ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
למה להפסיד כשאפשר להוריד? 

למה להפסיד כשאפשר להוריד?

 
 
נילי אורן

נילי אורן מורידה בשבילכם את הסדרות החמות ביותר בארה"ב ואומרת לכם מה שווה ועל מה אפשר לוותר; טלפרד – מדור חדש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשנות ילדותי, ערוץ 1 המשמים היה כל הטלוויזיה הישראלית. סדרות כמו מנהרת הזמן ואיים אבודים נראו לי אז כיצירות מופת טלוויזיוניות מרהיבות, והתמכרתי אליהן בקפידה מדי חופש גדול. מעט אחר כך נוספו ירדן הסתמי עם הקריין המדאיג של החדשות בעברית, וערוץ המזה"ת ששידר תופעות ביזאריות כמו "מועדון 700" (הידוע יותר בשם "מופע האימים של ישו").

לפני 11 שנה החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2, ומאז מלאו מסכינו ערוצים. רובם משדר זבל, חלקם הקטן משדר סדרות טובות (ושוב תודה ליס פלוס), אבל יש עדיין המון סדרות, מצויינות יותר או פחות, שמשודרות כעת מעבר לים וראויות להגיע למסכינו, לפחות כדי שנוכל לטעום.

הבעיה היא שזכיינינו היקרים יותר מדי עסוקים בדברים החשובים באמת (להעניק לעצמם פרסים) ובדרך כלל לוקח להם כמה שנים טובות להביא לנו את הלהיט התורן מארה"ב. בדיוק לשם כך (ובשביל הכסף שאני מקבלת על הטור הזה) התנדבתי למשימה לחקור בנבכי הרשת אחר הסדרות המעניינות, המסקרנות, ודוברות האנגלית, כדי לחסוך לזכייניות את העבודה השחורה והמייגעת. בעודי נעזרת בפרד קטן וחבוט שמצאתי בדרך, נשבעתי לראות כמה פרקים מכל תכנית, טובה או רעה, ולכתוב עליה את חוות דעתי הבלתי מתפשרת, כדי שהזכייניות ידעו מה כדאי להביא, ועל מה אפשר לוותר. אז יאללה, שנתחיל?
 

Tripping the rift

אפתח בוידוי אישי – אני שונאת מד"ב. בתור ילדה אמנם ראיתי מחוסר ברירה מספר פרקים אקראי של מסע בין כוכבים (בגרסתו הראשונה עם ד"ר ספוק האוזניון וקפטן קירק השרמנטי), פשוט כי לא היה אז יותר מערוץ אחד בטלוויזיה. עם הזמן גם פיתחתי מעין בוז קל לסדרות שיוצאות מנקודת הנחה שחייזרים באשר הם, לבטח דומים לנו חיצונית, וכל מה שמבדיל אותם מאיתנו הוא טוסט על המצח, צבע פנים תכלכל, או סגנון לבוש אקסצנטרי במיוחד.

למרות האמור לעיל, והעובדה שהסדרה "Tripping the rift" משודרת בערוץ המד"ב האמריקאי Sci-fi, והיא עצמה מד"בית למהדרין, נכבשתי בקסמה משל הייתי ראקון מופתע תחת גלגלי משאית סמי-טריילר. זה קרה ברגע שגיליתי שבניגוד למה שניתן לצפות מסדרה שמיועדת לגיקים ממושקפים, נטולי הומור וחיים, היא מצחיקה מאוד ונטולת עכבות לחלוטין.

הבסיס לסדרה הוא סרטון אנימציה קצרצר שהופץ באינטרנט לפני 4 שנים, בו ניתן לצפות פה. היא מביאה את קורותיהם של חמישה יצורים שחיים ועובדים על ספינת החלל יופיטר 42, בה שולטת בינה מלאכותית העונה לשם "בוב", שהוא מעין ריפ-אוף של "האל" מאודיסאה בחלל, רק הרבה יותר נוירוטי.
 
 
קפטן החללית הוא צ'וד, חייזר סגול, חרמן ושמנמן, עם נקודות צהובות, 3 עיניים, ומעין ראסטות חינניות שלא רק נראות כמו ויברטורים, אלא גם מתפקדות כאיברי המין שלו.

שפחת המין של צ'וד היא "סיקס", אנדרואידית סקסית המצוידת בפרופורציות גוף של פורנו-בארבי, שיער סגול, בגדים שלא מותירים מקום לדמיון, ודחף מיני של נימפומנית. למרות מה שעשוי להשתמע מכך, מסתתרת בדמותה אמירה פמיניסטית מסוימת, כי היא למעשה המוח האמיתי בצוות, שתמיד מצליחה למצוא תחבולות מחוכמות כדי להציל את המצב אותו גורמים חבריה לסדרה.

האשה השניה בצוות היא טייסת החללית "טהנוּק", חייזרית דוחת מראה בעלת 4 רגליים, זנב, 3 שדיים, פרצוף משולש עם עיניים בולטות כשל חילזון, ויבלות מרהיבות על כל גופה העגלגל. היא כמובן בטוחה לחלוטין שהיא סמל סקס, ומתעצבנת מאוד כשרומזים לה שאיננה כזו.

את הצוות משלימים "וויפ",יצור דמוי לטאה ובן דודו של צו'ד, שעסוק בעיקר בשתיית בירה, נפיחת גזים מכל חורי גופו ופנטזיות אירוטיות על סיקס, ו"גאס" – רובוט-מהנדס נוצרי אדוק, בעל התנהגות סטריאוטיפית של גיי.

"הקונפדרציה" האפרורית, השמרנית והמעונבת היא שליטת העולם בו מתרחשת הסדרה, ובכל פרק כוחותיה מנסים בכל כוחם להעמיד את חברי הצוות לדין על התנהגותם הפרועה. אויבי הצוות הם "הליצנים השחורים" שמנהיגם נראה כמו דארת' ויידר עם פרצוף ליצן, ורוצה בהתאם גם לכבוש את העולם ולנצל אותו.

כראוי לסדרת אנימציה למבוגרים, הסדרה משלבת בכל פרק אזכורים לפרסומות מוכרות, סדרות מד"ב אחרות, תאוריות פסיכולוגיות וסוציולוגיות מפורסמות ואמירות ציניות על טבע האדם והתרבות הצרכנית בה אנו חיים.
בפרק הראשון בו ניתן לצפות באתר הרשמי של הסדרה, לדוגמא, דורסת הספינה את אלוהים, רק כדי להוכיח שהוא קיים. אני אישית מאוד אהבתי ואני פונה מכאן לזכיינים בהצעה שלא יוכלו לסרב לה: אם תרכשו בשבילנו את הסדרה, אני מבטיחה לנסות ולארגן לכם את סיקס לליל תענוגות.
 
 

Game Over

בניגוד לסרטי מד"ב, משחקי מחשב אני דווקא לא ממש שונאת, לפחות לא את חלקם. פעם אפילו כתבתי על ענף משפחתי מסוים שלהם, עד שגיליתי שיש להם נטייה זדונית לעכל שעות רבות מחיי, ולהסתכם בסוף צפוי מראש ולא ממש משביע. גם הסדרה Game over, כמו משחקי המחשב עליהם היא מבוססת, סבלה מסיום מהיר שלא ממש סיפק קלוז'ר ראוי, כשבוטלה לאחר 6 פרקים בלבד, עם פרק נוסף שנותר לא משודר (ובוודאי יופיע יום אחד כספיישל).

הסדרה, שמספרת על חייהם המשפחתיים של גיבורי משחקי מחשב לאחר שהמשחקים נגמרים, דווקא לא רעה בכלל, היא אמנם לא חתרנית וחסרת מעצורים כמו "טריפינג", אבל יש בה הומור מצויין, סיפור מסגרת חביב, קריצות רבות למשחקי מחשב לדורותיהם, מאז פונג ועד היום, ואנימציה תלת מימדית מענגת, שנראית כאילו נלקחה מאחד ממשחקי הפלייסטיישן העכשוויים. יוצר הסדרה דייוויד גוטץ', כתב והפיק את הסדרה המשובחת "מפגשים מהסוג האישי". את דמויות הסדרה מדבבים צוות שחקנים מוערך כמו לוסי ליו ("אלי מקביל" ו"קיל ביל"), בתפקיד האמא שדומה ללארה קרופט, פטריק וורברטון (הזכור בעיקר כפאדי מ"סיינפלד") ורייצ'ל דראץ' ("סאטרדיי נייט לייב").

אז למה ירדה הסדרה כל כך מהר מלוח השידורים? אולי כי היא אינה מיועדת לגמרי למבוגרים, אבל גם לא לחלוטין לילדים. מצד שני, יתכן שהאשמים בנפילתה הם דווקא קהל הצופים האמריקני בעלי הטעם שאכנה "מוזר" כדי לא להעליב. הוכחה לטעמם המשונה ניתן כמובן למצוא בעובדה שמספרן של סדרות הריאליטי, מוצר קלוקל שהומצא על ידי הטלוויזיה האמריקנית, רק הולך וגדל מעונה לעונה, כמו הפופולריות התמוהה בעליל שלהן.

לסיום – מילה לזכיינים: מאחר שהסדרה כבר לא משודרת, סביר להניח שתוכלו לקבל את ששת פרקיה במחיר מבצע. כך שבטח ישתלם לכם להביא אותה לטובת הגיימרים שלא רק יהיו אסירי תודה, אלא אפילו יעשו את הבלתי מתקבל על הדעת, ויסגרו את הפלייסטיישן רק כדי לצפות בתחנה שלכם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by