ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
העוקץ 

העוקץ

 
 
איל שפירא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ורדית, 00:45, רחוב החשמונאים. `אולי מה שראיתי לא קרה בדיוק ככה?`
 ורדית, 00:45, רחוב החשמונאים. `אולי מה שראיתי לא קרה בדיוק ככה?`   

"טוב, זה לא בדיוק קרה ממש לי, אבל אפשר להגיד שהייתי מעורבת איכשהוא", מספרת ורדית, צעירה תזזיתית ובעלת לשון חריפה, שעלתה בחכת השוטטות הלילית. "אני יכולה שעות לשבת ולהסתכל על אנשים בלי שהם שמים לב אלי, ולבנות סביבם סיפורים. אבל בפעם הזאת לא הייתי צריכה את הדמיון שלי, הייתי עדה לסרט מוטרף לגמרי".

"חזרתי מסיני והגעתי לתחנה מרכזית באילת. היה די מאוחר בלילה, וברחבה של התחנה היו מפוזרים מטיילים בכל מיני פינות. כולם באיזי, שקטים. כל אחד בעניינים שלו. הקופות נסגרו לא מזמן ורוב אלו שהגיעו בשעה הזו כבר קנו מראש את הכרטיס לא".

אחרי התמקמות על ספסל פנוי, קלטה ורדית בעיניה איש מבוגר, כבן 50, קטן קומה ורחב-חיוך ערמומי. "הוא התרוצץ בין החברה ובמין התרפסות שאל אם במקרה יוכלו למכור לו כרטיס לתל אביב במחיר כפול, או אפילו פי שלוש. אתה קולט? הוא היה מוכן לעשות הכל כדי להגיע לתל אביב באותו לילה. אולי זה היה משהו בחיוך המזויף שלו, או בחום הנוראי של אילת שגרם לכולם לסרב לו, אבל האיש הזה לא ויתר".

את הצעיר בעל ההליכה חסרת-הביטחון קלטה גם ורדית וגם המבוגר באותה שניה כאשר הגיע מהרחוב אל התחנה המרכזית, ובאותה שניה ידעו שניהם שהפיתיון ננעץ. "המבוגר ישר נדבק אליו. ראיתי אותם מדברים. לא שמעתי על מה, כי הם היו רחוקים, אבל הבנתי שהם סגרו את העסקה. המבוגר שם לחנון יד על הכתף והוביל אותו אל האזור של הקופות. שם ישב האיש הכי קשוח שראית בחיים שלך. יושב בפנאן של הלייף, עם סיגריה תקועה לו בזווית של הפה, ועיניים מצומצמות כאלה. כאילו כל העולם על הזין שלו".
 

המבוגר, במבט מלא כבוד פנה לגרסה המקומית של אל-קפונה והציג את הפתי. "ההוא, הקשוח, אפילו לא שלח מבט שני אל החנון, ורק הרים את היד כדי לקבל את הכרטיס. ההוא שם את הכרטיס ביד של הקשוח, שבאדישות הכניס אותו ישר לכיס".

הכל התרחש מעבר לזכוכית. ורדית לא היתה צריכה לשמוע את הדברים כדי לקלוט שהחנון הצעיר שואל בפחד מה עם הכסף. "באותו רגע, הקשוח זרק איזה מבט קצר בחנון, חייך קצת וסובב לו את הגב. תאמין לי, כמו בסרט. החנון היה מה זה מיואש ופנה בחזרה למבוגר שתיווך בכל העסקה המוזרה הזאת. המבוגר עשה את עצמו יעני עצבני ופנה אל הקשוח, ששום דבר לא הזיז לו. הוא המשיך לעשן את הסיגריה כאילו הוא לבד בעולם".

המבוגר, שידע היטב את תפקידו במחזה, קם ועזב בזעם את המקום. "כמה שהוא היה מסכן, כמה ריחמתי עליו. הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו. גם בלי כרטיס הביתה, גם הקופות כבר סגורות, גם בטח בלי מקום לישון, והכי נורא: עם הרגשה של פרייאר. אחרי כמה דקות הוא התיישב על איזה ספסל רחוק בפוזה על מסכן וככה הוא נשאר שם". העוקץ הצליח. אחרי חצי שעה עלה קפונה על האוטובוס האחרון לתל-אביב.

המקרה לא יצא מראשה של ורדית. "בנסיעה חזרה חשבתי לעצמי: אולי מה שראיתי לא קרה בדיוק ככה? אולי המבוגר היה האבא של החנון, והקשוח היה דוד שלו? אולי הם חיכו לו כדי שיביא לדוד כרטיס שקנה לו קודם והוא איחר להם, וגרם לאבא להסתובב ולבקש שימכרו לו כרטיס? אולי בגלל זה כל האנרגיות השליליות שרצו שם? לך תדע מה באמת היה שם. אבל היום כשאני נזכרת בזה, אני חושבת: מה זה משנה אם זה היה אמיתי או לא? הרי הסיפור שבניתי לי בראש היה פי אלף יותר שווה, לא?"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by