ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
פיינל פור 

פיינל פור

 
 
אורי רודריגז-גרסיא

הגענו לישורת האחרונה, מקצה הגמר. המתמודדים: בית"ר ביבי, הפועל ברק, מכבי שרון והעולה החדשה מהליגה הארצית, הכוח בורג. אין נבדל, הכדור לא תמיד עגול, והכל עוד יכול להשתנות. אבל כמו שזה נראה, רק נס יגרום לניצחון של מישהו פרט לנתניהו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איך מסתובב לו גלגל, בתוך פחות משנתיים לקחה המציאות הפוליטית בארץ את ברק ונתניהו, והפכה אותם מאה ושמונים מעלות. ביבי הפך ממחריב למושיע, ברק ממושיע למחריב. גורלם של בנימין נתניהו ואהוד ברק נשזרו זה בזה בתולדות ההיסטוריה הנכתבת בימים אלו, שניהם נאבקו, שניהם כשלו, שניהם חוזרים כעת לקרב האחרון אולי של חייהם. אם זו לא היתה המדינה שלי, הייתי מציע את הזכויות לערוץ "ויוה".

הגענו לישורת האחרונה, הפיינל פור. הבחירות שדובר עליהן כה רבות במדור זה במהלך החודשים האחרונים הפכו לעובדה מוגמרת. הליגה הפוליטית רבת התהפוכות תמה, הקבוצות נושאות כעת את עיניהם לארבע המתמודדים האחרונים שעלו לגמר: בית"ר ביבי, הפועל ברק, מכבי שרון והעולה החדשה מהליגה הארצית הכוח בורג. שלא כמו בכדורגל, בפוליטיקה אין חוקים והגבלות לגבי זמן המשחק, ומספר השחקנים. את המשחק הפוליטי לא משחקים ארבע שנים, בקבוצה לא משתתפים 61 שחקנים. בפוליטיקה אין נבדל, אפילו הכדור לא תמיד עגול ("זו לא השאלה" יגידו הפוליטיקאים אם ישאלו לצורתו של הכדור). הכל עוד יכול להשתנות, חוץ מהמצב הפוליטי.
 

ברק

כצפוי, הגיע ברק לפיינל פור בלי הרבה נשימה, ללא תמיכה מהעם, ללא תמיכה מבית. הסיכוי היחיד שלו, הוא להשיג הסכם בזק עם הפלסטינים, שיעמיד אותו קודם כל בעמדת פתיחה טובה יותר מבית (בורג) ומחוץ (ביבי או שרון). למעשה, ברק לא זקוק לנס, אלא לשרשרת של ניסים: להוריד את האלימות הפלסטינית באופן דרסטי, להשיג הסכם, לדאוג שהימין לא יטרפד אותו לפני שיקרום עור וגידים (הצעת חוק ברוח זו כבר הוגשה), ולהעביר אותו בדעת הקהל הישראלית. לבד מזאת, צריך ברק בפרק זמן קצר של כמה חודשים, להחזיר אליו את המאוכזבים על רקע חברתי-דתי, אלה שכבר הבינו שברק קבר את המהפכה האזרחית בקבורה חילונית, אלה שהבינו שמהבטחות לא צומחות תלושי משכורת. מצבו של ברק מעולם לא היה גרוע יותר. לא מן הנמנע שיפרוש כליל מן המירוץ, אם לא ישיג הסכם עם הפלסטינים ויקרא בסקרים שמפלגת העבודה צוללת עמוק עוד יותר. גם אם ימשיך במירוץ עם ניסים או בלי, סיכוייו קלושים, קלושים מאוד.
 
 

ביבי

נכון לכתיבת שורות אלו, נמצא האזרח נתניהו בסיבוב הופעות בנכר ומשתכר אי אלו עשרות אלפי דולרים. כהרגלו בקודש, הוא יבצע "כניסה דרמטית" למערכת הפוליטית, עם איחור קל למען הרושם. הוא יספר שלמד מטעויותיו הוא ובמיוחד מטעויותיו של ברק. הוא יקסים את העם בטלוויזיה, ויכרות ראשים סוררים בליכוד. הוא ינהל מערכת בחירות צעקנית, אישית ולאומנית. הוא יזכה בקול הרוסי, ובמרבית קולות המתלבטים. במידה ולא יקרה נס זה או אחר (נס לצורך העניין הוא גם החלטה של ביבי שלא לרוץ) הוא יהיה קרוב לודאי ראש הממשלה הבא.
 

שרון

אל תתנו לזחיחות הדעת ולביטחון העצמי של שרון להטעות אתכם. הוא יודע שבקרב הזה הוא יפסיד, גם אם ביבי לא יתייצב מולו. ברגע שביבי יחזור למערכה, הוא לא ינסה אפילו להביא את התמודדות לפריימריס, הוא יתמוך בו בתמורה לתיק חשוב שיסיים את הקריירה הפוליטית שלו. כגנרל, הוא מוביל את חייליו בקרב עד הרגע האחרון, עד הרגע שבו ימסור את הפיקוד למען כיבוש היעד האחרון. שרון יודע שההתמודדות מול ביבי תזיק לליכוד, תזיק לו, תזיק להצלחת הליכוד בבחירות הבאות. שרון כבר שבע מלחמות, הוא ידע לפרוש בכבוד.
 

בורג

נסיך השמאל הישראלי, אביר הפלורליזם, ההבטחה הגדולה. בשמאל קיימת הערכה רבה לבורג, למרות שמעטים מכירים מקרוב את דיעותיו המדיניות, החברתיות, אפילו את דיעותיו בנושאי דת ומדינה לא ממש ברורות. במידה וברק לא יביא הסכם ינסה בורג לרכב על הגל של מאוכזבי ברק מהשמאל. גם הוא יצטרך כמה וכמה ניסים, ובראש ובראשונה ללכד מאחוריו את מפלגת העבודה המפוררת והמשוסעת. הוא יצטרך לבצע מהפך תדמיתי מיונת השמאל לאיש מרכז. הוא יוכל להנות מתמיכת הערבים, אבל לא הרבה יותר מזה. האינתיפאדה לא כרסמה במחנה השמאל, היא כרסמה במחנה המתון, זה שהיה תמיד באמצע, המתלבטים. הוא לא יוכל לסחוב קולות מהמחנה הזה. במידה ותשונה שיטת הבחירות הוא יוכל אולי להחזיר חלק מגאוותה של מפלגת העבודה בצורה של מנדטים, סיכוייו לנצח במירוץ הם אפסיים. למעשה גם הוא בודאי יודע זאת, אך בעצם ריצתו היום הוא מכין את הקרקע למירוץ של עוד ארבע שנים (אולי עוד שנה וחצי?) אליו יגיע מוכן.
 

הערות לסדר:

1. בליל פיזור הכנסת התראיינו באולפן "פוליטיקה" בערוץ הראשון כמעט כל חברי הכנסת הנוכחית. את הגרנד פינאלה נתן חבר הכנסת זאב מש"ס, שסבר ש"בעת הזו על כולנו להתאחד ולשחרר את דרעי". מה בין שמיטה להר סיני?

2. הבדיחה שכונתה "מפלגת המרכז" מתפרקת לרסיסים: זה הולך לליכוד, זה הולך למרצ וזה (כנראה) הולך לכלא. תסתכל לי בעיניים איציק, לא חראם?


3. בין אירוע פוליטי למשנהו נדחקת לה המערכה עם הפלסטינים לעמודים האחרונים בעיתונים. איזה ביש מזל לעראפת: קודם בחירות באמריקה, ועכשיו בחירות כאן. נו טוב, יש עדיין את תחנת הטלוויזיה הזו של קטאר, אל ג`זירה או משהוא כזה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by