ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אהבה בבטן המטוס 

אהבה בבטן המטוס

 
 
אייל שפירא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארנון, חצות וחצי, רח` יהודה המכבי, תל-אביב
 ארנון, חצות וחצי, רח` יהודה המכבי, תל-אביב   
כמה צרות יכולות להיות לחייל טרי בצה"ל? הרבה יותר משיכול הקיטבג המגושם שלו להכיל. ואם זה קשור לאהבה, תהיו בטוחים שיש יותר. מסתבר שצבא ואהבה לא הולכים יחד. או שתעשו אהבה או שתעשו מלחמה.

כחייל מתחיל, נשלח ארנון לעשות עבודות רס"ר בבסיס חיל-האוויר בדרום. בכל יום סייד, עידר, גירף וגידף. בכל יום חמישי עלה על הטיסה לת"א. "היתה מישהי בבסיס, שהסתבר לי שאנחנו שכנים, גרים רחוב ליד רחוב בתל-אביב. לפעמים היא יצאה מהמשרד לעשן סיגריה והסתכלה עלי מסייד או מגרף משהו. הייתי בן 18 והתאהבתי בה תוך יומיים", מספר ארנון, היום בן 30 וקצת.

"הגיע יום חמישי, היום של הטיסה הביתה. תכננתי לשבת לידה במטוס, שאף פעם לא היה מלא. תכננתי איך אני מקסים אותה בזמן של הטיסה לת"א, ואיך נצא אולי ביום שישי בערב".

כלל ידוע הוא שהאדם עושה תכניות ואלוהים צוחק. במקרה הזה, ארנון עשה תכניות והרס"ר צחק. "הוא החליט פתאום שאני צריך למלא סולר בכל מיני מקומות בבסיס. לך תבין". השעות עד לטיסה הלכו ואזלו, וארנון, רץ עם מיכלי סולר ומתדלק. אחוז אמוק. הכל כדי להספיק לטיסה, לשבת לידה.
 
"עבדתי כמו משוגע. סיימתי בדקה התשעים ורצתי עם התיק הענק למשרד של הרס"ר לקבל פס. הוא לא היה במשרד. עברתי בריצה, מזיע ומתנשף, ממשרד למשרד, עד שמרוב היסטריה נתקע לי הראש באחת הדלתות. המשכתי לרוץ, התחיל לרדת לי דם מהראש על הפנים. האמת, נראיתי מעורר רחמים עם הדמעות בעיניים והדם על הפנים".

רחמיה של אחת מפקידות הרס"ר נכמרו והיא חתמה לו על אישור היציאה. "ישר משם רצתי לשדה התעופה. ראיתי את המטוס עם מנועים פועלים וישר רצתי אליו. בלי לעבור דרך הטרמינל ובלי כלום. ישר למטוס.

ליד המטוס הוא נעצר. "הכוון טיסה, או איך שקוראים לאיש הזה שמכוון מטוסים, כבר נופף עם הפנסים האדומים לטייס. הוא אמר לי שמאוחר מדי. באותו רגע נשברתי: לא שלטתי בעצמי. מה בסך הכל רציתי? לשבת ליד היפה הזאת ולהגיע איתה הביתה?? זרקתי את התיק בכעס על האספלט והתחלתי לבעוט בו". כוון הטיסה, מפחד או מרחמים, קרא בקשר לטייס וביקש ממנו לאסוף עוד נוסע. "הוא פתח איזו דלת אחורית וזרק לשם את התיק שלי, אח"כ הוא הוביל אותי לגלגל הקדמי, שם הוא פתח איזה פתח, והסביר לי איך להיכנס לבטן המטוס דרך איזו דלת תחתית. תבין, זה היה בואינג 707. לא בדיוק מטוס קל".

"הוא הסביר לי שאני צריך לזחול בתעלה עד שאראה רשת כזאת, שאותה אני צריך להרים ולהיכנס פנימה. בקיצור, אחרי שזחלתי בתעלה, ברעש ובחושך, יצאתי ישר לתא הטייס. הטייסים הסתכלו עלי כאילו אני חייזר. פתאום יוצא להם מהרצפה חייל צעיר, פרוע, רועד, עם דם על הפנים, ועם מבט מטורף בעיניים. כבר לא ידעתי מה קורה איתי".

ארנון התרומם, יצא בשתיקה מתא הטייס והלך אל עבר המושבים. הוא זיהה אותה בסוף המטוס. יושבת לבד. "היא הסתכלה עלי במבט מוזר. שאלתי אותה אם אני יכול לשבת לידה והיא אמרה למה לא. התיישבתי. סגרתי את העיניים וחשבתי על כל הטירוף הזה ועל מה שעברתי. לא היה לי כבר חשק לכלום, ובטח לא לדבר איתה. היא הרי היתה אשמה בהכל, לא? רק רציתי להגיע הביתה ולישון. זה הכל".

לתגובות: eyalsh1@nana.co.il
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by