ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
קורבנות של מאבק אבוד 

קורבנות של מאבק אבוד

 
 
אורי רודריגז-גרסיא

בלי להיות צדקניים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאקסטזי והטריפים גובים קורבנות מדי שבוע, ולא מדובר רק בצעיר שמת בסוף השבוע. למרות שאי אפשר למנוע מצעירים לצרוך סמים, אפשר לעשות הרבה מאוד. הצבת מעבדות ניידות וצוותים רפואיים במסיבות, במקום להמשיך במאבק האבוד בסמים, תהיה התחלה טובה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
על עשרות ומאות הקורבנות ה`חיים` לא קוראים בשום מקום (איורים: אלכס בנרר)
 על עשרות ומאות הקורבנות ה`חיים` לא קוראים בשום מקום (איורים: אלכס בנרר)   
הבוקר, כשקמתי והזרקתי את המנה היומית של החדשות מהעיתון, קיבלתי מנת-יתר. צעיר נוסף מת במהלך סוף השבוע האחרון מנטילת כדורי אקסטזי. צעיר נוסף מת מוות מיותר לגמרי, נקטף בדמי ימיו בקרב על חופש הטמטום. בדרך כלל, החדשות בעיתון מעוררות את חוש התגובה שלי לכשתי דקות בממוצע, כשאר אזרחי ישראל. היום החלטתי לשתף את הקוראים בתחושותי, שמטלטלות בין עצב לזעם נורא. זו אינה רשימה "חינוכית" על הסכנה שבסמים, זו אינה כתבה "צדקנית" על מנהגים חברתיים אלו או אחרים, זוהי זעקה מהלב שאני תקווה כי תמצא את דרכה ללבבות אחרים.

א. הייתה ידידה טובה שלי לפני מספר שנים. צבא, אוניברסיטה, בית במושב עם החבר, קצת באנגים מדי פעם. ערב אחד הלכה למסיבה בתל אביב, מאותן מסיבות שההזמנה אליהן לא מודפסת על נייר כרומו. א. לקחה באותה מסיבה מספר כדורי אקסטזי, "אקסטות" קוראים להם בחיבה. א. המשיכה את המסיבה בגהה, שם לאחר כמה ימי טיפולים בחשמל, כימיקלים ושאר ירקות, שחררו אותה לביתה עם האבחנה הסופית: מאניה-דיפרסיה. כעבור כמה ימים הלכתי לביתה של א. לניחום אבלים. א. לא מתה: היא המשיכה לאכול, לשתות ולנשום, אבל היא מתה מבפנים. עיניה של א. היו חורים שחורים, מבט לתוך הכלום. א. לא חזרה לחיים, והיא מטופלת עד היום על ידי משפחתה שמאכילה אותה, משקה אותה, מטפחת אותה. עציץ.

 
``רק ארבעים אחוז מה`חומר` שנמכר הוא באמת מה שהיה צריך להיות``
 ``רק ארבעים אחוז מה`חומר` שנמכר הוא באמת מה שהיה צריך להיות``   
בישיבת ועדת הסמים של הכנסת לפני כשנה, מסרה נציגת המשטרה את הנתונים על שוק ה"אקסטות" בישראל. 400 אלף כדורי אקסטזי תפסה המשטרה בשנה שעברה, הכחולים בעצמם מודים שהם תופסים רק חלק קטן מהכמות שמסתובבת בשוק. מיליוני אקסטות מסתובבות היום בארץ. על הקורבנות הסופיים של ה"אקסטות" אפשר לקרוא בכותרות העיתונים: שני צעירים מתו בחודש האחרון מנטילת הסם. על עשרות ומאות הקורבנות ה"חיים", כמו א., לא קוראים בשום מקום. המסדרונות העבים של גהה בולעים את הצעקות, הבסים במסיבות הטראנס חונקים את הגניחות.

"יש מספר רב של של נפגעי הסמים הפסיכודלים, ביניהם אפילו מקרי מוות שהנתונים עליהם לא מגיעים לידיעת הגורמים הרפואיים, בודאי שלא לידיעת הציבור" אומר ד"ר חורחה גלזר, ראש האגף להתמכרויות במשרד הבריאות. "חלק גדול מהנפגעים מגיעים לאשפוז אחרי התקף הפסיכוזה השני או השלישי, כשמצב המחלה סופני ודורש אשפוז. במקרים כאלה אין סיכוי לגלות את שאריות האקסטזי בדם, המשפחה מעדיפה להסתיר, לעיתים אפילו הרופא שחותם על תעודת הפטירה מעדיף שלא לכתוב שסיבת המוות היתה דום לב כתוצאה מסמים פסיכוטיים".

ד"ר גלזר נאבק בטחנות-רוח. נושא הטיפול בנפגעי סמי המסיבות נופל בין הכיסאות. "רופאי קופות החולים מסרבים לתת לנו מידע שיעזור באיתור המשתמשים, כיוון שנושא בריאות הנפש לא נכלל בסל הבריאות." אומר גלזר, "אנו מקבלים את המידע בדיעבד, רק אחרי שהמטופל הגיע לאשפוז, וגם אז הרבה פעמים רופאי חדר המיון לא מעבירים את המידע".
 
כדי לסבר את האוזן, ד"ר גלזר, סבור שהמלחמה בסמים נדונה לכישלון. "סמים תמיד היו בהיסטוריה ותמיד יהיו" פוסק ד"ר גלזר, "הצעתי לרשות למלחמה בסמים להחליף את שמה לרשות במאבק בסמים, לא יהיה ניצחון במלחמה הזו". ד"ר גלזר מספר על ניסוי שהחל השנה בכמה בירות באירופה. מארגני המסיבות מעמידים דוכן קטן ובו צוות רפואי, וערכה לבדיקות הכדורים. המשטרה ורשויות החוק אינן מעורבות בשום שלב מהמסיבה או הטיפול, הערכה והצוות הרפואי הצילו כבר חיים רבים. "נתגלה כי רק ארבעים אחוז מה`חומר` שנמכר הוא באמת מה שהיה צריך להיות" מספר גלזר, "שאר שישים האחוז התגלו כמגוון רחב של כימיקלים - החל באקמול וכלה ברעלים".

לו הדבר היה תלוי בד"ר גלזר, היה מעמיד מזמן ערכה וצוות רפואי במסיבות בארץ, כאמור - בלי לערב את רשויות החוק. "טיפול רפואי מיידי היה מציל חיי אדם" קובע גלזר. גם חייו של הצעיר מבאר שבע יכולים היו להינצל לולא האטימות והשמרנות של הממסד בישראל.

בכל מקרה, אין להאשים רק את הממסד. נטילת אקסטזי היא הימור מסוכן מדי, מיותר מדי לטעמי. שלא כסמים אחרים (דוגמת ההרואין) מההשפעות הפסיכוטיות של האקסטזי אין דרך חזרה. כדאי לחשוב טוב טוב לפני בליעת הכדור על ידידתי א. על עשרות הצעירים המאושפזים במצב זה או אחר בבתי החולים לבריאות הנפש, על שני הצעירים שמתו בחודש האחרון. נחמד להיות "דלוק" לכמה שעות, פחות נחמד להיות "מחוק" לכל החיים.

ד"ר גלזר סבור שצעירים יוסיפו ליטול סמי הזייה, כמו באירופה, כמו בכל חצי הכדור המערבי. הוא אומר שהוא חייב, מכורח שבועת הרופאים, לטפל במשתמשים, להסביר להם איך להשתמש, עם מה להשתמש, באם החליטו לקחת את הסם. אני חושב שאיבדתי כבר שני חברים לאקסטזי. אני חושב שזה מספיק.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by