ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
החיים בפוטו רצח 
 
 ח``ן ביאליק, 1923 (לעמ)   
 
תומר ליכטש

תומר ליכטש מביט בדיוקנאות כותבי אתר nrg ומנסה להבין מי מסתתר מאחורי המצלמה, ומה יש לו להסתיר

 
 
 
 
 
 
 
 
 

1

במארס 1909 עגנה סירה בנמל יפו ובה משורר לאומי. על נחיתתו של ביאליק, כתב דוד בן-גוריון לאביו במלים: "הוא לא דמה כלל לאותה התמונה המצויה, ששם פניו גסים ומגושמים כפני סוחר שמן".
 

1.5

פרצופו של ביאליק עשה את כל הדרך מאודסה ליפו לפני חיים-נחמן עצמו.
 

2

השימוש הנפוץ והולך בדיוקנאות ברשת אינו מעורר השתאות. כותבי הבלוגים נוהגים לצרף את פניהם האמיתיות או הבדויות בנסיון לטפח רשת הסוואה של היכרות, בשעה שהפורטלים והעיתונים המקוונים מדביקים את פני רושמי הרשימות לצד רשימותיהם.
 
 

3

הפורטלים, בהם תחלופת התכנים מהירה מאוד, משתמשים בדיוקנאות הכותבים מתוך איזה חוסר אמונה במלים כשלעצמן, שלעיתים נראות זהות מדי. כאילו המלים, עשויות אותן עשרים ושתיים אותיות שוב ושוב לעייפה, לא נועדו אלא לבלבל את הקורא, ואין בהן אלא בכדי להסוות את זהות הכותב. את נזקי הקצר-הסגנוֹני, מטליא הדיוקן.
 

4

דיוקן: לעמוד מול צייר, מול צלם, מול פוטורצח, לעמוד או לשבת וידינו, שלעיתים הן ריקות, מחזיקות בפרחים או בחפץ אחר - - הבזק אורלבן - - נקודות מרצדות - - התאוששות, תמונה - - צייר מושך מברשת על בד על נייר על לוח עץ מושך מברשת לאורך קו לחי, אוזן, עין, טובל בצנצנת, סוחט שערות צבע בדופן קערת מים - - העתק של אדם על הבד. העתק של אדם על נייר.
 

5

דיוקנאות nrg הם אולי המקרה המיוחד והמעניין ביותר שהמציאה עד כה הרשת הישראלית. לכאורה הם שונים זה מזה, כלומר בכל אחד מצולם אדם אחר, זה ברור, ובכלזאת – הדיוקנאות חולקים מבע כללי משותף. כאילו התבקשו המצולמים להביט אל פניו של אדם שלישי, שניצב מאחורי המצלמה, ולחקות אותו, וברגע החיקוי – הבזיק בחדר אור, והטביע פנים חדשות.
 

6

כך, למעשה, אנו מקבלים עשרות חיקויים של אותה דמות, מעין עשרות זוויות ואופני-מבט על אותו אבטיפוס נעלם, הוא ה-"nrg הטהור" או nrg-הראשון, מקור לכל הדיוקנאות.
 

7

ברקיע יש איש-כוכבים, שר דיוויד בואי. איש הכוכבים, הוא אומר, "היה רוצה לבוא ולפגוש בנו, אבל פוחד לפוצץ את מוחותינו". חששו של איש הכוכבים הוא זה שעומד מאחורי דיוקנאות nrg, המתווכים בין באי-הרשת לבין אותה דמות מסתורית: nrg-הראשון.
 

8

מפגש בלתי אמצעי עם יישות זו, העשויה כולה nrg טהור, עשוי, לכל הפחות, לשפוך קצת אור על כוונותיו הבסיסיות של האתר, כלומר לעשות ביזנס, ולכל היותר – לפוצץ את מוחותינו.
 

9

בדיוקנו, מצביע הצעיר על עיר בוערת, וכמו לוחש-רומז: מה שאתם מחפשים לא נמצא כאן, אלא שם - - העיר, הוא אומר, תראו, היא בוערת. כמו בחשאי שולח אצבע לעברה, מבט ישר אל צייר, שותק. פניו הארוכים, אחוזה בהם זוועת-האסון ברפיון, אצבעו-המורה שמוטה אל מדורת-העיר, וכולו אומר את היאכלות מאות הספרים והחדרים, פקיעת המיתרים מעל כלי נגינה והמולת המנוסה בשביל המוביל אל שדות חקלאיים ואל העיר הסמוכה.
 

10

לו היה בידינו להפשיט את דיוקנאות nrg ממרכיביהם המישניים (כלומר: מבני האדם המצולמים), היינו מקבלים מסגרת אפורה שפינותיה מעוגלות, ובתוכה אותו מבנה שאלסנדרו היטיב לתאר בדיוקנו: אדם המורה בחשאי לעבר אסון רחוק. בפנים הצעירות, כאמור, משתקפת תוגת אסון רחוק, אליו הוא שולח באצבעו. בדיוקנאות nrg, המצב קצת אחר:
 

11

לא בלבד שהמצולם אינו מצביע, אלא שהבעירה כלל אינה מופיעה, האסון מורחק ומודחק מעין ומלב, מוסווה במבטו של איש זה או אחר, עליו אנו מתבקשים לחשוב: אדם זה הוא אדם. לא פחות ולא יותר. אבל האמת נעדרת מתוך הדיוקנאות האלה, בהם נראים המצולמים כאילו הם "מחזיקים אצבעות", מנועים מלהצביע לעבר האסון, הם עוצרים בעצמם, מסיטים את חמש האצבעות למקום אחר: לסנטר, למצח, לאוזן.
 

12

כל פורטל הוא יישות נעלמה המבקשת להפוך את הגולשים – ולו לרגע – למכונת מזומנים. ב-nrg, לעומת זאת, אנו יכולים לראות אותה דרך השתקפויותה בדיוקנאות. היישות האבטיפוסית "nrg-הראשון", מבקשת ליצור תחושה של בית, להשכיח את הברית שאנו כורתים עם הגיענו לשערי הפורטל, ברית בה אנו הופכים לגוש רך יחסית ונוח לעיצוב וליציקה של חומר זול ונפוץ. אנו מתמכרים למתווך, לאדם שבצילום, ו-nrg הראשון משחק בנו כבמריונטות.
 

13

"ידידי היקר, אתן לך את מה שאתה צריך, אולם אתה יודע שיש תנאי-בל-יעבור לשם כך, אתה יודע מהי הדיו שעליך להשתמש בה בשעה שאתה מעביר לי את עצמך בחתימתך. ארמה אותך שעה שאספק את הנאתך"


השימוש בדיוקנאות ברשת, אם כן, הוא אותו המקום שבו אנו יכולים, לכל היותר, להציץ דרך סדק אל התיק הסגור בו מונח אותו חוזה שבו אנו מעבירים את עצמנו בעצמנו, ולכל הפחות – לקבל מושג קלוש על מבטו של הפורטל-החי, אותו פורטל שמביט אלינו דרך אינספור עינים, שכובל את ידי מצולמיו לירכיים, שעה שהוא עושה שימוש במבטם כדי לספק את הנאתינו. אך עלינו לזכור את התנאי, אותו תנאי-בל-יעבור.
 
הערות:
- ציטוט מכתבו של דב"ג לאביו (פסקה ראשונה) מתוך: חיים באר, "גם אהבתם גם שנאתם", עם עובד
- גילוי נאות: "נענע" היא פורטל.
 
אדמקוון הוא טור שבועי העוסק באינטרנט, פילוסופיה ואמנות. הטור מתפרסם מדי יום שלישי. הסבר מלא כאן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by