ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
השקט שלפני המהפכה  

השקט שלפני המהפכה

 
 
גדי שמשון, דביר וולק

לכאורה, האינטרנט בישראל עבר השנה מהפכה. כנראה שלא גילו לנו, כי למרות שהיתה כאן התקדמות ניכרת, הרשת הישראלית היא עדיין מקום דל בתוכן, דל במשתמשים, ודל בכסף. ואם זה לא מספיק, אז אחרי הנפילונת בנאסד"ק היא גם דלה בחלומות. אבל המהפכה עוד תגיע, ובקרוב, שלא יהיה לכם ספק. גדי שמשון ודביר וולק מסבירים מה חסר כדי שזה יקרה, ומסכמים את השנה שעברה על הביצה


 
 
 
 
 
 
 
 
 
עיתונאים מתחילים לקלוט את החידושים הטכנולוגיים (מתוך `נערתו ששת`)
 עיתונאים מתחילים לקלוט את החידושים הטכנולוגיים (מתוך `נערתו ששת`)   

סיפרו לנו שהיתה פה מהפכה השנה. אנחנו קמים בבוקר, ממהרים לעבודה ורואים שהאוטובוס לא הגיע כי הנהג בדיוק נכנס לוויינט ולא מצא את היציאה, אבל היי, זה לא נורא כי בינתיים אנחנו יכולים לגלוש דרך הסלולרי ולדעת מה מזג האוויר ושערי המניות (או מה זה הנחש המוזר הזה שמטפס לנו במעלה המכנסיים). מבטיחים לנו שאוטוטו אנחנו טסים לניו יורק בשתיים וחצי דקות, שנהיה מחוברים כל הזמן וננהל את החיים שלנו דרך הרשת. מה, באמת ? שיט, לא סיפרו שזאת מהפכה.

יצא לכם פעם לקרוא ידיעה בעיתון על אירוע שקרה בשכונה שלכם או שהייתם עדים להתרחשותו? מכירים את התחושה הזאת, טיפה מרוגשת, טיפה מרירה, שבה אתם קוראים איך המציאות מתעוותת קלות ברגע שהיא מטופלת על ידי התקשורת? ככה אנחנו מרגישים כשאומרים לנו שהיתה פה השנה מהפכה. כי נכון שדברים התקדמו פה בשנה האחרונה, אבל המהפכה התרחשה בעיקר בתודעת התקשורת, אחרי שחיברו את כולם לרשת והמנהלים המסחריים התחילו לחייך משטף מודעות הדרושים להי-טק.

האינטרנט בישראל, לצערנו, הוא עדיין מקום קטן שרחוק מהבום האמיתי שלו במקרה הטוב, ואפשר להגיד עליו דברים הרבה פחות מחמיאים במקרה הרע. כך או כך, מה שראיתם השנה היה רק הקדמה להקדמה למהפכה שתגיע. לא מן הנמנע, ודי הרבה סימנים מורים על כך, שזה יקרה השנה - אבל כמה דברים עוד צריכים לקרות.

התקשורת מתקוונת

בשנה האחרונה אנו מעלעלים בעיתונים, שומעים רדיו וצופים בטלוויזיה, והיינו כחולמים. אנחנו עוד זוכרים את הימים בהם כדי שהודעה לעיתונות על אתר תזכה להתייחסות כלשהי, היה הכרח להדפיס את כל עמודי האתר ולשלוח לעיתונאי, שלא יסתבך. עושה רושם שהתקשורת הישראלית, על אפו וחמתו של רזי ברקאי שהתפלא עמוקות שפסק הדין במשפט מיקרוסופט הגיע לעמוד הראשון של הארץ, מתחילה להפנים את העובדה שיש אינטרנט. באמת הגיע הזמן.
 

נאפסטר ואודיגו זכו לשערים במוסף הארץ, מעריב וידיעות החלו מוציאים מוספים שבועי נרחב, במוסף שבעה לילות של ידיעות אחרונות מתפרסם טור תרבות דיגיטלית ואפילו לערוצי הטלוויזיה מתפלק מדי פעם משהו בכיוון. ושיובן, אנחנו לא מדברים על מדורי הכלכלה, ידיעות ההנפקה והיא-בה-יה סביב עוד תאגיד מזון שמשקיע בפורטל לחלבה. סוף סוף מחלחלת לתקשורת העובדה שיש דבר כזה, סגנון חיים דיגיטלי, ושהוא עניין יותר חשוב לחיים של כולנו, גם ובמיוחד חייהם של אלו שלא התחברו עדיין, והוא יהיה אתנו לתמיד.

לרשת יש כוח פדגוגי די משכנע, ומה שלא יעשו תחושות הבטן והפחדים משינוי, תעשה המציאות. זה לא קל לעיתונאים, האמונים על מקומם הייחודי בשרשרת הפצת המידע, לקבל את השינוי העמוק האמיתי שמהפכת האינטרנט הביאה אתה. אבל התהליך הזה בלתי הפיך. וכשמתברר לעיתונאי מידיעות אחרונות, נניח, שהוא לא צריך לצאת מוקדם בבוקר מהבית כדי להתרפס מול המנהל הרומני של הארכיון במערכת רק כדי לברר כמה תקליטים הוציאה קרן קרפנטר, כשהרשת הופכת להיות חלק משגרת העבודה שלו, הוא כבר יכתוב עליה אחרת. וכשאפילו מיכאל הנדלזלץ, טכנופוב לא קטן, מתוודה בהנאה על הכיף שבלהזמין ספרים באמאזון, וזה אפילו כבר נחשב פאסה לכתוב את זה - אנחנו, לפחות, צובטים את עצמנו, בהנאה. האמת, אנחנו מאוד אוהבים לצבוט את עצמנו לאחרונה, אבל על כך בכתבה אחרת.
 

שמעתי חדשות באינטרנט

פורומי השמועות כמקור עיתונאי (איורים: נגה רויך)
 פורומי השמועות כמקור עיתונאי (איורים: נגה רויך)   
לפני כמה שבועות פורסמה במעריב הידיעה שיזהר נבו זכה גם בכספת, אבל צילמו תוכנית דמי שבה הוא מפסיד ואחר כך הפיצו על זה שמועות כדי ליצור הפתעה. נכון שהידיעה פורסמה במסגרת טור טלוויזיה ולא כידיעה חדשותית, ונכון שנכתב בה שמדובר בשמועות שמתרוצצות באינטרנט הזה, ונכון שהיה מדובר בסופו של דבר בקשקוש מוחלט, אבל במעריב דיווחו על כך, וזה לא היה קורה כל כך מהר לפני שנה.

האינטרנט קיבל השנה דחיפה רצינית כמקור אינפורמציה שמצוטט בתקשורת, אבל באופן לא כל כך מפתיע, הדחיפה הזאת באה לא מהצד הממוסד של החדשות האינטרנטיות (אחרי הכל, לפני שנה בדיוק היו בארץ אתרון וחצי שפרסמו חדשות מתעדכנות און-ליין, היום יש קרוב לעשרה, אבל אף אחד מהם, כולל וויינט, שעושה עבודה מהפכנית בתחום, עוד לא הצליח להתעלות כמקור חדשות ולספק סקופ רציני באמת), אלא דווקא מפורומי השמועות.

זה קרה במקביל למגמה שהפכה בבת אחת את צווי איסור הפרסום לפמפלטים מיושנים וחסרי ערך, ושבמסגרתה פורסם כל סיפור שמישהו ניסה להשתיק ברחבי הפורומים המרכזיים בארץ. האונס של לינור אברג`יל? פורסם באינטרנט. האיידס של עופרה חזה? בהחלט. התלונה נגד יצחק מרדכי? ניחשתם נכון. רציתם לדעת משהו? זה היה קודם כל באינטרנט. מהר מאוד התחיל כל עיתונאי שמכבד את עצמו לסרוק את פורומי השמועות המובילים, בעיקר ברוטר.נט, בתורו אחרי סנסציות נסתרות.

הסיבה שדווקא המשתמשים והאתרים הפרטיים שמו את האינטרנט על מפת סדר היום החדשותי, ולא האתרים הממוסדים, היא בדיוק מה שמבדיל את האינטרנט מכל מדיום אחר, ואנחנו מאוד תקווה שזה מתחיל לחלחל לתודעתם של המוזסים למיניהם: באינטרנט הכוח באמת נמצא אצל המשתמש, קלישאתי ככל שזה יישמע. נאפסטר, הפורום של רוטר, רשימת הדיוור במשרד שמספקת לכם פורנו, בדיחות ושמועות בשידור חי. זה הכל על אותו עקרון - Peer to Peer. והוא הוא המהות של הרשת.
 
 

אז מה זה תוכן עברי באינטרנט?

אנחנו זוכרים, פעם, לא היה פה כלום, באינטרנט הזה
 אנחנו זוכרים, פעם, לא היה פה כלום, באינטרנט הזה   
אחד מאיתנו, זה הקשיש והנרגן יותר, הרים השבוע את עיניו מהמסך ופלט "איך זה שכולם מדברים על התוכן באינטרנט, ועדיין אין מה לקרוא ברשת?". "תראה סבא", אמר לו השני, "ראשית, אסור לך אף פעם לשכוח שאתה לא קהל יעד באינטרנט, ושנית, זה שהסוליטר פתוח על כל המחשב שלך לא ממש נותן לך לראות איזה תוכן יש באינטרנט בישראל, אם בכלל".

כל כך הרבה אנשים, שפעם הכרנו במסדרונות של המקומונים שעבדנו בהם, מתפרנסים מ"תוכן באינטרנט" בזמן האחרון, כל כך הרבה מילים, משפטים, תמונות, ציורים ואפילו חלונות וידיאו קופצניים נראים ברחבי הרשת הישראלית, ובכל זאת אנחנו, ולא רק אנחנו, מסתובבים בתחושה שעם כל הכבוד, זה עוד לא מספיק ומשהו עוד חסר. בהתחשב בזה שאנחנו עובדים בזה, זה אפילו קצת עצוב.

"לא יודע", אמר האחד, ושפשף באנחה את הברך שנדפקה על המדרגות של קופת החולים זמנהוף, "אני זוכר את הימים שבאינטרנט כאן לא היה כלום, ואני מסתכל על היום, שיש לך כל כך הרבה אתרים, ועיתונאים, ועורכים, וכותבים, וציטוטים של מניות ותחזית מזג האוויר, ועכשיו יש בחורות אמיתיות באינטרנט, ואנחנו כבר לא צריכים לעשות דאחקות ולזייף האחד לשני באיסיק, אבל עקרונית אין ממש הבדל. עוד אין מספיק תוכן באינטרנט, ואני אומר לך את זה בתור מישהו שאפילו דרור פויר פעם אמר עליו שהוא מבין".

 
"זה שאני מקבל לינק לנגיד, אפילו כתבה במעריב, הופך אותה לתוכן באינטרנט", לאט השני בערגה. האחד שתק. "כשאני לא תלוי יותר בחבילה שארזו בשבילי בעיתון אלא אורז אותה בעצמי עם החברים שלי, זו השבירה של ההיררכיה התקשורתית המקובלת, וזה בעצם מה שעושה תוכן לאינטרנטי. זה שהשליטה היא בעכבר שלנו".

"מה שאתה אומר זה נכון", ליטף האחד את העכבר בדרכו ליציאה (הקשה, הקשה, אבל מצאנו פירצה) מאתר וויינט. הוא הסתכל שוב על מסכו של השני, שהבחורה שלו, שישבה חולה בביתם, בדיוק שלחה לו רשימת קניות לתרופות ומרק עוף, ואז במחשבו שלו, שם זהרו מיטב אתרי האינטרנט העבריים, ובכולם כתבות קצרות ורושפות בענייני דיומא. "וזה אומר שרוב הזמן", הוא הוסיף באותו קול גברי וסמכותי שלפעמים יוצא לו אם התחתונים לוחצים מספיק, "התוכן באינטרנט במצבו דהיום, כשאף אחד לא שם עליו מספיק משאבים, זה לעשות כמו שעושים בעיתונים ובמקומונים, רק בפחות כסף וזמן, מה שבהכרח יוציא אותו מחופף אפילו יותר מהמקובל".

ואחרי עוד מחשבה קצרה הוא הוסיף "ועדיין, ההבדל העקרוני בין התוכן באינטרנט של אז לזה של היום, זה שיש בנות וזה לא רק אנחנו שקוראים האחד את השני".

ואם יש פה בנות, אז איפה הן? בחלק השני של הכתבה - לחצו כאן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by