ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
פצח את המגיב 

פצח את המגיב

 
 
תומר ליכטש

תומר ליכטש חדר לנפשו הסוערת של הטוקבקיסט ומצא שם את האמת הגדולה מכולן. ויש גם סיפור קטן על רוצח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
המערכות הטיוטתיות הגדולות
הולכות ומסתגננות –
וחלק מהסיגנון שלהן
פונה נגדן.
 

1

במהלך שוטטות-רשת חצי-אוטומטית, אגב קריאה של טקסט לא מסויים, הובלתי והוּבלתי לאתר חדשות ובו אחת מאותן הידיעות המרגיזות. בלי היסוס גללתי את מתחם הקריאה אל מתחם התגובה, וכפתור ההוספה כבר לחוץ, וכבר עיצומה של מלאכת ניסוח בסגנון מחושב מאוד ובדוי מאוד תחת שם שקרי מאוד, כמובן.
 

1.2

אותו רגע תקף אותי הטוקבק. לרגע, נהייתי אחוז בדיבורַחוזר. הייתה זו תחושה מעורבת של אחריות ובצע באווירה גורלית למדי, שבבת אחת – התחלפה בתחושה עמוקה של ביזוי. איבחת-עכבר סגרה דפדפן. בחלל החדר התערבבו זו בזו מיותרות וסתמיות, והפכו לאוויר עומד.
 
 

2

האלימות הריקה היא יסוד עקרוני בדיבורחוזר. זהו דיבור מיידי, חסר עכבות, פרזיטי ואלמוני, שאינו מאפשר אלא פטפוט פתאומי וקצר. הדיבורחוזר מבקש לערוף את הדבר שתחתיו הוא מופיע (תמיד הוא "מופיע", כבתיאטרון), כלומר את עיקר הדברים, לערוף ולשחק בראש הכרות.
 

3

המשחק הזה הוא קרנבל של קולות. כלומר אנו, משתתפיו, עוטים את דמויותנו הטקסטואליות, מתחפשים דרכן, מתגחכים, מצטופפים לכדי רעש כללי וחזק. קרנבל אלים, אבל קרנבל. כולנו מונעים בידי אחריות ובצע; כולנו סבורים כי הערת הטקסט הבאה באמת תשנה. כאילו יש לה חשיבות.
 

3.1

החשיבות הבדויה של הדיבורחוזר דומה לאותו דבר שהופך את הקרטון שמחזיק האמן של בקמן בידיו – לסוס, סוס אמיתי; יחד עם זאת, היא דומה לאותו דבר שהופך את גבב החומרים שאסף בקמן במקום אחד לאמן ולאשתו. לפחות בעינינו.
 

3.2

ברגע שנבין את ההתקרנבלות שלנו עצמנו – תובנה שתגיע לפרקים, וככל הנראה תתפוגג עד הפעם הבאה – יתקוף הביזוי העצמי. עד אותו רגע, האשלייה טוטאלית.
 

3.3

כל קרנבל מדגיש את גבולותיו, מאחוריהם שוכן הלא-קרנבל. במלים אחרות: במקום בו אנו מורשים להתחפש ולהצטבע ולהתגחך, דווקא המקום הזה מדגיש יותר מכל את המקום ההפוך לו. את האופן בו שאר המקומות ושאר הזמנים מחוץ לקרנבל המדומה – אסורים בהצטבעות ובהתחפשות ובהתגחכות. הקרנבל הוא מכשיר בידי בעל הכוח. כך גם במקרה המקוון.
 

3.4

בזמנים עתיקים, כותב אומברטו אקו, הוגבל הקרנבל בזמן. בזמננו, מוגבלת ההתקרנבלות במרחב, כלומר נתחמת ברחובות ובאתרים מסויימים (רחוב שינקין, למשל, או קניונים). הקרנבל המקוון, עם זאת, אינו נתחם. להפך. הוא נטמע.
 

3.5

לכל אחד יש בו דיבור. העם רואה את הקולות, והוא אוהב את מה שהוא רואה. הדיבורחוזר פסק מלהיות "תגובה" או "תוכן שמנגד"; לא. זהו חלק אינטגרלי מכל פיסת תוכן ברשת. כמילות השיר: "אם ציפורים אינן שרות – המוות פה מולך". פיסת תוכן שאינה מלווה בתגובות, שורה עליה מעין אווירת מוות. מוזר; דווקא במקום שבו מתבצע הרצח, כלומר מיתדבר הדיבורחוזר, דווקא שם אווירת המוות מתפוגגת. עלינו להבדיל אם כן בין אווירת המוות ואווירת הרצח. הטוקבקיסטים שונאים למות, ואוהבים לרצוח.
 

4

בדצמבר 1931 נכבל השחקן יוונס גרן באזיקים מחוץ לכתלי הלידרשפיל, בזלצבורג, והואשם ברצח. בתחנת המשטרה סיפר לחוקריו כי ברח מהפקה גרנדיוזית ("גרנדיוזית מדי!") של "השודדים", שהועלתה בתיאטרון קטן, בבעלותו של מהגר יהודי-הונגרי בשם פיפהֶץ. כשנשאל מדוע פרץ ללידרשפיל כשהוא חמוש באקדח, נכנס בצד האחד של הבמה, ירה בפולוניוס (גרט גובנשפאייר) ויצא מצידה השני אל מאחורי הקלעים, עיקם את פיו וביקש כוס מים. משסיים לשתות, סירב בתוקף להכיר במעשיו, רקע ברגליו וקרע שערות מראשו. אולם, במהלך משפטו הודה גרן בכל ההאשמות נגדו, ובנאומו האחרון לפני בית המשפט אמר: ככה זה תיאטרון. גרן הורשע ומת בתליה.
 

5

יוונס גרן. אבי הטוקבקיסטים. נכנס באחת ורצח, ומיד נעלם. אמנם, משנתפש סירב להכיר בכך, אך רגע הביצוע הוא הרגע החשוב, בו היה גרן שקוע מאוד בתחושה עמוקה של שליחות, שקיבלה נוסח מאוחר של הכרה טוטאלית: ככה זה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by