ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב עובדיה מכה שוב 

הרב עובדיה מכה שוב

 
 
אורי רודריגז-גרסיא

דבריו של הרב עובדיה יוסף השבוע מביאים את הסיר של יחסי דת ומדינה לנקודת הרתיחה, כבר בבחירות הקרובות. שבעים פנים לתורה, ואנו זכינו לקבל רק פן אחד, ועוד במשקפי שמש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב עובדיה. מי יודע עם מי יריב בשבוע הבא (איי.פי)
 הרב עובדיה. מי יודע עם מי יריב בשבוע הבא (איי.פי)   


"אני אוהב את הכל, איני יכול שלא לאהוב את כל הבריות, את כל העמים... הוא נובע ישר מעומק הקודש של החוכמה, של הנשמה האלוקית". (הרב צבי יהודה קוק, מתוך "ערפלי טוהר")

נזכרתי ברב קוק השבוע, בעקבות דבריו של עובדיה יוסף השבוע על הערבים ועל השואה. נער הייתי ו(כמעט) זקנתי, ולא ראיתי צדיק. לא בארץ בכל אופן. עובדיה יוסף אינו עונה לדעתי על הקריטריונים הנדרשים: עוד לא שמעתי על צדיק שדבריו "הוצאו מהקשרם" כה הרבה פעמים. את תוארו השני לעומת זאת, הוא מחזק מדי שבוע: השבוע הספיק כבר לריב עם הערבים ועם ניצולי השואה, מי יודע עם מי יריב בשבוע הבא.

למען הסר ספק, אני מצהיר בזאת שאיני אנטי-דתי, אנטי-יהודי או אנטי בכלל. למדתי להכיר ולהוקיר דתיים רבים, ביניהם רבנים ומורי דרך מכל זרמי הקשת היהודית. עובדיה יוסף, אמנון יצחק והרב מוצפי אינם מייצגים עבורי את הדת היהודית, אני רק מיצר על כך שעבור מאות אלפים אחרים הם כן.
 

המאבק בין הדת למדינה מלווה את המדינה זה למעלה מחמישים שנה, והוא עתיד להתפוצץ בבחירות הקרובות לכנסת. אותו "סטטוס-קוו" מפורסם (כיום נותרו ממנו רק פיסות, בעצם) החזיק מעמד רק משום שאנשי ציבור, משני קצוות החבל, השכילו ללכת בין הטיפות, אולי להירטב פה ושם. כיום, כשאת הדת מייצגים אנשים כעובדיה יוסף ואת המדינה מייצגים אנשים שתהילתם האישית חשובה להם מטובת המדינה, אין מנוס מהמבול. לשני הצדדים ברור כי המים גאו, הויכוח הוא כעת על מי יהיה בתיבה עם נוח: החרדים, או החילונים והדתיים המתונים.

את הדת מהפוליטיקה לעומת זאת, כבר לא ניתן כיום להפריד. הן השתרשו זו בתוך זו, עד שלעיתים כבר קשה להבדיל היכן נגמרת הדת, ומתחילה הפוליטיקה. לקלחת הזו נכנס כעת עניין השלום עם הפלסטינים (והערבים בכלל), ובדת, כמו בדת, שבעים פנים לתורה. אותו עובדיה הצהיר בעבר שמותר לוותר על שטחים תמורת שלום, כעבור כמה שנים הוא פועל באופן הפוך בדיוק. לכאורה, דבר והיפוכו. למעשה, שבעים פנים לתורה, רק שאנו זכינו להסתכל רק בפן אחד, ועוד עם משקפי שמש.

כיום, אין כבר כמעט רבנים המייצגים את הפן השפוי בדת בנוגע לסכסוך היהודי ערבי. הרב י.ד. סולובייצ`יק, מגדולי הרבנים בעולם החרדי, אמר ערב הסכם השלום עם מצרים: "הסכם שלום בין ישראל למצרים ימנע שפיכות דמים לפחות לשלוש שנים, זה דבר חשוב מאוד. פיקוח נפש של צעיר ישראלי דוחה את כל ההלכה, צריך להתחשב בזה גם שמתדיינים בפוליטיקה". מהצד השני, נתמכים הניצים בדת היהודית בדבריו של הרמב"ן, שגרס כי מצוות יישוב הארץ וכיבושה מימי יהושוע, נחשבת למצווה ל"כל הדורות", ואפילו חשובה יותר ממצוות אחרות. הרבנים מהזרם הזה אינם מתעכבים על יחסו של הרמב"ן לעניין "פיקוח הנפש", אולי משום שזה פחות נוח להם.

מנהיגי הציבור הדתי של ימינו, התאימו את עצמם לצאן מרעיתם של ימינו. לרוב מצביעי ש"ס, נוח יותר עם הכיבושים של יהושוע בן נון מאשר עם פיקוח הנפש של סולובייצ`יק.
עובדיה יוסף יודע זאת היטב, והוא מעדיף לקלל את הערבים במקום לאבד את קהל בוחריו לליכוד. אף לא חבר כנסת אחד מש"ס טרח להבהיר שדבריו של הרב בעניין הערבים "הוצאו מהקשרם". הרי ש"ס לא תוכל לשמור על 17 מנדטיה (או אפילו על מספר דו ספרתי של מנדטים) ללא מצביעי הימין המסורתיים. הנה כי כך יצא המרצע מן השק והנחשים זחלו החוצה מתיק הבחירות. וניצולי השואה? הם ממילא לא יצביעו לש"ס, בגלגול הנוכחי או בכל גלגול אחר.

 

הערות לסדר

ברק. מנסה לאחד את השורות (רויטרס)
 ברק. מנסה לאחד את השורות (רויטרס)   
1 בעוד שהדי השלום והדיבורים על מסירת השטחים סביב ירושלים עדיין לא נדמו, הרי שהבנייה (החוקית למהדרין) בהר חומה נכנסת כבר לשלב הסופי. דירות רבות כבר נמכרו לציבור הדתי-לאומי באתר במחירים מצחיקים, באם יאושרר ההסכם עם הפלסטינים, הרי שלמתנחלים החדשים בשכונה מוקפת הכפרים הערבים לא יעזור לא הר ולא חומה. אולי הליקופטר.

 
 
2 ברק מנסה לאחד את השורות במחנהו על ידי חלוקת מתנות לחבריו למפלגה: ממלאי מקום שרים. לממלאי המקום החדשים יהיו את כל התנאים והסמכויות של שר לכל דבר, כולל הוולבו. רק מפריבילגיה אחת הם לא יהנו: חדוות האיום בפרישה מהממשלה ועצם הפרישה ממנה. הנה, הלך כל הכיף מהתפקיד.


3 גם בש"ס מבינים שהבחירות הולכות וקרבות, והם לא רוצים להיתפס עם "המכנסיים למטה". פעילי השטח של ש"ס החלו לגייס פעילים נוספים, מאחורי הקלעים בוחש כהרגלו דרעי. עיקר הפעילות תתמקד השבוע בכנס ענק של הרב אמנון יצחק, באצטדיון טדי בירושלים. אין גדולה כמו בית"ר, ובש"ס רוצים כמה שיותר גולים, גם אם זה יוצא דווקא בשבת.

4 מישהו שחרר לאחרונה את הניצרה של רימון דוד לוי, ומאז הוא מרסס לכל עבר. אך כולם פספסו כנראה את המפנה הגדול שחל בסינדרום דוד לוי (סינדרום שחוזר על עצמו בקביעות מדי ממשלה), מפנה שאני מייחס אותו לאלמנט ה"אינסטנט" שתפס לאחרונה בפוליטיקה הישראלית: הוא לא הספיק אפילו להיעלב קודם.


 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by