ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
שיגרה זה רע 

שיגרה זה רע

 
 
גדי שמשון

זה נורא כיף לערוך פורטל, באמת, רק שאת העבודה הזו אי אפשר לעשות בלי תשוקה אמיתית. ואחרי ההתלהבות של ההתחלה השיגרה גומרת את הלהט. כשאי אפשר להעיר את התשוקה, צריך להמשיך. גדי שמשון, עורך נענע היוצא, בטור פרידה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

זה הטור האחרון שאני כותב כעורך נענע. דביר וולק, סגן העורך בחצי השנה האחרונה, ישמש בתפקיד, והוא מתאים, מוכן ובשל לכל מה שלא יהיה. ועם מצב שוק האינטרנט היום, כל מה שלא יכול להיות, עוד יהיה. בקיצור, דבירסקי, אתה עוד לא יודע מה מחכה לך. יותר משאין דרך להיפרד מנענע בלי להתרגש באמת עם כל העזרים הנלווים - מילים יפות וכמה קלישאות דביקות, אין דרך להיפרד מנענע בלי להתנצל קודם על השימוש בהן. אתם יודעים, אנחנו שלחנו כתב לחפש סקס ברשת (התאהב, המסכן), אנחנו מעסיקים את האחים טבריה וסקר הסקס שלנו הביא את הסעיף לפמיניסטיות ב"הארץ". הפעם היחידה שדמעה נקוותה בזווית העין של מישהו בחבורת הפראים הקשוחה של נענע, היתה כשהתקינו לנו מכונת קפה חדשה במשרד, וגם זה נפסק ברגע שסידרו את מינון מלבין החלב בכוסות.

בדיוק עברתי דירה השבוע, לשכונה שכבר שש שנים לא גרתי בה. ולמרות הטונים המתמרמרים העולים מהרחוב על התמסחרות ואבדן הצביון המקורי, זו בדיוק אותה נרגנות שהייתה כאן גם בעשור הקודם. זו אותה ביצה, זה אותו קיבוץ. למרות שהחניה קשה יותר היום הרי שהמיקום השתפר, ומהמרפסת אפשר לראות חדר שינה של מישהו מהבראנז`ה (מה זאת אומרת "מה ה-IP של הוובקאם?"). שש שנים שאני עובד באינטרנט, שנה וחצי בנענע, דורות במונחי הרשת, גם הישראלית המקרטעת, ועדיין לפעמים נדמה שעל חוף ירדן כמו מאומה לא קרה. אחד מהמשפטים בטור הזה נלקח בשלמותו מטור הפרידה שכתבתי לוואלה! בזמנו, שלא פורסם. נו, כולנו כבר יודעים שכל האינטרנט הזה מיחזור אחד גדול.

נענע. יותר משנה וחצי כבר. וכן כן, שינוי זה טוב שיגרה זה רע, ככה זה בהיי-טק ובתקשורת, היום אתה פה ומחר אתה שם. אני מכיר את כל הביטויים האלה, אני מנסה לחיות אותם לא מהיום, ועדיין. זה נורא כיף לערוך פורטל, באמת, אני עושה את זה כבר כמה שנים, רק שאת העבודה הזו אי אפשר לעשות בלי תשוקה אמיתית. ואחרי ההתלהבות וההופה היי של ההתחלה, בגילי כבר יודעים, השגרה גומרת את הלהט. רק כשנפרדים מאהבה ראשונה נדמה שהעולם מת, אחר כך לומדים שלא. וכשאי אפשר להעיר את התשוקה, צריך להמשיך. במיוחד בהי טק, מושא החלומות הישראלי, המקום בו אם לא זזים מספיק מהר מתחילים להשמין, להצמיח עניבה עם ציור של סנופי ועוד להאמין שזה קול. זה לא טוב להישאר בשגרה, גם לא עבור הילדים, מה גם שהצוות הנהדר שעבד איתי בנענע, רק נראים כמו ילדים, הם לא. ועדיין, מאוד עצוב להגיד שלום.

לא רק הרשת השתנתה, גם אנחנו. גם אני, בשנה וחצי שעברתי כאן, עם האנשים, מההתחלה בצוות ההקמה הזעיר בחיפה (זה בצפון), עם עבודה עד אמצע הלילה, מגשי פיצות מפוזרים בחדר ויתר טכסי המיתולוגיה המשומשים שנהוגים אצלנו בעדה - ועד היום, חברה עם עשרות אנשים שיושבים בשני מרכזים גדולים. זה בסופו של דבר רק אנשים, האינטרנט הזאת, וגם הנענע הזאת. זה מה שחשוב, וזה מה שנשאר, לא תלושי האוכל.

כסף הוא דרישה מקדמית אבל לא הכל, גם באינטרנט של לפני פקיעת הבועית, ואם נטוויז`ן, חברת תשתית ושיווק, צינורות וקווי נתונים, היא היחידה מבין מתחרותיה שייצרה מוצר אינטרנט/מדיה שנחשב לאחד המובילים בישראל, היא עשתה את זה בזכות האנשים שהקימו את ועובדים בנענע. המתכנתים, הכותבים, המעצבים, אנשי המכירות והמנהלה.

לסיום, עם כל האהבה וההערכה ליתר העוסקים במלאכה, מאלו שכותבים את הקוד ועד אלו שמביאים את הכסף, אני רוצה להתרכז במי שהיו הפנים והרוח של נענע עבור הגולשים, עובדי מחלקת התוכן של נענע בעבר ובהווה. בגללם אתם באתם. אני גאה שעבדתי אתם, שבחרתי אותם, ורק מפאת קוצר המקום וחשש לשמוט שם, לא אמנה כאן את כולם. בימים לא קלים הם היו הסיבה הכי טובה לקום בבוקר. תלוי מה ההגדרה שלכם של בוקר, כמובן. לקום, בכל אופן. הדבר הכי קשה בתפקיד היה לנהל אותם. תלוי מה ההגדרה שלכם של ניהול, כמובן. אבל די עם הסנטימנטליות, הגיע זמן הזקן לסלסל בשפמו, להיטיב את האוכף על הפרדה העקשנית והסובלת מגזים ולהמשיך לכיוון מסחה, למקום אחר עם פחה אחר. מאחוריו, מבעד לאבק הפרסות ואדי הפרדה, הוא עוד יכול להבחין במה שהשאיר במחלקת התוכן של נענע: חבורה מוכשרת של בנדיטים, פראי אדם לא מחונכים ואנשי אינטרנט מצוינים. שמור עליהם, דביר.


 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by