ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
נו, אז מה יהיה? 

נו, אז מה יהיה?

 
 
אורי רודריגז-גרסיא

ערפאת יכול "לבקש", "להורות" או "לכפות" על אנשיו החמושים בשטח הפסקת אש עד מחר. ספק אם יש אי מי בירושלים, בעזה או בוושינגטון שמשלה את עצמו בכך שלערפאת יש שליטה ממשית בשטח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ערפאת. התמונה המצטיירת מלמדת שצפויה לנו אינתיפאדה חמושה לעוד חודשים ארוכים
 ערפאת. התמונה המצטיירת מלמדת שצפויה לנו אינתיפאדה חמושה לעוד חודשים ארוכים   
מסממני התקופה, היא אחת מהשאלות היותר ישראליות שנפוצות במקומותינו: מה יהיה? לאחרונה אני נדרש לנבואות כמעט בכל דבר ועניין: הירקן העלה את מחירי הירקות ("עקב המצב הבטחוני", הסביר), עתיד ההשכלה הגבוהה בישראל (זה דמוגרפי, הסבירו לי סטודנטים ידענים), רוחב הפס באינטרנט ("לבזק אין תשתית בשל האינתיפאדה, מסרו "מקורות יודעי דבר") ועוד כהנה וכהנה. את גולת הכותרת סיפק נער צעיר שמכר נקניקיות בדוכן בשפיים בשבת. רציתי למרוח קצת קטשופ, לכסות על ערוותה של הלחמניה התפלה, אך לא מצאתי את האדום האדום הזה. כששיתפתי במצוקותי את הנער שמוכר בדוכן, הוא נפנף מול פניי בזעם בקבוק שבו נכרו שאריות קטשופ. "נו", צווח עלי הנער, "מה יהיה עם המצב הבטחוני הזה?".

בשעת כתיבת שורות אלו, נמצא ברק בוושינגטון לאחר טיסת עיוועים סביב רוב ארצות אירופה. הוא יושב מול נשיא ארצות הברית (לשעבר), שבודאי שואל אותו כרגע באמריקאית: "נו אייהוד, מה יהיה?". למרות שאייהוד מוקף כידוע ביועצים כחול אשר על שפת הים, לא תהיה לו תשובה טובה יותר לביל מאשר מוכר הנקניקיות בשפיים. ה"הישג" לכאורה אותו מפמפמים לתקשורת אנשי לשכתו של ברק בדבר הסכמה של קלינטון לכבד את העיקרון של "קודם מפסיקים לירות אחר כך מדברים", "הושג" כבר בשארם, לפני זה בפאריס, ומי יודע היכן בשבוע הבא.

ערפאת יכול "לבקש", "להורות" או "לכפות" על אנשיו החמושים בשטח הפסקת אש עד מחר. ספק אם יש אי מי בירושלים, בעזה או בוושינגטון שמשלה את עצמו בכך שלערפאת יש שליטה ממשית בשטח. מקור פלסטיני סיפר לי השבוע על דוגמא מצוינת לאוזלת ידו של ערפאת: לאחר הירי הראשון מהקזינו של יריחו יצא מסר בהול מלשכת ערפאת ליריחו ודרש להפסיק את הלוחמה באזור הקזינו. "מה הם עושים" זעם ערפאת, "הם חותכים את הענף עליו אנו יושבים". הקזינו ביריחו כידוע, הכניס סכום עגול (בדולרים) עם שבעה אפסים בכל שנה לקופת הרשות. הפגזות צה"ל כתגובה על הירי מהמבנה לא הוסיפו למקום ז`יטונים. ספק גם אם היזם האוסטרי שבנה את הקזינו יסכים להשקיע לירה אוסטרית בקזינו שניצב מול תותחי צה"ל. לאחר יומיים בדיוק מהוראת ערפאת התחדש הירי במקום, לכל אורך הימים האחרונים הפך הקזינו לעמדה החביבה על היורים החמושים שאנו נוהגים לכנות משום מה: "תאנזים".
 

גם הירי על גילה הוא דוגמא נוספת להיסחפותו של ערפאת אחרי האירועים, במקום לשלוט בהם. בראיון לעיתונות הישראלית סיפר פעיל פתח מקומי בבית לחם כי ההחלטה לירות על גילה היתה ספונטנית, עקב הלוחמה בבית סחור הסמוכה. "החלטנו שאם בבית סחור התושבים לא יכולים לישון, אז גם תושבי גילה לא ישנו", צוטט הפעיל. הנה כי כך הפך הירי על גילה לעניין של שגרה, ערפאת, שלא שותף בתהליך "קבלת ההחלטות" (אם אפשר לקרוא לזה תהליך) נסחף בדיעבד אחרי המציאות שהוכתבה מן השטח.

מהצד השני של המטבע, ערפאת יכול כמובן לנסות ולהפעיל יותר את השפעתו על השטח. בינתיים הוא לא מנסה, והסיבות לכך ברורות. כשערפאת מסתכל קדימה הוא רואה לפניו בעתיד ממשלת ימין. זו לא הממשלה שתביא לו הסכם בו יוכל להתגאות בפני העם הפלסטיני. ברק חי על זמן שאול, וערפאת יודע שגם אם יושיט לו חבל הצלה הרי שממילא אין לו רוב בכנסת להעביר החלטות גורליות. אצלנו מדברים כל הזמן על כך שערפאת הוא כבר "לא פרטנר לשלום", מהצד של ערפאת זה נראה בדיוק אותו הדבר, בתוספת התסריט הכמעט ודאי על הרכבה של הממשלה הבאה. ברק מנסה, לשווא, למשוך עוד ועוד זמן. ערפאת מכיר את המשחק הזה טוב מברק: הוא "יצהיר", "יחתום", "ירגיע", "יבצע" וכולי, כאשר בשטח ימשיך אחמד מבית לחם לשחק אבו-עלי עם צה"ל על חשבון תושבי גילה.

נכון להיום, הפלסטינים ממתינים. חלומם הגדול: "עלית מדרגה" רצינית בלוחמה מצד צה"ל, שתאפשר להם להגיב בהתאם, ואולי לסחוף את האזור למלחמה כוללת. נכון לעכשיו, צה"ל לא נופל בפח הזה. התמונה המצטיירת ממהלך הענינים מלמדת שצפויה לנו אינתיפאדה חמושה לעוד חודשים ארוכים. גם כוחות צה"ל בשטח כבר כמעט ו"התרגלו" ללבנוניזציה של האינתיפאדה הזו. בעצם, יכול ערפאת לדחות את המועד על הכרזת המדינה הפלסטינית ככל שירצה. בפועל זו כבר ארץ אחרת: קרובה יותר מלבנון, גרועה לא פחות.
 

נקודות לסדר:

1.
לאחרונה אני מקבל את התחושה כי "עקב המצב הבטחוני" מתנהלת המדינה פחות או יותר בכח האינרציה, ולא תמיד לטובה. הנה כי כך התקבלה בשבוע שעבר בקריאה טרומית החלטה תמוהה הגורסת כי יום ראשון בשבוע יהפוך אף הוא ליום שבתון, לטובת הדתיים שבינינו שלא הספיקו לנוח בשבת. המשמעות: שבת תהפוך בצעד הבא ליום של "עוצר מרצון", אחינו ממאה שערים יסתובבו בקניונים על חשבוננו בימי ראשון. התגובות: מספר מאמרים קטנים בעמודים הפנימיים של העיתונים ובמדורי הכלכלה. הלו? יש מישהוא בבית?

2.
קיבלתי השבוע מכתב מתנועה שמאלנית מיליטנטית הקורא לי להשתתף במשלחת ישראלים שתסייע במסיק זיתים באחד מהכפרים בגדה, "כהזדהות עם מאבקם של הפלסטינים". התקשרתי למארגן. "תגיד" שאלתי אותו, "אולי נארגן גם משלחת של פועלים פלסטינים שיבואו לסייע לי בהשלמת בניית ביתי החדש, שמתעכב זה למעלה מחודש, כאות הזדהות לאחווה בין שני העמים?". "אתה לא מתבייש?" הוא זעם. התביישתי, אבל הפלסטינים לא שמו עלי אפילו זית.

3.
נשיא איראן מוחמד חתאמי הציע בפסגת מנהיגי המדינות המוסלמיות להפוך את האזור ל"מדינה רב לאומית, רב עדתית ורב דתית". אכן, דברים כדורבנות. אני מציע ליישם את הניסיון שצברה איראן בנושא מהאזור שלה, זה שגובל בעיראק.

4.
ההתפתחויות המשעשעות (מרחוק, כמובן) סביב תוצאות הבחירות לנשיאות בארצות-הברית מלמדות אותי כמה קצר המרחק שבין גיאוגרפיה לפוליטיקה. "זוהי דמוקרטיה במיטבה" מצהירים באמריקה, ובעברית: לא חשוב מה תהיה שיטת הבחירות, כל עוד ניתן להאשים אותה בתוצאות.

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by