ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האקווריום: זה לא כל כך נעים לראות בלוג סגור 

האקווריום: זה לא כל כך נעים לראות בלוג סגור

 
 
שירה גל

שירה גל נתפסה כשהיא מתרפקת על הבלוגים שהיו ואינם עוד. העדות המלאה לפניכם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(אילוסטרציה: SXC)
 (אילוסטרציה: SXC)   
בשבוע שעבר חגג ישראבלוג את יום הולדתו השלישי. מבחוץ זה אולי נראה מספר מאוד קטן, אבל במושגים בלוגיים מדובר בשלוש שנים מהחיים של מישהו, והרבה דברים יכולים לקרות בזמן הזה – אהבות באות ומתאכזבות, חוויות מרגשות מתפוגגות מהזיכרון וקילוגרמים נושרים ועולים מחדש. טינאייג'רס שפתחו לפני שלוש שנים בלוג הם היום כבר חיילים, חיילים שהתחילו לכתוב בשנה הראשונה של ישרא כבר על סף שחרור. כשהם התחילו, אי שם לפני 3 שנים, ישראבלוג עוד היתה קהילה קטנה ואינטימית, וכולם הכירו את כולם.
 

מלנכוליה מלכתי

 
אם הייתה אז טבלת בלוגים פעילים במיוחד, הייתם יכולים למצוא שם, אולי אפילו במקום הראשון, את מאליס, מלכת המלנכוליות, שהיתה כותבת פוסטים ליריים ומרגשים, ועזבה את הבלוספירה אחרי התנכלויות מצד אנשים חסרי לב; אסטרוגותיק, המכורה לוודקה, שפשוט נמאס לה; צ'יינה, שהיתה בובת החרסינה של ישראבלוג, עדינה מבחוץ, קשוחה מבפנים; ומגקרון, הסטודנטית הנשכנית הראשונה של ישרא, שעברה גם היא לגן העדן של הבלוגים. פעם הבלוגים האלו שלטו בישרא ביד רמה. היום, כבר לא ניתן למצוא להם זכר מלבד עמוד שגיאה מנומס ולינקים שבורים בבלוגים אחרים.
 

חוויות מהשירותים

לצד מאליס מלך בבלוגייה שמעון הערס, מחדש השפה העברית, נציג השוביניסטים ועצבני כרוני, שחשף בפני הקוראים סיפורי זימה על השרלילות של עולם הפרסום, לא התבייש לאמץ כלב כדי למשוך את תשומת ליבן של רווקות תל אביביות תמימות, ובטח שלא לחשוף בפני הקוראים ההמומים חוויות לא מצונזרות מהשירותים. ובאופן כללי עד היום הוא לא מוכן להתנצל על דעותיו הדורסניות. הבנות שנאו אותו, הבנים העריצו את כפות רגליו, וכולם אהבו לקרוא את הפוסטים המתלהמים שלו, שנמחקו יום בהיר אחד מהארכיון והשאירו אותנו עם בלוג פרווה לגמרי. יצא נמושה מכל הסיפור, השמעון הזה. סתם טחן לנו במוח שהוא גבר.
 
 

גולדפיש

חביבת הקהל בתחום הנוער המשועמם היתה גילי גולדפיש, מעריצה מספר אחת של "חומוס גבעתיים" ובעלת קריטריונים קשוחים בכל מה שנוגע לאכילת עוגיות אוראו. גילי כבשה את לב הגולשים בהיותה מהראשונות לגעת בנושאים שאף אחד לא חשב לתת להם במה ציבורית באותו זמן. חוויות הציצים המרגשות, וסיפורי ההשתנות שגילו לזכרים עולם ומלואו.

לצערו של העם, התגייסה גילי לצבא ההגנה, שעדיין לא הבין מה נפל עליו, ונראה שטירוף הנעורים נעלם וכל מה שנשאר זה הקיטורים.
 

החצילה

על אותה סקאלה של "הו הנוער" ישב גם הבלוג בעל השם ההזוי: "גרגורי זמן הרחצה האהובים עלי ביותר", השייך לחצילה המכורה לסגול. החצילה דאגה לעדכן את קוראיה הנאמנים בקיטורים על כמה שקר לה, ואף המציאה את הנקודותיים המפתיעות במקומות הלא נכונים (דוגמאות: "ברקע: רווק על תנאי. איזה סרט: מ-ח-ו-ר-ב-ן. זה הסרט היחיד: שיצאתי ממנו באמצע בקולנוע. עד היום: אני תוהה למה לעזאזל הלכתי אליו מראש").

החצילה אולי לא היתה מטורפת כמו גולדפיש, אבל בהחלט מילאה את המשבצת של "החמודה והמגניבה". היא סיפרה בפתיחות על הלבטים הידועים של ההתבגרות: ההתאהבות באדי המסתורי, החששות מפני הפירוק של מעגל החברים האוהב, ביקורים אצל פסיכולוגית וחוויות מ"מופע האימים של רוקי". לאחרונה עושה החצילה סימנים של חזרה מרגשת לבלוג, וסוגרת מעגל בעודה נושאת בגאווה דרגות קצינה.
 

בלי אולסטאר

"הומואים לא הולכים עם אולסטאר" טוען 'לא אני', למרות שבימינו אי אפשר לדעת. הכינוי הישן של 'לא אני', אגב, היה בעבר הרבה יותר מגניב, ולו רק בגלל השאיפה שלו להיות טיפוס מאגניב שכזה.

לך תשכנע אותו עכשיו שזה בא לו בטבעיות. עם הילדה המסתורית מהאוטובוס שליוותה את הבלוג בימיו הראשונים ("פעם הייתי בוכה גם במוניות, אבל נגמר לי הכסף" ), ורשימת המקרים שהובילו אותו לבלות לילה בבית חולים, 'לא אני' הפך להיות סוג של מגניב בעל כורחו, והוא אפילו לא היה צריך לשחק בסמים בשביל זה, רק אלכוהול. בסוף גם הוא עזב, נמאסנו עליו, וגם הוא נמאס על עצמו. נותרה רק הריקנות.
 

אריקון לא ערסון

בפינה אחרת של איזור הבלוגים הנטושים מסתתר אריקון. כשהכרנו אותו הוא היה עוד ילד על סף השלושים, עם שנאה יוקדת לבנות שדוחות סיפוקים. אריקון היה האנטיתזה של שמעון הערס. מבין ורגיש, קצת נוטה לחרדות, אבל עדיין צייד. ועכשיו? נראה שמשהו התרכך בו, קשה לדעת מה קרה שם בדיוק, אך העובדות מדברות בעד עצמן: באותה המהירות שבה פרץ לעולמנו, כך נעלם לדממת השתיקה (או ההייטק, תלוי מי שואל).
 

תשאירו לנו ארכיון

כל הבלוגים הנ"ל, נטושים ככל שיהיו, סללו את הדרך לדור הקיים, שלא ידע את מאליס ושלא מנהל בלוגים עם תאריך תפוגה של חודשיים. אפשר רק לנסות לנחש מי ברבות הימים יישאר בתור זיכרון נעים אצל קומץ אנשים, ומי יתפוגג אל שרתי האתר כאילו לא היה מעולם.

מה שלא יקרה, בעלי בלוגים יקרים, תשתדלו להשאיר לפחות כמה פוסטים נבחרים בארכיון, כדי שיהיה לנו על מה להתרפק.


הכתבה פורסמה מחדש במסגרת חגיגות חמש שנים לישרא-בלוג
בחזרה לפרויקט
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by