ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
סליחה מאהבה ראשונה 

סליחה מאהבה ראשונה

 
 
גדי שמשון

יום הולדת לגדי שמשון, והוא מתחרפן. מהטורקים הצעירים ועד מפגש רשת עם האהבה הראשונה. הזקן נהיה לירי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

"היא חגגה בחופשיות את המיניות שלה/ ואני ראיתי בזה איום/ כולם רצו אותה/ ומרוב שרציתי שתהיה/ רק לעצמי/ איבדתי אותה/ הו/ איך טורקי עם אקורדיאון / שולח אותך / לאהובת נעוריך"
(ג.ש. משורר עלום מהתקופה העות`מנית)

ימי מצב החירום הזה, קשים ככל שיהיו, מייצרים המון נושאים לטור רשת. כמו סיפורי קרבות הפינגים בחיזבאללה, שכולם כתבו עליהם ועוררו בכל המקומות את הפטריוטים הגאים להגיב בהצעה לשיגור הכותב לנסראללה או רמאללה.

אבל השבוע היה לי קשה להתחבר לזה. לא בגלל מצב החירום, פשוט היה לי יום הולדת. בגילי זו עת לחשבון נפש ולא לחגיגה. קשה להתמודד עם העובדה שאיני עוד עלם החמודות, בעל השפם העות`מאני המרשים, שאתם רואים בתמונה למעלה. זה מספיק מביך שכמה מהילדים במערכת בטוחים שאת התמונה הורדתי מאיזה ארכיון היסטורי. תודה ששאלתם, אבל לא, זה מתמונת המחזור בתיכון.
 
מאהיר קאגרי. אף רוחני
 מאהיר קאגרי. אף רוחני   
לירי ככל שאחוש בימים אלו, יש כאן קהל קטן ונאמן שדורש את מנתו. לצערי, זה לא הקהל האליטיסטי של המארקר. כשדרור פויר כותב על עיתונות האינטרנט לעומת עיתונות הנייר, הוא מקבל תגובות מקפטן אינטרנט. כשאני כותב על הנושא, סטיה ותיקה שלי, אני מקבל הודעות מכאלה שנורא משעמם להם. שיט, התרבות במדינה הזו.

אבל איך אמרו אצלנו בחטיבת הביניים "כאמל פאשה"? למה מי אלו הבריטים האלו, נראה אותם עושים שווארמה כמו שצריך. במקום לקנא במארקר על הקהל האליטיסטי (אלק אליטיסטי, הכל פרסומאים), אני לומד לאהוב את הקהל המשתעמם שלי. האנשים הטובים הללו מתעקשים, כמו תלמידים של פנימיית בנים אנגלית שחלחלה מתוקה עוברת בגוום הענוג כשהם ממתינים להצלפה, לבוא שוב ושוב כדי לסבול כל הדרך. יש ברשת 30 מיליון דומיינים, ופי עשרים לפחות אתרים, ובכל זאת, הם ממשיכים לבוא דווקא לכאן, איפה שמשעמם להם. לך תבין.

עוד נדון בנושא תגובות הקהל קצת יותר ברצינות. אבל הימים הללו לא קלים, ואני עדיין בחשבונאות של מה הסתפקתי ומה לא, ואיך לעזאזל מקשרים את זה לאינטרנט. הפזיז. פניתי לאבי הרוחני מאהיר קאגרי, שהוציא עכשיו גירסה חדשה של עמוד הבית שלו (לכחצי מכם, שלא היו ברשת לפני שנה כשהטורקי בעל האף הארוך נשלח לכל תיבת דואר ושוכפל בעשרות אתרי פארודיה, הנה כתבה על עוללות הזמיר מאיזמיר).

מאהיר 2.0 יודע את נפש קהלו, ומספק לו את האנגלית החיננית והתמונות המגוחכות שהוא מחפש. אבל עכשיו, שנה אחרי חמש עשרה הקלקות התהילה שלו כסלבריטי רשת עולמי, למאהיר יש גם מסר. "חיים להיות קצר", אומר מאהיר, "כל רגע אפשר מת ואתם צריך ליהנות. לחשוב אנשים אחרים ולעשות טוב". אתם תיצחקו נורא, אולי, אבל לי היתה יום הולדת השבוע, ובתקופות של חשבון נפש, נאמני אתא טורק יודעים למי ההארה. הפנמתי.
 
ננסי קמרון היתה בת 19 כשהופיעה כנערת האמצע בגיליון יובל העשרים של פלייבוי ב 1974. זה הסנטרפולד הכי מפורסם - הוא הודפס כפול, מלפנים ומאחור (זה התלת מימד במולטימדיה של אז). הסנטרפולד המקורי, פריט אספנים היום, נקרע כנראה בריב טיפשי אי אז. למצוא את התמונות מפעם לא היה קשה. לחפש איפה היא היום, קצת יותר. היא הופיעה באיזו סדרת טלוויזיה זניחה שהופקה על ידי פלייבוי, ובעוד סרט זבל כלשהו באמצע שנות השבעים, ואז נעלמה מהתודעה.

מצאתי את השם שלה באיזו קהילה עירונית כפרית חביבה באורגון, כחברת וועד להגנה על האגם המקומי מפני תיעוש. לרגע אחד זה היה נראה טוב מכדי להיות אמיתי. נערת האמצע של הזיות הילדות מבשילה לכדי אשה מעורבת בצד של הטובים. אבל חיפוש מעמיק יותר הראה תמונות מקמפינג של הקהילה, ומה נאמר, זו לא ננסי. השובניסטים אומרים שכל אישה נראית אחרי גיל ארבעים כמו שמגיע לה (והפולניות יוסיפו: "כמו שמגיע לבעלה"), אבל זו לא היתה יכולה להיות היא. מה עוד שלננסי מגיע רק טוב.

לא מצאתי אותה, כמה שלא חיפשתי. אם מישהו מהחפשנים שלפעמים נוחתים כאן, יוכל לעזור לברר מה עלה בגורלה של ננסי, הוא יקבל חולצה של נענע. אני עוד מתלבט אם להתנצל בפניה שבגלל שהייתי קמצן עליה מול חיליק (אחל`ה שמות היו לנוער בסבנטיז), היא נקרעה לגזרים. בכל מקרה, אם מישהו מהגולשים הרומנטיים כאן רוצה לפגוש רעה וותיקה לאותן שעות פרטיות ראשונות וקסומות, שכולנו עברנו אז - ולא מול המחשב - הן כאן. ממרילין מונרו ועד מפלצות הסיליקון האחרונות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by