ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
לבד כל הדרך לבחירות 

לבד כל הדרך לבחירות

 
 
אורי רודריגז גרסיא

ברק המשיך ללכת בראש החץ ולקרוא "אחרי", שעה שכבר אף אחד לא היה מאחוריו. בחירות הן בלתי נמנעות, הסכם בזק לפני או לא, לא ישנו לאף אחד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זה צועק `אחרי` וזה נסוב לאחור. ברק ואלי ישי בעוד רגע חולף של פיוס (רויטרס)
 זה צועק `אחרי` וזה נסוב לאחור. ברק ואלי ישי בעוד רגע חולף של פיוס (רויטרס)   

באחד האמשים בשבוע שעבר, ליוויתי קבוצה קטנה של חברים לסיור במאה שערים. כמתבקש, התלבשו חברי הקבוצה בצניעות: חולצות ארוכות ומכנסיים ארוכים, לגברים ולנשים. זה לא מנע משני אברכים לעצור אותנו באחת הסמטאות, סמוך לישיבת "תולדות אהרון". "אתם לא עוברים מכאן", כך אחד האברכים, מסתיר פניו בכף ידו, בל יחזה בטעות בנשים ה"חופשיות" הפרוצות. ניסינו לעקוף אותו בעדינות מימין, משמאל, אך הבחור התעקש, שלף סלולארי, והחל למלמל לתוכו בהתרגשות ביידיש.

הצלחתי להבין משיחתו את המילים "שייגעץ" (מופרע) ו"שטרסה" (רחוב), ופניתי לחבריי, מבקשם ללכת מסביב. אחד מחבריי, עבדקן מכפר שמריהו, הסתכל בי בתימהון, מפנה את מבטו בחזרה לשני האברכים הצנומים, שמשקלם הכולל לא עלה על משקל שק ה"בונזו" שהוא סוחב לכלבו מדי שבוע. "עזוב", אמרתי לו, "נלך מסביב. במאה שערים, הכלל של: `מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל`, לא תופס".

בפוליטיקה הישראלית, כמו במאה שערים, צריך להפנים את מוסר ההשכל הזה מדי יום. ברק אולי ראה את "הלבן בעיניים" של אויביו, אבל כשהסתכל בעיניו של חבריו למפלגה ולקואליציה ראה רק שקוף. למרות זאת, הוא המשיך ללכת ישר, קדימה, כשם שלימדו אותו בצבא. בדרכו נתקל במחסומים שונים (ש"ס, מרצ, עולים חדשים ועוד), אך צלח את כולם כשהוא קורא "אחרי". לו הסתכל אחורה, היה מגלה שאמנם הוא עדיין בראש החץ, אך לחץ כבר אין גוף. כצפוי, בשלב כלשהו הוא איבד את האינרציה, וראש הממשלה של כו-לם התעורר בבוקר יום שישי לסקרים שאמרו נחרצות: העם כבר מעדיף על פניו איש אחר, אפילו יהיה זה נתניהו.
 

אלפי ליטרים של דיו כבר נשפכו בכדי להסביר את "טעויותיו" של ברק, כלפי כל מפלגה פוליטית. מרבית הפרשנים, שכחו כנראה בדרך את הטעויות שעשה ברק איתנו, העם. הוא החליט שהעם רוצה שלום כמות שהוא רואה אותו, לא טרח לשאול אותו, וסופו שאיחד את הימין המפורר מהסכם אוסלו. הוא החליט שהשלום חשוב יותר ממאה אלף מובטלים (מזכיר למישהו משהו?), וזנח את התיקים החברתיים לטובת ש"ס. הוא החליט שהעם שבחר בו ברוב גדול, יסלח לו על צירוף ש"ס לממשלה, על הכניעה לחרדים, על חוק ועדת טל, וטעה בגדול. הדרך היתה רצופה בכוונות טובות, אבל ל"עם" (ובמיוחד לבוחרי ברק), נמאס כבר שדורכים עליו, אפילו אם זה בכוונה טובה.

ברק הולך הביתה. היום כבר ברור לכולם כי הכנסת הנוכחית לא תסגור את השנה האזרחית: ממשלה עם ש"ס, ממשלת אחדות, או ממשלה "אזרחית" (חלום חילוני עתיק שלמעשה לא התגשם מעולם) אינן אופציות ברות ביצוע, והבחירות בשער. אם יביא ברק הסכם (בזק) עם הפלסטינים או לא, אין זה משנה לענייננו: הבחירות יגיעו, עם הסכם בקנה או בלעדיו. ברק מנסה ליצור את הרושם שהסכם לפני הבחירות יהווה הישג, אך בפוליטיקה, שלא כמו בצבא, אין "ניצחון למחצה" או ה"הפסד למחצה". עצם ההליכה לקלפי היא הכתובת על הקיר: ברק נכשל, לא עם המפלגות, עם העם.
 

הערות נשיאותיות

נשיא בשליחות אריק שרון. משה קצב מנופף בידו לכו-לם (רויטרס)
 נשיא בשליחות אריק שרון. משה קצב מנופף בידו לכו-לם (רויטרס)   

· פרס גילה השבוע, כי מועצת החכמים של ש"ס הבטיחה לו את תמיכת ש"ס, ולא עמדה במילתה. חלילה לי מלהשוות את ש"ס לתאונת דרכים, אך אולי גם לגביה ולחכמיה נכון הכלל מהכביש: אל תהיה צודק, היה חכם.
 
 

· קצב, שהצהיר עם בחירתו שיהיה נשיא של כו-לם (מתחיל כבר להפחיד, הביטוי הזה), הלך בראשונה לרב עובדיה ולמקובל הקשיש כדורי. מעבר לפרשנות המתבקשת בענינו של דרעי, נראה כי קצב היה גם בשליחותו של אחר, אריק שרון, על מנת להדק את הקשרים המתפוררים בין הליכוד לחרדים טרם בחירות. רק הליכוד יכול לוותר על עשרה מנדטים לש"ס, ועוד להודות לה על זה.

· השד העדתי יצא שוב מהבקבוק במהלך הבחירות לנשיאות. קצב (המזרחי), נבחר במקום פרס (האשכנזי, שיש שגורסים כי "אימו ערבייה"), והעיר ירושלים צהלה ושמחה. כשמסתכלים על בכירי ש"ס, מתחבקים ביניהם בחליפות השחורות ה"אשכנזיות" שלהם, לא נותר אלא לגחך.

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by