ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הפסגה שאף אחד לא רוצה 

הפסגה שאף אחד לא רוצה

 
 
אורי רודריגז

פסגת שארם תביא אולי רגיעה זמנית בשטח, לא יותר. הרי גם לעראפת לא מתאים כעת להיכנס למשא ומתן בנושא המדיני. הרחוב הטעון בישראל וברשות הפלסטינית הוא שיקבע את סדר האירועים. כמו פסגות "אין ברירה" אחרות, גם תוצאותיה של פסגה זאת ידועות מראש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ערפאת ומובארק. חורקים שיניים (איי.פי)
 ערפאת ומובארק. חורקים שיניים (איי.פי)   

יש לי חבר שתחביבו הוא לחבר סיסמאות קופירייטריות לאירועים ואישים בפוליטיקה המקומית. אינתיפאדת "אל אקצא" תפסה אותו קצת לא מוכן, אבל לאחר כמה ימים התעשת, התקשר אלי ובישר לי על השם החדש, "עיד אל אטרף", ובתרגום חופשי: חג הטירוף.

פסגת שארם, כמעט כמו כל פסגה אחרת הדנה בקונפליקט המזרח-תיכוני, נכפתה על כל מארגניה ומשתתפיה כגיגית. "חג הטירוף" שמשתולל בשטחים זה למעלה משבועיים, עבר כבר את הקו האדום האחרון שלו. הלינץ` ברמאללה, והתגובה (הצפויה מראש) בעקבותיו, הבהירו לכל העולם כי כבר מזמן לא מדובר כאן במשחק של "שוטרים ואבנים" דוגמת אינתיפאדת שמונים ושבע. הפלסטינים, במערכה משומנת של יחסי ציבור ופעילות שטח ענפה הצליחו לעקוץ את ברק (ואת ישראל כולה) במשך שבועיים, עקיצות כואבות. ברק נזהר מלבצע "עליית מדרגה" מטעמו, מחשש דעת הקהל העולמית, בא הלינץ` ברמאללה וטרף את הקלפים.

לדעתם של רוב הפרשנים לעניני ערבים בישראל מעמדו של עראפת הולך ונחלש, אין לו כבר שליטה ממשית בשטח. אישית, אני נוטה לקחת בערבון מוגבל פרשנויות ישראליות על מנהיגים ערבים, בשל חוסר האובייקטיביות (המתבקשת) המתלווה לעיתים לפרשנויות ממין אלה. פרשנים הספידו כבר את עראפת, כמו את אסד האב עשרות פעמים, ובכל פעם קמו השליטים ה"חולים" ממיטת חוליים והוכיחו בשטח שכוחם במותניהם. עראפת, כמו המנהיגים האחרים המשתתפים בפסגה, נדחף לפסגה זו על ידי המנהיגים עצמם, לא על ידי האיש ברחוב בעזה, בקהיר, בעמאן או בג`דה. ההפגנות הסוערות במצרים, בירדן וברחבי העולם הערבי, כמו גם איתותים ברורים מהרודן בבגדד, אילצו את מובארק להסכים ולארח את הפיסגה בשארם, בחריקת שיניים.
 
ברק. נדחף על ידי דעת הקהל (איי.פי)
 ברק. נדחף על ידי דעת הקהל (איי.פי)   

עראפת מגיע לפסגה הזו כמנצח: הוא ישיג את מטרתו ויגיע לפסגה הערבית כאנדרדוג שנמצא ב"מלחמה עם הציונים על אל-אקצא". עראפת קורא את המפה הפוליטית בישראל: גם האנליסטים שלו מספרים לו שתוך מספר חודשים הוא יצטרך לדבר עם ביבי או עם שרון. אין לו בררה במצב זה אלא להקצין עמדות, ולקבל את תמיכת העולם הערבי. הפרשנים הישראלים משחקים לו ישר לידיים: הם בעצמם מכריזים בתקשורת הישראלית שלעראפת אין שליטה ממשית בשטח, מה שנותן לו לגיטימציה להמשיך וללטף את פעילי ה"תאנזים" והחמאס, להנמיך את האש מתחת לתבשיל האינתיפאדה החדשה אך לא לכבות אותה. במקביל, הוא זורה חול בעיני כל העולם: מישהו באמת מאמין שפעילי החמאס ששוחררו מהכלא הפלסטיני "הסגירו את עצמם בחזרה" כפי שדיווח עראפת? אכן, ימות המשיח בעזה: אנשים נכנסים לכלא מרצונם.

גם ברק הולך לפסגה הזו כמי שכפאו שד. הוא יודע שחתימתו של עראפת על המסמך שסוכם בפאריז שווה כקליפת השום. הוא יודע שהשאלה האם עראפת שולט או לא שולט בשטח אינה רלוונטית: השאלה האמיתית היא האם עראפת רוצה לשלוט בשטח, והוא לא, לפחות עד הפסגה הערבית. לברק יש שיקול נוסף והוא: דעת הקהל בארץ. כרגע, דעת הקהל בישראל דוחפת את ברק קרוב יותר לשרון, רחוק יותר מקלינטון. ברק מהלך על חבל דק: פיגוע אחד, חיילים או אזרחים ישראלים שיפגעו או יהרגו ע"י הפלסטינים במהלך הפסגה יטיסו אותו משארם היישר לאריק. הערכתי האישית שיש סיכוי גבוה שתרחיש מעין זה יקרה: לעראפת יהיה נוח שברק "יפוצץ" את הפיסגה, הוא כבר ידאג למניפולציה המתאימה, ויחזור כמנצח לעזה.
 
הפגנות פלסטינים בשטחים. הרחוב הטעון  יקבע את סדר האירועים, לא ערפאת (איי.פי)
 הפגנות פלסטינים בשטחים. הרחוב הטעון יקבע את סדר האירועים, לא ערפאת (איי.פי)   
בביקורי בבית-לחם בשבוע שעבר השלמתי חלק נוסף בפאזל של הרחוב הפלסטיני, והשפעתו על המנהיגים והאירועים בשטח. מתחת לפני השטח, קיימת תסיסה גוברת והולכת נגד משטרה המושחת של הרשות הפלסטינית. כרגע, עדיין "מפחדים להרים ראש" כפי שסיפר לי בעברית צחה תושב העיר: רבע מתושבי עזה מועסקים בצורה זו או אחרת ברשות הפלסטינית, זהו איום כלכלי משולב באפקט "האח הגדול" שנמצא בכל מקום. עראפת שומע את הקולות, והוא מרוויח במהלך הזה פעמיים: הוא גם מסית את תשומת ליבם של תושבי הרשות לאינתיפאדה החדשה, וגם מקרב אליו את העולם הערבי ש"מבין" יותר צורת שלטון כזו מהעולם המערבי. עראפת ימשיך את אינתיפאדת אל אקצא בכדי לדחות את השאלות שישאלו על ידי הרחוב הפלסטיני, כמו גם על ידי המעצמות המערביות שתורמות בנדיבות (בינתיים) למשטרו המושחת. האינתיפאדה תימשך עוד זמן רב, עראפת רוצה שקט גם ליורש שלו.

פסגת שארם תביא אולי רגיעה זמנית בשטח, לא יותר. גם לעראפת לא מתאים כעת להיכנס למשא ומתן בנושא המדיני, אריק יכול להיות רגוע. הרחוב הטעון בישראל וברשות הפלסטינית הוא שיקבע את סדר האירועים, לא קופי ענאן, לא ברק, לא עראפת. כמו פסגות "אין ברירה" אחרות האופייניות לאזור, גם תוצאותיה של פסגה זאת ידועות מראש.
 
 

הערות לסדר:

1.
מי שמתרשם מהמילה "סגר" צריך לבקר במחסום בית לחם - גילה. בשעות הבוקר יש שם תנועה ערה של פלסטינים שיוצאים לעבודתם בישראל: מול עיני החיילים הם עוקפים את המחסום דרך השדות, מגיעים למנזר מר-אליאס או לשכונת גילה עצמה בשטח ירושלים, וחוזרים באותה דרך. אירוני יותר הוא יחסם של הישראלים להעסקת פלסטינים: תושבים מההתנחלות אפרת הודו בפני כי באפרת, כמו בהתנחלויות אחרות, ממשיכים להעסיק עשרות ומאות פלסטינים בישוב. הסגר נראה מרשים בטלוויזיה, פחות בשטח.

2.
לרשות הפלסטינית יש אויב חדש: הטלוויזיה האיטלקית. אתרע מזלו של צוות הטלויזיה האיטלקית והוא היה ברגע הנכון במקום הנכון ברמאללה. נסיונות של הרשות להחרים את סרטי הצילום לא צלחו, והתמונות המזעזעות שטפו את רשתות הטלויזיה בעולם. כעת, כל דובר איטלקית נרדף ברשות, ורשתות הטלויזיה האיטלקיות הוציאו את כתביהם מהשטח. הפוך על הפוך, דווקא ברומא היה מקובל להרוג את השליח שהביא את הבשורות הרעות.

3.
ביבי שותק מאז התחילו האירועים בשטחים, כאילו גזר עליו נדר שתיקה. בקשות לראיונות מכל כלי תקשורת ישראלי או עולמי נענות בשלילה, אין פוצה פה ומצפצף גם כששרון מדבר על אחדות. זה השקט שלפני הסערה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by