ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אליק בליק רון 

אליק בליק רון

 
 
אורי רודריגז

הקרע בין החברה היהודית לערבית בישראל מעולם לא היה גדול יותר, ונדמה שמי שאמור למנוע את השבר עסוק במשחקי ילדים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זה שלנו (מתוך האתר הרשמי של עיריית ירושלים)
 זה שלנו (מתוך האתר הרשמי של עיריית ירושלים)   
באחד מביקורי באסיה, נזדקקתי לשרותיו של בעל-מקצוע במחוז נידח של הודו. כשנכנסתי לחנותו, מיהר בעל החנות לקום ולהציג את עצמו: "שמי ראמש" אמר, "וזה האלוהים שלי, גאנש" הוסיף בהצביעו על תמונה בקיר מאחוריו. הצגתי את עצמי לראמש, ואף הנהנתי בנימוס לאלוהים המקומי התלוי על הקיר, מעין יצור כלאיים של אדם ופיל. "הראה לי בבקשה תמונה של אלוהיך" ביקש ראמש בנימוס. הסברתי לו, כי אין לי תמונה של אלוהי. "יש לך במלון? תביא לי מחר?" התעקש ראמש, ואני הסברתי לו כי לאלוהים במקום ממנו אני בא, אין תמונה כלל. ראמש נדהם. "כמה מקדשים יש לאלוהים שלך?" שאל, בנסותו להציל את כבודו האבוד של אלוהי. "למעשה" גמגמתי, "יש לו רק מקדש אחד…וגם הוא די הרוס ונותר ממנו בקושי קיר". ראמש השתתק לדקה ארוכה. "עכשיו אני מבין" אמר לבסוף בטון של השתתפות בצערי, "למה שומעים על כל כך הרבה צרות במדינה שלכם. פשוט, אין לכם אלוהים".

נזכרתי בקונפליקט הדתות המשונה הזה, דווקא בשבוע בו הורחב הבקע הגדול שבין החברה הישראלית לערבית. מתחילת המאה הנוכחית הולך ומתרחב, הולך וגדל הבקע. עתה מאיים ניצב אליק רון להפוך את הבקע לשבר, השבר הסורי-אפריקאי החברתי-דתי. בין היהודים לערבים במדינת ישראל אין קונפליקטים דתיים מרחיקי לכת דוגמת הודו. היהודים כערבים, מאמינם באל אחד, חולקים מנהגי תפילה דומים (יחסית) במהותם, אפילו מתפללים באותו מקום: זה מצד מערב (הכותל המערבי) וזה ממזרח (אל אקצה), והתפילות מגיעות (או שלא) לאותה חלקת שמיים.
 
זה גם כן? (מתוך האתר הרשמי של עיריית ירושלים)
 זה גם כן? (מתוך האתר הרשמי של עיריית ירושלים)   
ההבדלים מתעצמים בדרך ממקום התפילה לבית. זה נוסע בדרך מרוצפת, נקיה, נוחה ומוארת, ואילו השני שם פעמיו בשביל עיזים, שלעת מצוא ישמש גם כתעלת ניקוז למי שופכין. זה יגיע אחרי התפילה לביתו הממוזג והמאובזר, השני יעבור בדרך הביתה במעיין, ואף יקושש כמה זרדים בדרך לחימום ארוחת הערב. שני עולמות מקבילים, שלעיתים יתנגשו זה בזה בעזרתם האדיבה של נציגי הדת (הרב עובדיה מחד, השייח יאסין מאידך), וימשיכו בדרכם, עולם ועולמות כמנהגם ינהגו.

במרווח הזה שבין העולמות, מרגישה התנועה האיסלמית כדג במים. מהבקע הזה יוצאים קולותיהם של המטיפים האיסלמיים המוצאים סימוכים (שלא היו ונבראו) בקוראן לחיסולה של מדינת ישראל, מהשבר הזה נתגלו וצצו השבוע 41 אזרחים ישראלים שזממו לפגוע במדינה ואזרחיה, מהמרווח הזה שבין העולמות מפיח ח"כ בראכה חמצן באש ההסתה הפוליטית.

ניצב אליק רון שימש בימים עברו כמפקד מחוז ש"י (יהודה ושומרון) של המשטרה. לזכותו, אוכל להעיד כי רון עשה את מלאכתו נאמנה: הוא היה איש המשטרה היחיד שנלחם מלחמת חורמה בתופעת גניבות הרכב, גם מהמתנחלים הקיצוניים הוא לא מנע את נחת זרועו. אולם במלחמה כמו במלחמה, ישנם נפגעים, ועקב רגישותו של האזור והאוכלוסייה הבינו בפיקוד המשטרה שאין מנוס מלהעביר את רון לאזור "רגיש" פחות. בהיותו קצין משטרה טוב, הוחלט לקדמו, ולהעבירו למחוז הצפון. אולם גם בצפון דבק רון בתדמית ה"קאובוי" החביבה עליו: פעם רדף במרדף מסוכן אחר צעיר שנהיגתו היתה "פרועה" בעיניו, בפעם אחרת ניצח על קרב יריות כשבית הספר התיכון של אום פאחם משמש כשדה המערכה. טועים נבחרי הציבור הערבים בפרשם את התבטאויותיו של רון כהתבטאויות פוליטיות: האיש הוא קאובוי ברמ"ח איבריו, התבטאויות ממין אלה (זאת גם הוא בודאי יודע), לא יקדמו אותו ולו סנטימטר אחד לכס המפכ"ל או לכל כס אחר.

החברה הערבית-ישראלית עומדת בשנים האחרונות מול אחד מהמשברים הקשים בתולדותיה. אמנם, רמת החיים של עמיתיהם הפלסטיניים נמוכה לעין ערוך, התל"ג של עזה לא מתקרב אפילו לזה של אום פאחם. אולם לפלסטינים יש דבר אחד שאין לערבים הישראלים: התקווה. את התקווה הפלסטינית מספק ערפאת: הפלסטינים חיים "על זמן שאול" עד שיבואו כולם לשתות מהים של עזה, כשם שהבטיח הראיס. ערביי ישראל יודעים שאף אחד לא יבוא לשתות מהביוב שזורם ברחובות כפריהם, גם אף אין מי שיבטיח להם. על רקע זה פורחת בימים אלו תנועת ההתנגדות האיסלאמית: באין פוליטיקאים שיבטיחו את העולם הזה, מבטיחים המטיפים האיסלאמיים את העולם הבא.
 
אליק רון ודומיו לא יכולים לעצור את התרחבות השבר. התבטאויותיו של רון נגד ראשי הציבור הערבי בארץ היו בגדר "שליפה מהירה" בטרם ישלוף (לדעתו של רון) הצד השני. אולם רון לא פירק את האויב מנשקו, גם לאחר מעצרם של ארבעים הגברים. ברק יכל, לו רצה, לפרוק את נשקה של ההסתה האיסלאמית. במסגרת ה"המהפכה החברתית" שלו, יכל ברק לכלול כפרק מרכזי את פרוייקט השוואת תנאיה של החברה הישראלית על כל זרמיה. ברק בחר לפרק את משרד הדתות, להבטיח מני הבטחות שונות ומשונות של בחירות, שיחזיקו מעמד עד הברית הבאה עם ש"ס, בדיוק כמו גיוס בחורי הישיבות. בתקציב המדינה הבא מופיע רק גידול מזערי בהקצבות למגזר הערבי. אם זה יימשך כך גם בשנים הבאות, גם הכדורים באקדחו של רון יגמרו לבסוף.
 
 

הערות לסדר

1 בקול תרועה רמה נפתחה אמש האולימפיאדה לשנת אלפיים. לפי מה שנראה כרגע, אם תעלה ארצה מדלייה אולימפית, הרי שרוב הסיכויים שגם בעליה יהיה עולה חדש מחבר העמים. לתשומת לבך, חבר הכנסת סוויסה.

2 אביר האתיקה העיתונאית אמנון דנקנר, גילה לאחרונה שהוא "חושב יותר ויותר" כמו קהל המתלהמים של ש"ס, ואף טרח להצהיר זאת בהפגנה הבלתי חוקית מול כלא מעשיהו. אני מבין את דנקנר פחות ופחות, אלא אם כן החליט האחרון ללכת לפוליטיקה, אז גם אתייחס אליו פחות ופחות.

3 בכיים של קציני צה"ל טרום כל שנת תקציב מאוס יותר ויותר משנה לשנה. זכור לי שצה"ל כונה לא אחת "צבא קטן וחכם", התואר "בכיין" לא מוסיף לו כבוד, לא בארץ ולא מחוצה לה.
 
לתגובות: polity@nana.co.il
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by