ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
יש סקס אחר, מסתבר 

יש סקס אחר, מסתבר

 
 
שירה גל

שירה גל שמה נפשה בכפה והציצה לחדרי המיטות של הבלוגרים הישראלים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפורנו החוצלארצי כבר לא עושה לנו את זה. אחרי שנים של שבדיות צוהלות ותאילנדיות ממצמצות התחיל העם הציוני המזיע להרגיש שמשהו כאן לא תקין. אף בלונדה בבייבי-דול לא נתקעה עם הפורשה על איילון והתחננה לטיפול עשרת אלפים מיידי, אף שליח פיצה לא נראה כמו משהו שהיית מכניסה למקלחת בזמן שאחותך התאומה מתארחת אצלך, ואף אישה, בין אם היא מכבדת את עצמה או לא, לא תסכים שתכניס לה למיטה תנוחות בשם "הדרקון הזועם" או "האמזונה הבוערת"

אז מה יעשו בני ישראל המתוסכלים? ימשיכו להריץ בגוגל חיפושים אופטימיים עד כדי גיחוך ("מאיה בוסקילה בעירום", "טלפון של מאיה בוסקילה בעירום" וכו'), יאספו תמונות של איברי ניגרים כמו שאוספים קלפי דיג'ימון, ויחלקו עותקים זולים של קלטת לוהטת \ כוכבת זוהרת בתור שי לחג. כך זה נמשך ונמשך, עד שאפשר למדוד את רמת השיעמום על פי זרמי ההתרגשות שמעוררים סימני המתיחה של ויקי כנפו.

ובכל הזמן הזה, בתוככי עולם הבלוגים, רוחשת קהילת תוססת ולחה של עשרות חרמנים מתוצרת הארץ, שרצים לספר לחבר'ה מעללים והילולים עוד לפני שהמיטה מתקררת. טיפוסים תמימים למראה כמו מיטל מהפקולטה או שגיא מהחדר-כושר פורקים כל עול מילולי כשהם מתבודדים עם המקלדת בחדר חשוך, והתוצאה היא מגוון רחב של סיפורי זימה הזויים, מטורפים ונטולי צנזורה – והכול בשפת הקודש.
 
 
החטאים של איריס ידועים בבלוגספרה מזה זמן רב. עשר שנים של נישואים לאותו אדם יכולים לגרום לכל אישה לסמן טריטוריה בכל מקום אליו היא נכנסת ללא ליווי מבוגר. אם זה באילת, ספריית הוידאו, גן ילדים ואפילו שירותי הנכים בקניון. מגוון הטיפוסים שביקרו אצל איריס גם הוא מרשים ביותר – דתיים, מוכרים בקיוסק, רופאי שיניים ושאר בררה מהרחוב – כולם מוצגים אחר כבוד ברשימת החטאים, ממש בין המתכון לקרפצ'יו לתיבת המסרים.

הבעיה היא, שמלבד ספירת המלאי המרשימה אין אפילו מילה אחת בבלוג של איריס שעושה נעים בשושנית. כל סיפור זימה עובד לפי אותה מתכונת פרווה: הגעתי, הייתי כוסית, קיבלתי, הלכתי. תם ונשלם.

אולי זה בגלל הגיל. כנראה שבשלב מסויים בחיים את כבר לא רואה טעם לייפות את הסיטואציה בתיאורים על רכות העור או נוקשות הזיפים. 'מפ33יצה' הצעירה, לעומת זאת, מפרסמת בצחקוק נבוך וסומק בלחיים סיפורים אירוטיים ושירי אהבה על השתרללות עדינה בסגנון הרומאן הרומנטי – שם נגיעה בתפיחה שבמכנסיו, כאן ליטוף חושני של ישבנו המוצק, לקיקות ונישוקים, הצוף שבין רגלייה ופריחת שדיה עד שאפשר להשתגע. דניאל סטיל מעולם לא ניסחה את זה טוב יותר.
 
 
הכול עניין של השקפה, מסתבר. בעוד הנשים משחקות את משחק הגיישה החושנית על רקע קשת בענן ואמבטיות חמות, הזכרים מנהלים רודיאו שיגולים למופת וסופרים קונדומים משומשים באסלה. כמו למשל גילי. גילי זה ובלוגו המושמץ "דברים שלא כדאי שאמא שלי תקרא" עומד בקטגוריית הויקינג הקשיח של הבלוגספירה. גילי הקדיש את הטיול של אחרי הצבא לשידרוג יכולות הביצוע שלו לרמה מקצועית (בסטנדרטים של תאילנד). וכך, במשך ארבע חודשים, חשף פעילות מינית שעצם קריאתה מעבירה תחושה לא נעימה של הידבקות במחלות קשות-הגייה.

בכדי להבין לעומק את עלילות גילי והתאילנדיות ראשית יש ללמוד את הפירושים לביטויים הצבעוניים השזורים בפואטיות לאורך הבלוג, כדוגמת פקפוקים, קבבים, שאיבות, לפיתות ועוד. פוסט ממוצע של גילי נראה בערך כך (כולל צנזורה): "אני מביא לה (ביטוי פולקלוריסטי) ופתאום משום מקום הקוריאני מופיע, מפרק בקבוק (פרסומת) שלם ל(ביטוי עממי) שלה ונעלם. אני (פולקלור) במכה ומנסה עוד פעם (עממי), אבל, אין, לא עובד".

למרבה האימה, זה לא הטקסט הכי חודרני שמסתובב בבלוגים. באיזור הוורוד של בלוגי ה- "גאווה" מדלגים ההומואים בעליצות בין מקלחות וחדרי שירותים ומשאירים אחריהם שובל ניחוחות גוף חד משמעיים ונערים חסונים שתמימותם אבדה להם אחת ולתמיד. אם אי פעם תהיתם מהן הסטיות המסתוריות שמתרחשות במעמקי הארון, כל מה שאתם צריכים לעשות כדי לפרוק את סקרנותכם זה לעמעם את האורות, ולהקריא בקול רם ובחושניות דרמתית את סיפוריו של "חרמן צעיר" בעיר הגדולה.
 
 
הו כאן מתגלה עולם הפורנו הישראלי בכל הדרו - הבנים, בלי קשר לנטיות מיניות, מתייחסים אל הסטוץ העומד מולם כמשימה צבאית אשר יש לבצע אותה על הצד הטוב ביותר, ומספקים לקורא הנלהב רק את התיאורים הטכניים בשילוב של גרפיקה מתקדמת. בתום המשימה מושלכת המטרה המשומשת למאגר הזיכרונות והגיבור ממשיך הלאה בכיבושיו, בלי קישקושים נשיים על מה לבשתי כשפגשתי ושאר ליטופים בעובי קרם גוף.

אך אין זה מדוייק לסטגמת כך על מנהגי הפורנו הקלוקלים של הנשים. הרי ישנן בנות, ישנן בנות, אשר יוצאות עם כל אחד, וברגע שענן החום משתלט על מוחן, הן הופכות להיות מילואימניק מחורמן. הבעיה עם הנקבות האלו, שאחרי שהסיפור נגמר הן חוזרות לסורן וממלאות את הבלוג בתמונות סקסואליות של חתולי השכונה. מה הפשר? אין קשר.

נשים יישארו לנצח ילדות בנות שמונה הכמהות לבן זוג שיבוא איתן לפינת הליטוף להתפעל מהארנבת , ואילו הגברים יאמינו בכל כוחם כי מדובר בעצם בארנבת מטאפורית, כמו שהם מאמינים בתמונות הסאדו מאזו המפוברקות שהם מורידים בקאזה, כמו שהם מאמינים שה-25 סנטימטרים זהו הגודל הממוצע וכמו שהם בטוחים לחלוטין שכל הכתוב בפורנו-בלוגים הוא אמת לאמיתה. תהיו בריאים, אני אומרת. העיקר תחושת הציונות.




הכתבה פורסמה מחדש במסגרת חגיגות חמש שנים לישרא-בלוג
בחזרה לפרויקט
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by