמנותית שגילתה מתוכה אמת. בכך הפך איזק לליצן החצרשת הראשון, ולפי שעה – גם האחרון; האחרון שהיטיב לפעול במסורת ליצנות החצר, שהיטיב לגלות את האמת, שהיטיב לעשות את קפיצת הדרך.
 
אדמקוון הוא טור שבועי העוסק באינטרנט, פילוסופיה ואסתטיקה. >
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by