ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
כך תזכו בתהילה מקוונת 

כך תזכו בתהילה מקוונת

 
 
שירה גל

שירה גל על יתרונות הבלוג: הוא לא יעשה אתכם עשירים - אבל היי, מי צריך כסף כשאתם מפורסמים?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הבלוג "הכביסה של ברז"
 מתוך הבלוג "הכביסה של ברז"   
"בבלוגים אין כסף", אני מסבירה לאבא שלי כשהוא מנסה לשכנע אותי למכור כפתורי "גם אני" ברשת. בלוגים זה סוג של תחביב, אתה פורק את נפשך ביומן או מציץ לחיים של אחרים במקום לעבוד. "אז למה זה טוב?", הוא מתפלא, "גם פורנו זה תחביב לשעות העבודה, ומרוויחים מזה כסף. גם הימורים. את רוצה להגיד לי שאנשים היום, בשנת 2004, מבזבזים את הזמן שלהם ברשת בלי להרוויח מזה שום דבר? סתם בשביל הכיף? איפה את חושבת שאת חיה, בהולנד?"

לאבא שלי יש ראש כלכלי, אני לא יכולה להתעטש לידו בלי שהוא יקח לי 20 אגורות על הטישיו ותוך כדי ירשום לעצמו בצד "מתקן לטישיו ברחוב - לבדוק פטנט". אני, לעומת זאת, רכשתי במשכורת האחרונה שלי ארנבת + כלוב ב-300 שקל, מה שקצת מערער את סיכויי לעתיד פיננסי מזהיר.

"תראה", אני מנסה להציל את כבודי בתור חובבת בלוגים מושבעת - "יש אנשים שמתפרסמים בזכות הבלוג". "הו", אומר אבא, "מי למשל?". "אה, נו, איך קוראים לו ... ארז, ארז מהכביסה של ברז". אבא עושה לי פרצוף של "מה את רוצה ממני". כל דבר צריך להסביר לו, זה.
 
מתוך הבלוג "הבלוג שלי"
 מתוך הבלוג "הבלוג שלי"   
ארז, היה לו בלוג בשם "הכביסה של ברז", ובו הוא סיפר כל מיני סיפורים על הבית המבולגן שלו ושל פוצי אשתו - שום דבר מעניין, למען האמת, סתם חיים רגילים לגמרי. אבל הוא אלוף בתיאורים הזויים כמו "הרבצתי לאבק עם מטאטא", או "פתחתי את המקרר, גיליתי שהוא לא עשה קניות בעצמו". לכרס שלו הוא קרא חזי, לפלאפון יהושוע, ולעציץ הוא קרא ז'אן פייר והיה מדובב אותו במבטא צרפתי.

"זה מאוד מעניין", אמר לי אבא, "אבל עדיין אין לי מושג מי זה". "זה בגלל שאתה לא גר בגבעתיים!", התעצבנתי עליו, כל גבעתיים מכירה את ארז, יש לו את קהילת כצנלסון ב-Ynet, והכל התחיל מפרוייקט האנשים בבלוג. "הוא ממש מפורסם בגבעתיים, תדע לך. אנשים עושים לו שלום ברחוב, כמו קזבלן. הוא גם ניסה לכתוב ביקורות על בלוגים, אבל הסתבך עם זה כשעשה אאוטינג לבלוגרית. היה מאוד לא נעים בבלוגספירה באותו זמן."

שתיקה שוררת ביננו. אבא שלי כנראה נבוך מכיוון שהוא אינו גר בגבעתיים ולא מכיר את ארז-ברז. אני חשה צורך עז לשבור את הדממה. "גם מרג'י מפורסמת בבלוגים, אתה יודע ... (אין תגובה), היא באה ממשפחת מצוקה, גרה באיזו שכונת ארגזים וכותבת כמו שד. כולם יודעים מי זו מרג'י. היה אפילו מעריץ אחד שהכין עבורה חולצה! אתה שומע? חולצה, שאפשר לקנות באינטרנט. נו, זה לא מגניב, שאתה כותב בלוג על החיים שלך ואנשים מכינים לך חולצה?"

אבא מרים עלי גבה ונראה שהוא סוף כל סוף מתעניין - "מי מקבל את הכסף עבור החולצות?"
- "אני לא יודעת, לא נראה לי שמישהו באמת קנה אותם".
- "אהה".

אתה לא מבין, זה לא עניין של רווח כלכלי, זה להיות מפורסמרשת. זו הידיעה שלמישהו אכפת מהחיים שלך, שאתה סוג של אייטם. זה לקום בבוקר בידיעה שבכל פינה בבלוגספירה יש מישהו שיודע מי אתה. כמו להיות זרובבלה, למשל, כבר לא שמים אליה לינקים מרוב שכולם יודעים מי זו ואיפה היא.

וחוץ מזה, אם אתה מתחיל בתור מפורסם בישראבלוג, זה נותן לך קשר קפיצה לשאר הרשת. כולם יודעים למשל, מי זה עידו מהבלוג "חדר 404". ובן דובר, עשה כל כך הרבה רעש בבלוגספירה, בטוח שיום אחד הוא יקבל איזו טור צהבהב ושוביניסטי באיזה פורטל שלא מכבד את עצמו. זה פותח דלתות, להיות מפורסמרשת.
 
אני מביטה באבא מהצד ורואה איך המנגנון הידוע בראשו נכנס לפעולה. אני מכירה את אבא שלי, אם עד היום אף אחד לא עשה כסף מבלוגים - אז הוא כבר יראה להם מאיפה משתינה תרנגולת הזהב. ואכן, אחרי כמה שניות, הוא מתחיל למלמל לעצמו תכנית אסטרטגית, וכדי שאני לא אשים לב למהפך המרחש, הוא שואל אותי בלחש - "נו, ואיך הם נהיו מפורסמים, כל אלו?"

"אני חושבת", חשבתי בקול רם, "שלכל אחד היה משהו מיוחד. אייזק, למשל, היה בכלל דמות פיקטיבית עם הבלוג הכי הזוי בעולם, הוא כתב רק שטויות של שורה וחצי כמו "42 מדרגות לרדת. 42 מדרגות לעלות. כל זה בשביל לזרוק זבל", והיה לו משפט מאפיין - "מאוד מעניין מה שאמרת, תודה", שהפך להיות משפט קאלט, ואפילו אפשר לקנות חולצות ופדים לעכבר עם המשפט הזה. שמעון הערס, לעומת זאת, היה הכי אותנטי בעולם ולא צינזר שום משפט, זה היה הקסם שלו. אני חושבת שאתה צריך להיות או מאוד מוכשר, או שיהיו לך חיים מעניינים, או שתכתוב הרבה על סקס, זה תמיד עוזר. אתה יכול אפילו לפתוח חדר עם מצלמת רשת בבלוג TV, ולשיר ולרקוד בעירום חלקי מול המצלמה, זה בטוח יביא לך רייטינג.

"ומה", שואל אבא, "יתחילו לרדוף אחרי פפארצ'י ברחוב?"
"לא נראה לי", הייתי כנה - "אבל זה בטוח יביא לך בחורות".
"בחורות זה טוב", גיחך אבא וחזר לעיין בעיתון באדישות.

אני נאנחת לי בתוך המעיל ומהרהרת בעולם המופלא הזה, שאנחנו חיים בו. כדי להיכנס לפוליטיקה צריך קשרים. כדי לקבל פריים בערוץ 2, צריך להיות יפים. אבל כדי להיות הכוכב האמיתי של העם - כל מה שאתה צריך לעשות זה להידחף לקטגוריית "מפורסמי רשת". קורט טירוף, ניצוץ של גאונות עממית, ופתאום אתה הקיציס של הבלוגספירה. מי צריך את כל האודישנים ל"כוכב נולד" כשאפשר להיות סטאר בטרנינג ונעלי בית?

הכתבה פורסמה מחדש במסגרת חגיגות חמש שנים לישרא-בלוג
בחזרה לפרויקט >
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by