ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
המהפכה: חיים ברשת 

המהפכה: חיים ברשת

 
 

והפעם במהפכה: מה יקרה כשהאקרים יפרצו לאסלה שלכם? למה מדונה נזכרה רק עכשיו לתבוע זכויות על הדומיין שלה? למה אנחנו רוצים אלילים סינתטיים? והדובדבן: מישהו זוכר את להקת מריליון? ובכן, הם חיים ובועטים באינטרנט

 
 
 
 
 
 
 
 
 

חיים ברשת: עכשיו באמת?

פרוייקט בלו-טות`. ה-כ-ל מתחבר לרשת
 פרוייקט בלו-טות`. ה-כ-ל מתחבר לרשת   
היכונו להלם העתיד. פרוייקט בלו-טות` השאפתני שהגתה אריקסון ושותפות בו כ-1500 מחברות האלקטרוניקה וההיי-טק המובילות בעולם, ופרויקטים מתחרים נוספים, זוממים להנחית עלינו בשנים הקרובות אלפי מוצרים אלקטרוניים חדשים שיכילו טכנולוגיית תקשורת אלחוטית מהירה. הכל כדי להביא את העתיד שהבטיחו לנו המשקפופרים של המדע הבדיוני.

בעוד זמן קצר תוכלו להפעיל מהמיטה את הקומקום החשמלי, לקבל מהמקרר מתכוני-אינטרנט המבוססים על תכולתו, להפעיל את המיזוג בבית עוד מהפקק בדרך. מחקר כלכלי שהתפרסם בחודש שעבר מעריך שכמיליארד יחידות בלו-טות` יימכרו עד 2005. הכל יהיה און-ליין. גם דברים שלא צריכים להיות און-ליין, כמו האסלה שלכם. עכשיו תחשבו שנייה על מערכות ההפעלה והדפדפנים שיתפעלו את כל הסיפור. תחשבו על מיקרוסופט. על הבאגים. על הוירוסים. על הסקריפט-קידיז. תחשבו שאתם מגיעים הביתה והדלת האלקטרונית מברכת אתכם בהודעת error ומפנה אתכם למרכז התמיכה. אמא`לה.
 

חיים לא. תחיית המתים כן

האתר של מריליון. יש חיים אחרי מסיבות הכיתה
 האתר של מריליון. יש חיים אחרי מסיבות הכיתה   
טכנולוגיות מסחריות עתידיות, עם כל הכבוד (שאין לנו כלפיהן), לא יקבעו אם נחייה את החיים שלנו ברשת. אנחנו נקבע. כלומר, כבר קבענו. יותר ויותר אנשים חיים ברשת, חיים משוגעים אפילו, ואני לא מתכוון לדביל ההוא שסגר את עצמו בבית עם מודם לשנה. אז למי אני כן מתכוון? למריליון, למשל. נו, כן, אלה שהביאו לנו באייטיז את להיט מסיבות הכיתה "קיילי". הם לא מתים? לא.

הם בסך הכל עזבו את חברת התקליטים שלהם ועברו לאינטרנט. עם נוכחות רשת מרשימה ודאטה-בייס מאסיבי של 30 אלף מעריצים שרופים, הם מוציאים פתאום תקליט חדש. את הכסף להפקתו, כ-100 אלף פאונד, גייסו חברי מריליון מקהילת האינטרנט הנאמנה שלהם. כמו סופר האימה סטיבן קינג, הם הימרו שהקשר עם המעריצים ברשת יכול לחסוך להם את הקשר המעיק עם התאגידים המתעלקים ולתת למעריצים סיבה טובה לפתוח את הדפדפן. הסימביוזה מושלמת.
 

פאנק כל הדרך אל הבנק

הול. הפרחה, הוורסצ`ה ובקרוב גם מספר האייסיקיו
 הול. הפרחה, הוורסצ`ה ובקרוב גם מספר האייסיקיו   
לאט ובהדרגה, והרבה אחרי יזהר אשדות, מבחינים עמודי התווך היצירתיים של עולם המוזיקה במימדים של חלון ההזדמנויות שפותחת בפניהם הרשת. אחרי חמישים שנות עריצות של חברות התקליטים הם מתחילים לנשום אוויר. דיוויד בואי, חלוצי כהרגלו, כבר הפך את בואי.נט שלו לאגדת אינטרנט. הוא מספק שירותי רשת, הקים בנק און-ליין וגלריות וירטואליות בהן נמכרות עבודות האמנות הפלסטית הנאות שלו.

צ`אק די מ"פאבליק אנמי" הוא מהאנשים הבונים את המהפכה במו ידיהם כבר שנים וה"ראפ-סטיישן" שלו משמש אותו ככלי ניגוח נגד הממסד והענף, ובמקביל כאמצעי לתיקשור עם הקהל וצ`יפורו בקבצי mp3 מגניבים למדי. אפילו קורטני לאב, הפרחה והוורסצ`ה, הצטרפה לגל החדש הזה עם אתר מרשים מאוד ללהקתה המחורבשת "הול" ועם נאום חכם, משכנע וקלאסי נגד תעשיית התקליטים שהתפשט ברשת בתפוצת נאט"ו. שלושתם הפכו ליקירי הרשת, זכו לאלפי מעריצים חדשים בקרב קהילת הגיקים הבינלאומית, וקיבעו את מפלס הקוליות שלהם גבוה-גבוה לנצח. מה רע?

 
 

שיט, התחילו את המהפכה בלעדיי

מדונה. דוד טן-ברינק, שלח לינק לכתבה שלך על נפסטר
 מדונה. דוד טן-ברינק, שלח לינק לכתבה שלך על נפסטר   
גופים עסקיים רבים חושבים פעמיים לפני שהם נכנסים לאינטרנט, במיוחד עכשיו, כשהאוויר יוצא מהנאסד"ק בקול נפיחה עז. מה שאחדים מכוכבי הפופ לא מבינים, זה שלהם אין את הפריבילגיה הזו. מדכא לחשוב שלאחדים מהאייקונים הגדולים של תרבות הפופ אין אתר רשמי. נגיד, מייקל ג`קסון. או אפילו גרוע מזה: מדונה. הנה בחורה שבדרך כלל דואגת לצעוד בצד הנכון של הטרנד, ובכל זאת מקפידה לשגות בקביעות בכל מה שקשור לאינטרנט.

היא נכנסה בנאפסטר מכל הסיבות הלא נכונות כש"מיוזיק" שלה דלף לרשת, אבל כשיצא רשמית חילקה קבצי mp3 שלו חינם באתרי מוזיקה. היא לא טרחה להקים לעצמה אתר, אבל בשבוע שעבר התעוררה ונזכרה לתבוע את דומיין הדוט-קום הנושא את שמה. לומדת מהר. אבל לא מספיק מהר. מי שהקיש בשנתיים האחרונות את היו.אר.אל הזה הגיע לאתר פורנו. ככה זה. סלבריטאי שלא דואג לתדמיתו הווירטואלית, מאבד עליה שליטה: ביוני נתרם הדומיין למרכז שיקום וגמילה קתולי (והמדונה שלהם עדיין קצת יותר מפורסמת, אם אני לא טועה).
 

וירטואליות עוד תזרח

קיוקו דאטה. יותר אמיתית מבריטני ספירס
 קיוקו דאטה. יותר אמיתית מבריטני ספירס   
ככה או ככה, התרבות הדיגיטלית המתהווה שלנו מאוהבת בדמויות וירטואליות, שואפת אל האחר, אל החדש, אל השינוי; חזון הסייבר-ספייס, לפני ההייפ שהשחית אותו, שיקף היטב את הכמיהה של התרבות המתהווה אל חיים במקום אחר. במפתיע, זה לא האינטרנט שהופך וירטואלי, אלא המציאות עצמה. תסתכלו על המנהיגים שלנו, על קרייני החדשות, על בריטני ספירס, ותבינו מיד למה מתמוגגים באינטרנט מ"דיוק", המועמד הוירטואלי לנשיאות ארה"ב, מדוע אנאנובה ירוקת השיער היתה שווה לחברת אורנג` עשרות מיליוני דולרים, ומה זה כל התמונות-עירום המזוייפות האלה.

אנחנו רוצים להיות קרובים לאלילים שלנו, אבל אנחנו גם רוצים אותם סינתטיים. ביפאן שוגרה כבר ב-97` זמרת וירטואלית אל האטמוספירה. קראו לה קיוקו דאטה, לוליטת חרסינה בת 17, עשוייה כולה מפוליגונים ופיקסלים. היא קצת הקדימה את זמנה ונמוגה בחזרה אל ההארד-דיסק ממנו הגיחה. זה היה לפני המהפכה. עכשיו זה צריך להיות יותר פשוט: צריך רק להצמיד את המפיק של הבק-שיט-בויז למתכנתים של לארה קרופט.

 
.More כמה קטן ככה מרגש
 .More כמה קטן ככה מרגש   
מדי פעם נופלים באינטרנט על סרט קצרצר שהוא פנינה אמיתית. במקרה של סרטי אנימציה זה נדיר יותר. אבל "More" הוא סרט מעולה גם בסטנדרטים חוץ-רשתיים, מה שהעניק ליוצרו המוכשר עד דמעות מארק אוסבורן מועמדות לאוסקר ב-99`.
 
מבלי להזדקק לתוספות מיותרות כמו טקסט ודיאלוג, כשהוא נשען בכבדות על טרק של ניו-אורדר, מצליח הסרט הקטן והמקסים הזה לרגש ולגעת עמוק בצורה שבהוליווד כבר מזמן שכחו. חמש הדקות האלה לבדן היו שוות את כל הכסף שאני שופך על ספק האינטרנט בכבלים האמסטרדמי שלי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by