ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
עשו מוסיקה, לא הצפנה 

עשו מוסיקה, לא הצפנה

 
 
ג`אנל בראון, סלון.קו

חברות התקליטים צריכות להפסיק לדאוג להצפנה ולתביעות נגד תוכנות כמו נאפסטר וסקאוור. במקום זה, הן צריכות להתחיל לתת לאנשים את מה שהם באמת רוצים: מוסיקה, בכל מקום, כל הזמן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שון פאנינג, נאפסטר. הקניה על ידי ברטלסמן אינה רלוונטית
 שון פאנינג, נאפסטר. הקניה על ידי ברטלסמן אינה רלוונטית   
השבועיים האחרונים היו עמוסים עבור שוק המוסיקה הדיגיטלית. אנשי ה-SDMI (פרויקט הצפנת המדיה ששותפים לו תאגידי הבידור הגדולים) הכריזו על כך שלפחות חלק ממערכת ההגנה שהם מציעים, אכן יעבוד. נאפסטר חברה לברטלסמן, הבעלים של חברת התקליטים BMG, והכריזה על תוכניותיה לבניית שירות מנויים בכסף. פורטל המוסיקה Listen.com הפתיע כמעט את כולם כאשר לפתע החליט לרכוש את חברת התוכנה המוסיקלית, פושטת הרגל Scour Exchange.

חלק מצופי החדשות מיהרו להסיק מהדיווחים כי תמו ימי החלפת המוסיקה החופשית לכולם. לא רק שאינטרסים של תאגידים משתלטים על השוק, גם SDMI עומדים ליישם מערכות הגנה, שבמקרה הטוב יהפכו את הפיראטיות המוסיקלית להרבה יותר מסובכת לצרכן המצוי. האם חובבי המוסיקה צריכים להתחיל להתאבל?

עדיין לא. תעשיית המוסיקה הנוכחית שעסוקה בריבים על הגנת מוצריה, וחיבוק הדוב התאגידי של נאפסטר וסקאוור אינם רלוונטיים. מה שבאמת מונח על כף המאזניים, הוא לא אם המוסיקה תהיה מוגנת ויקרה או אם יהיה ניתן להחליף מוסיקה באופן חופשי - אלא מתי יאמצו חברות ההפקה את מערכת ההעברה המוסיקלית הבלתי נמנעת. אילו למנהלי חברות התקליטים היה שמץ של חזון אמיתי, זה היה קורה מוקדם יותר.
 
ה-SDMI. במקום לבנות מערכות הגנה, שינסו לבנות מערכת לחלוקת תמלוגים
 ה-SDMI. במקום לבנות מערכות הגנה, שינסו לבנות מערכת לחלוקת תמלוגים   

מטיפי מוסיקה דיגיטלית מדברים הרבה על מכשיר בשם "celestial jukebox" (ג`וק-בוקס שמימי, בואו נאמר בעברית), ובמונחים של הדיוטות, זהו מכשיר נייד שיאפשר להוריד מהרשת כל שיר שלבכם חפץ בו, מתי שרק תרצו, בכל מקום שתרצו. דמו לעצמכם ווקמן בעל תקשורת פס רחב, אל- חוטית לרשת, שתהיה לו גישה לקטלוג גלובלי של כל המוסיקה המוקלטת, ושיוכל להשמיע את המוסיקה הזו באיכות מושלמת. תוכלו לחבר אותו למערכת הסטריאו, או לרמקולים, או להקשיב לו במכוניתכם.

נניח ששילמתם 150 דולר על המכשיר, ואולי עוד 10-20 דולר דמי מנוי חודשיים עבור הגישה למוסיקה - מחיר זול בהתחשב בעובדה שהצרכן הממוצע מוציא בערך 70 דולר בשנה על מוסיקה. עם מנוי ניתן להפוך את ההעדפות שלכם לאישיות, כך שמיידעים אתכם אוטומטית- או ישירות למכשיר עצמו, דמוי הפאלם, או לתיבת האי-מייל שלכם - על הופעות, חדשות והאלבומים הבאים של הלהקה האהובה עליכם.

סביר להניח שכזה מכשיר, בכזה מחיר, ייתכן רק בעוד חמש עד 10 שנים (במיוחד החלק של הפס הרחב הסלולרי, שיכול לקחת אפילו יותר זמן). אבל לכשיגיע, היו בטוחים שהרוב המכריע של אוכלוסיית חובבי המוסיקה יהיה נלהב לרכוש אותו. לעולם יותר לא תצטרכו לקנות דיסקים; הקלות שבשימוש תשכך את כאב המחיר. בדומה לחשבונות הכבלים שכבר הפסקתם לחשוב עליהם, מנוי המוסיקה שלכם יהפוך לעוד אחת מההוצאות שהופכות ללא יותר מרעש רקע. נכון לעכשיו, חלק מהסקרים מדווחים על כך כי 58.5 אחוזים ממשתמשי נאפסטר יהיו מוכנים לשלם עבור השירות הלא יציב, הלא אמין והנייח שהיא מציעה; שירות איכותי ואחיד ודאי יהיה מבוקש יותר.

קיימת סבירות גבוהה שהשירות יכלול מערכת הגנה, אולי תוצר של מחקר של SDMI. תיתכן מעין מערכת ניהול זכויות דיגיטלית, שתפקח על השיר שמושמע ועל זמן השמעתו. אבל אם תעשיית התקליטים תנהג בתבונה, היא תיווכח שאבטחה אינה חיונית להצלחת העסק הזה. אם הג`וק-בוקס השמימי יהיה נוח לשימוש ויעלה סכום הגיוני, סביר להניח שרק מעט חובבי מוסיקה ירגישו צורך להשקיע מאמץ בהפרת זכויות היוצרים של המוסיקה שמופצת דרכו.

 
החלום: מכשיר נייד שיאפשר להוריד מהרשת כל שיר שלבכם חפץ בו, מתי שרק תרצו, בכל מקום שתרצו
 החלום: מכשיר נייד שיאפשר להוריד מהרשת כל שיר שלבכם חפץ בו, מתי שרק תרצו, בכל מקום שתרצו   
עושה רושם שהאקרים וצרכנים חושבים שמערכת הגנה היא התגלמותם של כוחות האופל; אולם האמת היא שגם אם מוסיקה כלואה בסבך מנעולי הגנה, כפי הנראה, למשתמש הג`וק-בוקס הממוצע לא יהיה איכפת, כיון שאחרי הכל, ניתן יהיה להאזין לכל מוסיקה שבא לך לשמוע. החיפוש של SDMI אחר טכנולוגית האבטחה המושלמת הוא בבחינת בזבוז אנרגיה מוחלט. הקדשת משאבי התכנות האדירים של SDMI על אבטחה חסינת תקלות, צריכה להיות מוחלפת במטרה אחרת - פיתוח מערכות שיעקבו אחר הדרך שבה מוסיקה נשלחת דרך רשתות מנויים, ומפצה חברות תקליטים ואמנים בהתאם.

פיטר קאסידי, מנהל אגף התקשורת של חברת האבטחה BlueSpike טוען כי "תכלית הרעיון של מנעול על דיסקים, או על מוסיקה בכלל, אינה הופכת את העסקה לאפשרית, מהנה וישרה. בשביל מה צריך לשים מנעול כשניתן ליצוק לתוך זה מנגנון תשלום? הצעד הראשון הוא יצירת תוכנית אימות שתוודא את מה שנצרך, ול-SDMI יש את הכישרון לעשות זאת".

אבל גם בהנחה שחברות התקליטים ותעשיות החומרה והתוכנה חכמות מספיק כדי לנוע אל עבר יצירתו של מכשיר דמוי הג`וק-בוקס השמימי, המוסיקה הפיראטית עדיין תמשיך להתקיים ולהיות מופצת בהיקף נרחב ברשת, עוד הרבה זמן.

הדיסקים לא ייעלמו בעתיד הקרוב - לא עד שהרוב המכריע של אוכלוסיית העולם יאמץ את המוסיקה הדיגיטלית כמדיום הראשון במעלה לצריכת המוסיקה שלו, תהליך שעלול להימשך עשורים. וכל זמן שדיסקים ממשיכים להתקיים, פיראטיות מוסיקלית תמשיך להיות נפוצה ברשת, כיון שאפילו אם SDMI מתכוון ליישם את טכנולוגית האבטחה על תקליטורים בעתיד, עדיין יהיו האקרים למכביר שיפצחו את הטכנולוגיה הזו. אמנם, קרוב לודאי שאיכות הסאונד לא תהיה מדהימה, אבל למספר לא מבוטל של ילדי קולג` שיאזינו למוסיקה של מדונה באיכות סאונד פיראטית, הבוקעת מרמקולים זעירים של מערכות סטריאו זולות, לא יהיה ממש איכפת.
 
 
האחריות שמוטלת על תעשיית התקליטים, היא ליצור מערכת מבוססת מנויים, שתהיה מפתה עד כדי כך, שהיא לא תעורר בצרכנים שלהם הצורך לפצח ולהוריד מוסיקה פיראטית. כפי שרוב ריד, מנכ"ל Listen.com טוען: "אם אנשים יכולים להוריד מוסיקה פיראטית בחינם, אבל ישנו קושי במציאת דברים באיכות סאונד טובה, לרוב האנשים שיש להם יותר כסף ופחות זמן משהיה להם בעבר, לא יהיה איכפת לשלם 10 דולר (עבור שירות שמאושר על ידי התעשייה), ולקבל בתמורה חווית מוסיקה טובה יותר".

כמו כן, אם תעשיית המוסיקה באמת שואפת להפוך את ההמון העוסק בפיראטיות מוסיקלית ללקוחות שישלמו עבור שירותי הג`וק בוקס, הם חייבים להפוך את המערכת לגדולה יותר, משופרת ונוחה יותר לשימוש, מהשירותים שמציעות חברות P2P (תואמות נאפסטר), שאנחנו משתמשים בהם כיום. הם לא יכולים להציב יותר מדי גבולות על מה שניתן או לא ניתן לעשות עם המוסיקה שאתה קונה; הם לא יכולים ליצור משהו מסובך מדי לשימוש או יקר מדי, אחרת אף אחד לא יקנה את המוצר, ומוסיקה תמשיך להיות מופצת באופן חופשי, כפי שקורה כיום.

חברות כגון Listen.com (שיש לה שותפות עם כל חברות התקליטים הגדולות), ברטלסמן ויוניברסל, חושבות במפורש על דרכים להפוך שירותי P2P כמו אלה של נאפסטר וסקאוור לשירותי מנויים מוגנים; נותר רק לקוות שהן יעשו את זה כמו שצריך. ההזדמנות לעשות זאת היא עכשיו, כשנאפסטר וסקאוור עומדות בפני האפשרות הממשית של סגירתן לתמיד.

וכפי שריד רואה את פני הדברים, "קיים חלון הזדמנויות צר שבו התעשייה יכולה לספק עותק (של נאפסטר או סקאוור) במחיר הוגן, שצרכנים יוכלו לאמץ לחיקם. החלון הזה הוא החודשיים-שלושה הבאים, ואם זה לא ייעשה, או אם ייווצר פיגור של חודשים ספורים לפני שהחוויה הזו הופכת לנגישה באופן נרחב, אז הזרימה המשותפת הספונטנית של האקרים ושל עשרות מיליוני צרכנים, תיצור מערכת משלהם שיכולה לעקוף את כל מה שהתעשייה מציעה לצרכנים. ההזדמנות ליצור מכרה זהב אמנותי ענק תפוספס".
 
תרגום: הילה בקמן
הכתבה פורסמה במקור במגזין סלון.קום
הזכויות על התרגום העברי שמורות לנטוויז`ן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by